למה כל הרחובות והבתים בהולנד נראים זהים?

למה כל הרחובות והבתים בהולנד נראים זהים? האם זה בגלל שההולנדים חסרי מעוף, או שאולי אלה אנחנו שמתעלמים מניואנסים? אפרת גומא מתווכחת עם חברה ותוהה אם היא עצמה כבר הפכה להולנדית והאם אין דרך חזרה.

– תראי איך המרחק בין כל עץ בשדרה לזה שאחריו תמיד זהה.

– כן, השדרה הזאת בהחלט מאוד מסודרת.

– הבתים בשכונה פה נראים כל-כך דומים, כאילו עשו להם קופי פייסט. כל כך מאורגן פה. ויותר מידי מסודר.

– כן, מאוד מאורגן. אבל גם נקי, לא? ואין גם משהו מרגיע במאורגנות הזו?

– היינו עכשיו שלוש שעות בדרכים והגענו ל… מקום שנראה בדיוק כמו העיר שלך! הכל פשוט נראה אותו הדבר.

– דומה, אבל לא בדיוק אותו הדבר. זה כן קצת שונה, לא?

לשווא ניסיתי לשכנע אותה לשפוט פחות לחומרה את השכונה שלי, העיר שלי, ואת הולנד בכלל. זה לא עזר. היא מחפשת את הבולט, השונה, המיוחד, ומתבאסת מהחזרתיות המדויקת, מהתבניות, מהאחידות. ואצלי? אצלי האחידות הזאת עוברת מתחת לרדאר.

אולי יעניין אותך גם:

משקאות חמים לחורף קר 
״ולתפארת הישראלים שבתפוצות״, כנס קהילות ישראליות באירופה 
הסערה שעוררה קערת אנה פרנק המצחקקת

הכל אותו דבר

זה לא שהאחידות ההולנדית והסדר הקצת מוגזמים תמיד נעלמו מעיניי. בכלל לא. כשהגעתי להולנד, הם צרמו לי באותה המידה ואפילו יותר. אבל מאז עברו הרבה מים בתעלות ההולנדיות, ואני דיוושתי בין יותר מידי שכונות קופי פייסט מכדי שהעין שלי תעשה מהן עניין.

אבל הביקור הזה שלה כאילו לקח אותי אחורה בזמן, לימים הראשונים מיד אחרי שנחתתי בארץ השטוחה הזו. כאילו מטוס בואינג הוא לא רק כלי תחבורה במרחב אלא גם בזמן – ציר הזמן הפרטי שלי. אז, בימים שלאחר הנחיתה פה, הכל נראה לי אותו הדבר. אני לא מדברת על אמסטרדם או על סמטאות הולנדיות ציוריות למיניהן אלא על "סתם" שכונות, כאלה עם שורות של בתים (rijtjeshuis) או בתים פרטיים של בני מעמד הביניים. שכונות הולנדיות טיפוסיות של בתי-משפחה הולנדיים, שאפשר למצוא כמעט בכל עיר. אחרי שעברתי להולנד, השכונות הללו נראו לי כמו שטחים על גבי שטחים של שיממון חסר חן. מה זאת הבניה הרפטטיבית הזו? ולמה זה לרוב מאבן בצבע חום מבאס? כן, זה שוויוני ויעיל, לבנות שורות של בתים זהים, זה בוודאי מוזיל עלויות. וכן, אבן חומה זה פרקטי, כי אין טיח שצריך לתחזק, אבל בואו, קיבלתם קלפים לא-משהו מבחינת צבע השמיים – בחלק גדול מהשנה הוא אפור. לא תשתוללו עם צבעוניות של הבתים? עם בניה קצת משוגעת? עם גינות קצת פחות מסותתות? לא תפתיעו עם איזו הברקה ארכיטקטונית? מה נסגר איתכם?

הכל אותו דבר. שורת בתים בעיר – כל עיר – בהולנד. מקור: Otter, under GNU Free Documentation License

 

"תתנהג נורמלי, זה מספיק משוגע" הוא פתגם הולנדי ידוע (Doe maar normaal dan doe je al gek genoeg), והוא משתקף גם בויזואליות הרווחת במרחב הציבורי. כמו ההולנדים, גם ארגון המרחב הציבורי יכול להיות, אפעס, מאופק. שלא לומר יבשושי. כשלהיות כמו כולם זה ערך ולהתפרע זה מוקצה, מה הפלא שלמביטה מן הצד (או לזאת שעברה הרגע מישראל), הכל נראה אותו הדבר? כשנפגשתי עם האחידות הויזואליות הזאת, זאת של חיי היום-יום בעיר הולנדית טיפוסית, הופתעתי ממנה. ומיד סלדתי ממנה ולעגתי לה. כי זה משעמם. ואני רוצה שיפתיעו אותי.

מצאי את ההבדלים

אבל זה השתנה. לא ברור לי מתי. כן ברור לי שהיום, השיממון הויזואלי הזה לא מטריד אותי. אולי אני אפילו נהנית ממנו קצת. עם רקע אחיד, קל יותר להבחין בניואנסים, והם מקבלים תשומת לב גדולה יותר. זה כמו שרואים קבוצה של חברה' במדים. גם אם הלבוש שלהם הוא צה"לי תקני, פרטים קטנים כמו מסגרת של משקפיים או שרשרת מספרים סיפור שלם על היפסטר מגניב או על בחורה עם אג'נדה אקולוגית. וזה עשוי להיות מעניין יותר מדמות שצועקת היפסטר או אני-ממחזרת-הכל. גם בטבע אפשר למצוא דוגמאות לאיכויות שזוכות לתשומת לב כי הרקע שלהן אחיד. גופה הבריא של זברה – גוף שמעיד על כך שיש לה סיכוי טוב להעמיד צאצאים – בולט במבנהו דווקא בזכות הדמיון שיש בין כל הזברות, בזכות העובדה שלכולן יש אותם פסים.

בחזרה לעיר או לחורשה שלנו. שמסתכלים בעניין על שורה של בתים זהים, מבחינים שבבית אחד יש פסלונים מסוג מאוד מסוים על אדן החלון, באחר יש עציצים, ובשלישי תמיד מגיפים את התריסים. וזה עושה הבדל. וגם עונה על הצורך לקטלג את מה שאנחנו רואים. ומביני דבר יודעים לקרוא היטב בין השורות של הויזואליות הזו ולאתר, למשל, סימנים המעידים על עושר, כמו גג מסוג כזה ולא אחר. כשבוחנים לעומק שורה של עצים זהים בשדרה או בחורשה, מגלים שצמרת אחת נראית קצת שונה, שיש פטריה שגדלה על גזע אחד ולא על אחר, ושטחב צץ משום מה דווקא על ענף מסוים. וגם אלה יכולים לחשוף הרבה פרטים על מצב העץ, על סביבתו ועל המערכת האקולוגית שהוא חלק ממנה. כל הפרטים הקטנים הללו יכולים בקלות להפוך מאנקדוטה לעלילה המרכזית, אם נרצה בכך.

ארמון המלך מול וילה בפרדס חנה

ומה שמסמן אולי יותר מכל את זה שהאחידות והסדר ההולנדי כבר לא כל-כך מפריעים לי, הם דווקא הביקורים בישראל. מה שבעבר נראה לי שמח, שונה ומיוחד, נראה לי לעתים קרובות כמו קרקס ארכיטקטוני, חוסר תשומת לב לפרטים, צפצוף בוטה על על חוקי בנייה או 'שופוני' מוגזם. וכשהקרקס הזה גם לא מתחוזק כמו שצריך, כמו שלמרבה הצער קורה לעתים קרובות בישראל – זה כבר ממש מטרד. בביקורי האחרון בישראל מצאתי את עצמי חושבת על ארמון משפחת המלוכה הרשמי בהאג, כמה הוא – יחסית לארמון – לא ממש מנקר עיניים. וכמה חלק מהבתים בפרדס חנה – של אזרחים רגילים – דווקא כן.

Noordeinde Palace, The Hague לא מנקר עיניים. מקור:https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Noordeinde_Palace.jpg

 

– איך את מסתדרת עם האחידות הזו? זה לא קצת מדכא?

– זה כן. כלומר, לא. ז'תומרת, יש לזה הרבה צדדים. זה מורכב, זה אולי קשור לתהליך.

לשווא ניסיתי לפשט את ההסבר שלי ולהעביר איתו איזשהו מסר, בזמן שהקפצתי אותה לתחנת הרכבת, משם תתחיל את מסעה חזרה לישראל. זה לא עבד. בדרכי חזרה מתחנת הרכבת, ברכב, תהיתי האם באמת השתנו העדפותיי הויזואליות, לצמיתות, או שפשוט התאמתי את עצמי למה שיש. אם אעשה את המסע בכיוון ההפוך, חזרה לישראל, האם שוב אמצא את גישת ה'אחידות-היא-אובר-רייטד' מלבבת ושמחה ואצטמרר למראה האיפוק הולנדי? או שאולי אבוד לי, והשינוי הוא בלתי הפיך? קשה לדעת. בינתיים, למשך הימים הבאים, נראה שפשוט אשים לב לסדר ולאחידות ההולנדיים ולעובדה ש-הו כן, לפעמים הם קצת מוגזמים.

 

מקור תמונה ראשית: Boris Thaser, under CC BY 2.0

Avatar photo

אוהבת להידחק ברווח שבין הפעולה הזאת לפעולה הבאה, בין המשפט הזה למשפט הבא, בין החפץ שהנחנו לחפץ שלקחנו. דוקטורנטית במדעי החברה. בעבר היתה (בין היתר) מעצבת תעשייתית וגם מורה. גרה בוואחנינגן שבמרכז הולנד.

  • קרינה
    22/12/2022 at 12:18

    מרתקת כתמיד. הזוויות הן אלה שעושות את ההבדל ומאירות באור חדש. לחיי הזוויות.

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.