כתבה בעיתון הארץ על אושרם של הילדים ההולנדים הכניסה את אנאבל שמר להירהורים, וגרמה לה לחבק את הספֵק. צריך לגור

באיזה מדינה יותר קשוחים במתן ציונים? מה ההבדל בין שיעור באוניברסיטה בהולנד לישראל? מהן הציפיות מהסטודנטים? בכתבה הזו אנסה לתאר,

מחשבות על קיומנו הפיזי והוירטואלי ועל העולם שמשתנה "איפה אני?" – אני שואלת תוך כדי משחק מחבואים עם הבן שלי,

הסתיו כבר כאן וחגי תשרי מאחורינו. כמה טוב שהשמש ההולנדית ליטפה אותנו בחודש הזה. תקופה מיוחדת  שבין התחלה, לסליחה, לנדודים

היום, עשרים ואחד בספטמבר, הוא היום הראשון של הסתיו, גם כאן בהולנד וגם בישראל. הסתיו הוא זמן טוב להגיגים והרהורים, והרהור

"וואי, הולנד, אדיר! שמעתי שממש כיף באמסטרדם." "אני לא גרה באמסטרדם." "אה, וואלה? אז איפה?" "בחרונינגן." "איפה?!" שיחות כאלה הן

אנחנו רגילים בתחילת כל שנה להתחייב לעצמנו שהפעם נתמיד. נרוץ, בכל מזג אוויר, ויהי מה. או שנצא להליכה. אבל כל

לפני כמה ימים חזרנו מביקור מולדת ארוך בישראל שכלל לא מעט מפגשים עם חברים וקולגות שאני מאוד אוהבת ומעריכה. חזרתי

את ברנאאוט אני מכירה מרחוק, שלום-שלום כזה. וזה מספיק כדי להבין עד כמה הוא מרכזי בהוויה ההולנדית. מדובר על מצב

כשאנחנו חושבים על הבדלים בין ישראלים להולנדים, קופצות לראש מילות מפתח כמו גובה, תלתלים, בלונד וספונטניות. אולם מתחת לפני השטח