שיחה של אפרת עם בנה בן השמונה, מעל צלחת קורנפלקס, העלתה תהיות ושאלות על זהות לאומית. "אמא, מה אני, הולנדי

אפרת מנסה לגשר על הפער הבלתי נתפס בין שתי המציאויות שבהן אנחנו חיים בימים אלה. התופת והאובדן בארץ אל מול

איפה מתחיל הבית ונגמר החו"ל? האם ניתן לצאת לחו"ל כשאתה כבר שם? אולי אנחנו כבר בחופש? אפרת גומא מנסה לעשות

אפרת גילתה להפתעתה שגברים הולנדים לא מפחדים מקשר. רבים עוברים הליך של קשירת צינורית הזרע כאמצעי למניעת הריון. היא מהרהרת

הם התקשרו בשבת בערב. תשע, שעון ישראל. רצו לשמוע איך לנו בהולנד, אם זה קשה שאין במבה בסופר, עד כמה

למה כל הרחובות והבתים בהולנד נראים זהים? האם זה בגלל שההולנדים חסרי מעוף, או שאולי אלה אנחנו שמתעלמים מניואנסים? אפרת

איך מחליטים איפה לגור? עכשיו, כששוב נפתחות בפניה אפשרויות חדשות, אפרת חוזרת לשאלה הבסיסית והחשובה הזו.  האדם הוא יצור סגור

באמת שלא הבנתי בשביל מה המגב הקטן הזה, במקלחת. המקלחון המותקן בבית ההולנדי שהתארחתי בו סיפק רמז. אך לא עבה

אפרת נתקלה בבעיה עיצובית כשהתחשק לה לאפות. מכאן הדרך היתה קצרה לשינוי שיטת הבחירות ומחשבות על בעיות האקלים. עוגיות חמאה,

ביקור חורף בישראל גרם לאפרת גומא לתהות איפה עדיף להיות, בהולנד או בישראל, והביא אותה למסקנות לא עקביות איך עוד