מי הזיז את החו״ל שלי?

איפה מתחיל הבית ונגמר החו"ל? האם ניתן לצאת לחו"ל כשאתה כבר שם? אולי אנחנו כבר בחופש?

אפרת גומא מנסה לעשות סדר. 

אנחנו בחו"ל בתוך חו"ל – דיווחתי על תחושתי אי-אז בקיץ 2018, הראשון לשהותנו בהולנד. נסענו עם הרכב לצרפת. בכביש המהיר בדרך חזרה, בשלט Nederland מוקף הכוכבים, הרגשתי שלא ממש נגמר החו"ל, אלא שהוא בעצם ממשיך, רק בפורמט אחר.

יש הילה סביב חו״ל והתאומה הסיאמית שלו, חופשה. לעד חו״ל יגרום לנו להרגשה מיוחדת. הרגשה שמשתלטת עלינו כשאנחנו יוצאים מהארץ שאנחנו חיים בה. כשהארץ הזו היא ישראל, היציאה משמעותית יותר כשהיא נעשית במטוס, עם ביקורת דרכונים והכל. איכשהו, לשבת במטוס, עוזר גם לעבור למצב טיסה מנטאלי ולהתנתק מהבלאגן והמתח של הארץ. במטוס או בכלי תחבורה אחר – המרחק שאנחנו עוברים עד שמגיעים לחו״ל גם הוא משחק תפקיד. כשגרים בישראל, יוון היא יותר חו"ל מסיני, לונדון היא יותר חו"ל מיוון, ותאילנד היא יותר חו"ל מלונדון. עניין של גיאוגרפיה. 

חו״ל אמיתי, כזה שמצטלם יפה באינסטוש, נראה שונה מנקודת המוצא. אבל לא רק נראה. השונות היא גם תרבותית, שפתית או קולינארית, או כולם יחד. זה גורם לחושים שלנו להיות דרוכים לכל קלט חדש. זה גורם לנו להיות ערים לכל מה שקורה מסביבנו בכל רגע, טריוויאלי ככל שיהיה. כך, הליכה לסופר, הופכת ממטלה משמימה להיילייט של היום. 

בהקשר של חופשה, אנחנו מרגישים בחו״ל הרבה יותר בזכות מה שבא לפניו ואחריו ולאו דווקא בגלל מה שהוא עצמו. קצת כמו שפסגת הר מוגדרת כך בגלל המדרונות שעולים ויורדים ממנה ולא בגלל ההרכב הייחודי של פיסת האדמה הקרויה פסגה. כך גם החו"ל – אם קודמת לו ומגיעה אחריו שגרה שמאוד שונה ממנו, אז הוא חו"ל. וככל שהשגרה יותר 'שגרתית', כך החו"ל יותר חו"ל.

יש דברים שעושים רק בחו"ל – אולי זה לבזבז כסף בלי לדפוק חשבון (כאילו שאם הסכום איננו במטבע שאנחנו רגילים אליו, הוא לא יורד מהחשבון שלנו); אולי זה לפרגן לעצמנו יותר הנאות; אולי זה להגמיש את חוקי הדיאטה. יש זוגות שקיימת אצלם הסכמה הדדית שבחו״ל מותר לחרוג ממערכת היחסים הזוגית, שבארץ המוצא היא מונוגמית לחלוטין. ההסכמה הזו מוסיפה עוד דברים לקטגוריית ה'יש דברים שעושים רק בחו"ל'.

כשאנחנו בחו"ל, אנחנו זרים. אף אחד לא מכיר אותנו אז גם פחות אכפת לנו מה חושבת עלינו הסביבה. כך יוצא שבחו״ל אנחנו הרבה פעמים עושים יותר מה שבא לנו, גם אם זה עלול להיראות דבילי או מוזר. אולי ננסה צורת לבוש חדשה, או תסרוקת, ונבדוק איך היא מרגישה לנו. אולי נרגיש יותר חופשיים להשתטות עם הילדה ברחוב. במידה מסוימת, בגלל שאנחנו חסינים לתגובת הסביבה, בחו״ל אנחנו יותר ׳אנחנו׳ מאשר בארץ ממנה יצאנו אליו. 

חו״ל גם מוציא מאיתנו איזושהי פתיחות. בחו״ל יש סיכוי לא רע שנתחבר לאנשים שלא היינו מתחברים אליהם בארץ. יש גם סיכוי לתפוס אותנו במקומות שבארץ לא היה עולה בדעתנו להתקרב אליהם. בחו״ל אנחנו נוטים יותר לנסות דברים חדשים. וגם לנסח רעיונות חדשים ולא שגרתיים, יחסית לעצמנו. גרסת החו״ל שלנו מאופיינת בפחות נוקשות וביותר סקרנות. אולי זו הגרסה הצעירה יותר של עצמנו, מלפני עשר או עשרים שנה.

אולי יעניין אותך גם:

עולים (גם) על מדים
על חברות והגירה
צ'יפס הולנדי: ההמלצה של המקומיים

קיץ 2023. נסענו עם הרכב לאיטליה. בנסיעה חזרה, קצת אחרי השלט Nederland מוקף הכוכבים, היכן שהרגל קצת מרפה מהגז ומתקבלת הודעה אוטומטית מהמפעיל הסלולרי שמברך על הכניסה לארץ השפלה, אני מרגישה שאני כבר לא בחו"ל. הולנד היא כבר לא ממש חו״ל בשבילי. ההילה החו״לית סביבה מתפוגגת לאיטה. בעוד שלושה שבועות חברה מהארץ תבוא לבקר. נסתובב ברחובות ובשוק, נרכב על אופניים לכל מקום ואולי נלך עם הילדים למוזיאון שווה. בשבילה זו תהיה חופשה בחו״ל. בשבילי – שגרה.

אבל יש בכל זאת משהו חו״לי בשגרה ההולנדית שלי. כשאני בהולנד, אני עדיין חווה את המראות בסביבה שלי כשונים או מיוחדים – זה יכול להיות נחיל של רוכבי אופניים, תחנת רוח באמצע העיר או יער קטן בשוליה. בלִיל הקולות שאני שומעת בחוץ עדיין נשמע זר לאוזניי, על אף שבהדרגה אני יותר ויותר מזהה בו שפה. אני עדיין מתפעלת מדברים טריוויאליים, כמו בני עשרים שעומדים בתור או בני שישים פלוס שיושבים בבר. בהולנד, החושים שלי עדיין בדריכות, בפיענוח מתמיד של הקלט ובהשוואה שלו, מודעת או לא, למה שגדלתי עליו ושעיצב אותי כאדם.

שמתי גם לב שכשאני בהולנד, אני קצת פחות פוסלת על הסף וקצת יותר סקרנית ומשקיעה. כבר ״בזבזתי״ אי-אילו שעות וקילומטרים על מפגשים שבארץ ספק אם הייתי בכלל שוקלת. ולמרות ההרגשה שההשקעה משתלמת, אני שמה לב שעם השנים, הנכונות להשקיע דועכת ומוכרעת על-ידי הדפוס הלא-חו״לי של הסתפקות במה שיש.

למרות שסגרתי כבר יותר מחצי עשור בהולנד, אני עדיין מרגישה בה קצת לא שייכת. מוצאת את עצמי מתהלכת ברחוב עטופה, עדיין, בשכבה דקה ומבורכת של זרות. כזאת שגורמת לי להתלבש קצת אחרת, להתנהג קצת שונה, להיות יותר סקרנית כלפי הסביבה וקצת יותר אדישה לתגובתה. בהולנד אני – עדיין – קצת גירסת חו״ל של עצמי. גרסה שאני מקווה שאם וכאשר תתפוגג לגמרי ההילה החו״לית של הולנד, היא לא תחלוף איתה. 

מקור תמונה ראשית