אוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון, זה ברור. אוכל הוא גם תרבות וזהות. הזכרונות והגעגועים שלנו קשורים לעיתים קרובות
הנה אנחנו עומדים שוב לפני תחילתה של שנה עברית חדשה. למרות שהזמן הוא עגול ואין לו התחלה וסוף, יש לנו,
בקליפת אגוז: הולנד ניחנה בשדות ירוקים, הנמתחים אל האופק. מנוקדים בכבשים, פרות, סוסים, שדרות עצים סימטריות, אין ספור תעלות ואגמים,
בקליפת אגוז: אם בחודש שעבר ציינו את יום החומוס הבינלאומי הרי שהחודש, באופן מתבקש, הגיע תורו של הפלאפל. לכל תרבות
בקליפת אגוז: אין דבר ישראלי יותר מהשיחה על היכן ניתן להשיג את החומוס הכי טוב. ויכוחים עד אור הבוקר איפה
הילה ברקן, רכזת הכותבים וגלית האן כתבת האוכל נפגשו לאחר צהריים של בישולים מבית אמא לקראת ערב החג. את המתכונים
ביקור חורף בישראל גרם לאפרת גומא לתהות איפה עדיף להיות, בהולנד או בישראל, והביא אותה למסקנות לא עקביות איך עוד
בקליפת אגוז: עם עליית מחירי הגז הדרמטית אני מוצאת דרכים אלטרנטיביות לבישול שיחסוך לנו בהוצאות האנרגיה ועל הדרך גיליתי שאפשר
תזונאית ישראלית ושף הולנדי נפגשים לבישול איטי בן תרבותי. התוצאה: חתונה בין סחינה מרוקאית צמחונית לאגס מבושל הולנדי. הם נולדו
כשאנחנו חושבים על הבדלים בין ישראלים להולנדים, קופצות לראש מילות מפתח כמו גובה, תלתלים, בלונד וספונטניות. אולם מתחת לפני השטח
