איך זה שהולנדים רבים בוחרים לקשור את צינורית הזרע?

אפרת גילתה להפתעתה שגברים הולנדים לא מפחדים מקשר. רבים עוברים הליך של קשירת צינורית הזרע כאמצעי למניעת הריון. היא מהרהרת על גבריות, ילודה והבדלי תרבות בין ישראל לבין הולנד.

הילדים קפצו על הטרמפולינה ואנחנו העברנו את הזמן בשיחת חולין. הוא סיפר אנקדוטה מהביקור שלו בבית החולים, מוקדם יותר באותו שבוע. הוא עבר הליך רפואי של קשירת צינורית הזרע. שניה לפני שהמשיך לעיקרי הסיפור שלו – שני בחורים קורעים שישבו לידו בחדר ההמתנה – השחלתי שאלה.

זה נפוץ פה, בהולנד? מה, קשירה של צינורית הזרע? אני חושב שכן, לא יודע. גם אבא שלי עשה.

אולי יעניין אותך גם:
שירים מכאן – אמסטרדם בוכה 
החוק אומר – כאן מותר לקטוף! 
"אני מתגעגעת להר כל יום. חסר לי הגובה והתחושה שאני קטנה לעומת הטבע"

מה קשור?

קשירת צינורית הזרע, וסקטומי (vasectomy), היא פרוצדורה רפואית שמטרתה מניעת הריון. מדובר בהליך פשוט בו לא קושרים למעשה שום דבר, אלא מנתקים את הצינור שמוביל זרע מהאשכים. ההליך מבוצע בהרדמה מקומית ולוקח 15-20 דקות. התוצאה מוגדרת כבלתי הפיכה (ניתן לשחזר, אך השיחזור מסובך ולא תמיד מצליח). לכן מומלץ לגברים לעבור הליך זה רק אם הם משוכנעים שאינם רוצים להביא (עוד) ילדים לעולם.

מעולם לא שמעתי על מישהו שעבר הליך רפואי כזה בישראל. אולי זה לא מפתיע. בהולנד, כ-11% מהזוגות שמשתמשים באמצעי מניעה בוחרים בוסקטומי. כ-20,000 ניתוקים של צינורית הזרע מבוצעים בהולנד בשנה, והתענוג עולה בין 400 ל-600 יורו. אם הולדתם ילד בהולנד, יש סיכוי שרופא המשפחה יעניין אתכם בהתערבות הרפואית הזו. 

בישראל, לעומת זאת, המצב שונה לגמרי. לא רק שכנראה אף רופא לא ידבר איתכם על אפשרות זו מיוזמתו, אלא שאם תיפנו בנושא הזה אתם אל המרפאה, לא בטוח שתקבלו מענה. קשירת צינורית הזרע אינה כלולה בסל הבריאות. מה שאומר שאם תתעקשו להיות אחד מכ-50 הגברים שעוברים וסקטומי בשנה, תצטרכו כנראה לשלם מכיסכם יותר מ-10,000 שקלים. בכתבה הזו של כאן אפשר לשמוע עוד על הנושא, כולל ראיון עם ישראלי שחי בעבר בהולנד.

ילודה מעל הכל

למה בהולנד כמות הגברים שעוברים וסקטומי מדי שנה היא בגודל של אור-יהודה ואילו בישראל היא יכולה למלא אוטובוס, פחות או יותר? במילים אחרות, מה הסיפור של הגבר הישראלי עם ניתוק צינורית הזרע?

הקשיים שמערימה המערכת הישראלית בדרך למיטת בית-החולים בה ינתקו את צינורית הזרע שלכם משפיעים על היקף התופעה. לאלה מצטרפים שמרנות, חוסר מודעות ודעה קדומה. נראה שבענייני הִתְרַבּוּת, או למעשה אי-הִתְרַבּוּת, הגבר הישראלי נמנע מלצאת בהצהרות. הצהרה בדבר הכוונה שלא להתרבות (יותר) היא נושא אינטימי, ויכולה – אם רוצים – להישאר בין בני הזוג. עדיין, נראה שלגבר הישראלי קשה עם הצהרה שכזו, אפילו אם היא נשארת אינטימית.

ילודה היא דבר קדוש בישראל. זה בא לידי ביטוי, למשל, בתרומתה הנדיבה של מדינת ישראל – תרומה טכנולוגית ופיננסית – לזוגות (הטרוסקסואליים, כן?) המתקשים להיכנס להריון. לנדיבות הזו של ישראל אין אח ורע בעולם. באופן גלוי וסמוי מגדלים אותנו בארץ לחשוב שלהביא ילדים לעולם זה הכרח. בהתאם, אנשים קרובים ורחוקים לא נמנעים מלהביע את עמדתם הפרו-ילודתית אם נתקלו, במקרה, בזוגות שהחליטו להביא רק ילד אחד לעולם, וגם שניים יכול להיחשב גבולי. זוגות או יחידים שמצהירים שהם לא מעוניינים בילדים זה בכלל אסון שיש למנוע מבעוד מועד, וכל האמצעים לכך כשרים. על רקע הפמפום הבלתי פוסק של נרטיב הילודה, אין פלא שמי שמצהיר במעשיו על חוסר רצונו (להמשיך) להתרבות הוא יוצא דופן. אפשר לקרוא את רשמיו של אחד מיוצאי הדופן הללו במאקו.

פחות מאצ'ו?

אולי גבר ישראלי עקר נחשב – ולו רק בעיני עצמו – לפחות מאצ'ו? גבר אמיתי הרי מסוגל להעמיד צאצאים, נכון? החמישייה הקאמרית היטיבו להראות את זה במערכון וגם ג'ורג' מסיינפלד שמח לגלות שהוא גבר גבר. סביר להניח שגם אישה עקרה חווה שיפוטיות כלפי נשיותה מהסביבה או מעצמה. זה לא מפריע לרופאים להציע לנשים, במקרים מסוימים, קשירת חצוצרות (שנחשבת, אגב, למורכבת יותר מוסקטומי ומתבצעת תמיד בהרדמה כללית). זה בסדר גמור להציע קשירת חצוצרות לאישה שעומדת לעבור ניתוח קיסרי שלישי. אבל מדוע אף רופא בארץ אינו מעלה בפני גברים, במקרים מסוימים, את האפשרות לנתק את צינורית הזרע? איך זה שבהולנד זה כן קורה? מה, הגבריות הישראלית כל-כך שברירית, שלא תוכל להתאושש מפגיעה שכזו? העמדה האי-שוויונית הזו מצד המערכת מנציחה את קדושתה של היכולת הגברית להעמיד צאצאים ומטפחת אותה כחלק מדימוי המאצ'ו הישראלי. חבל.

עניין של שמרנות

האם גברים ישראלים הם יותר פטריארכליים ושמרניים ופחות שוויוניים כשמדובר באחריות למניעת הריון לא רצוי? אולי הם מאמינים, במודע או שלא במודע, שבגלל שההריון מתרחש בגוף האישה, היא האחראית הבלעדית על מניעתו? תרבות, חינוך או סיבות אחרות, גורמים לפחות גברים בישראל להעלות בדעתם את האפשרות לנתק את צינורית הזרע, על אף שמדובר בהליך כירורגי פשוט אשר יחסוך לבנות זוגם שימוש באמצעים מכניים או הורמונליים למניעת הריון. שימוש שכרוך, לעתים, באי-נעימות, כאב, או השפעה לרעה על השְׁלוֹמוּת שלהן (המילה העברית ל-well-being).

מעניין שהשמרנות שמונעת מגברים לבצע או לשקול וסקטומי רווחת במדינה שבה, בנסיבות אחרות, דווקא מקובל מאוד להתקרב עם סכין מנתחים לאזור האשכים, לרוב ללא אילחוש כלשהו. לתינוק בין שמונה ימים אין say, אבל לאביו – יש ויש. ואותו אב מאפשר, במקרים רבים, להליך כירורגי להתבצע באיבר המין בגלל החשש משונות והרצון ״להיות כמו כולם״. יכול להיות שזה לא כל-כך מפתיע? יכול להיות שמדובר בצדדים שונים של אותה השמרנות? האם יש קו מקשר בין השמרנות שגורמת לגברים להדוף כל מחשבה על הליך כירורגי באזור איבר מינם לזו שדוחפת אותם לעשות בדיוק ההיפך כשמדובר באיבר של בנם? אני תוהה.

צדדים שונים של אותה שמרנות?

משפחה שלמה

קובי רייזמן, אורולוג וסקסולוג שעובד באמסטרדם ובתל-אביב (רייזמן הוא מדריך ראשי לטיפול מיני בבי"ח שיקומי 'רעות'), מספר שבהולנד אחוז הגברים שעוברים וסקטומי הוא מהגבוהים בעולם. למעשה יש יותר גברים מנשים, בהולנד, שעוברים עיקור. בהולנד יש שלל מרפאות שמבצעות וסקטומי וניתן אפילו למצוא רופא משפחה שיבצע זאת. בישראל, לעומת זאת, יש בסך-הכל שניים או שלושה רופאים שבמבצעים את ההליך הזה.

רייזמן מסכים שההבדלים בין הולנד לישראל בכמות הליכי הוסקטומי קשורים בהבדלי תרבות ובחינוך. בדומה לשאר מדינות צפון אירופה, בהולנד לא לוחצים על אף אחד להביא ילדים. 'משפחה שלמה', לפי ההולנדים, יכולה למנות מספר מגוון של ילדים, וזה בסדר אם אין ילדים בכלל. כשרייזמן מונה כמה מהקריטריונים להתאמה של הליך וסקטומי לגבר, הוא מציין שההליך לא מתאים לגבר צעיר, גבר ללא ילדים ושאינו נמצא במערכת יחסים יציבה. בנוסף, הגבר צריך לקבל החלטה שהמשפחה הקיימת היא שלמה. בהולנד, גבר עשוי להחליט שמשפחתו שלמה גם אם היא כוללת רק ילד אחד.

לדברי רייזמן, חינוך לקוי בנושא גם הוא מונע מאנשים לבחור בוסקטומי כאמצעי מניעה. לדוגמה, חלק גדול מהגברים מאמין, בטעות, שהליך הוסקטומי עלול להוביל ליותר בעיות בתיפקוד המיני. זה כמובן לא נכון. לאחר ההליך, שום דבר לא משתנה בתיפקוד המיני של הגבר. השינוי היחיד הוא שנוזל הזרע שלו אינו מכיל תאי זרע ולכן אינו מסוגל להפרות. מה שכן חשוב להבין ולהתחשב בו הוא שהתוצאה של ההליך הזה היא בלתי הפיכה. רייזמן רואה את ההסברה על ההשלכות של וסקטומי לגבר שמתעניין בהתערבות הזו כאחד התפקידים שלו, כרופא.

מרוב מחשבות על הבדלי תרבות וחינוך והביטוי שלהם בבחירת אמצעי מניעה פספסתי את הסיפור של בן שיחי על שני הבחורים הקורעים שישבו לידו בחדר ההמתנה בבית החולים. הוא לא ממש שם לב, ורק שאל –

שנזוז מפה?

אופס, כן. בזמן שבראש שלי רצו מחשבות על ניתוקים וחיתוכים, הבן שלי כבר מזמן ירד מהטרמפולינה. הוא התנתק מאיתנו וחתך לאזור אחר.

 

מקור תמונה ראשית

Avatar photo

אוהבת להידחק ברווח שבין הפעולה הזאת לפעולה הבאה, בין המשפט הזה למשפט הבא, בין החפץ שהנחנו לחפץ שלקחנו. דוקטורנטית במדעי החברה. בעבר היתה (בין היתר) מעצבת תעשייתית וגם מורה. גרה בוואחנינגן שבמרכז הולנד.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.