למה כל הרחובות והבתים בהולנד נראים זהים?

מצאי את ההבדלים

אבל זה השתנה. לא ברור לי מתי. כן ברור לי שהיום, השיממון הויזואלי הזה לא מטריד אותי. אולי אני אפילו נהנית ממנו קצת. עם רקע אחיד, קל יותר להבחין בניואנסים, והם מקבלים תשומת לב גדולה יותר. זה כמו שרואים קבוצה של חברה' במדים. גם אם הלבוש שלהם הוא צה"לי תקני, פרטים קטנים כמו מסגרת של משקפיים או שרשרת מספרים סיפור שלם על היפסטר מגניב או על בחורה עם אג'נדה אקולוגית. וזה עשוי להיות מעניין יותר מדמות שצועקת היפסטר או אני-ממחזרת-הכל. גם בטבע אפשר למצוא דוגמאות לאיכויות שזוכות לתשומת לב כי הרקע שלהן אחיד. גופה הבריא של זברה – גוף שמעיד על כך שיש לה סיכוי טוב להעמיד צאצאים – בולט במבנהו דווקא בזכות הדמיון שיש בין כל הזברות, בזכות העובדה שלכולן יש אותם פסים.

בחזרה לעיר או לחורשה שלנו. שמסתכלים בעניין על שורה של בתים זהים, מבחינים שבבית אחד יש פסלונים מסוג מאוד מסוים על אדן החלון, באחר יש עציצים, ובשלישי תמיד מגיפים את התריסים. וזה עושה הבדל. וגם עונה על הצורך לקטלג את מה שאנחנו רואים. ומביני דבר יודעים לקרוא היטב בין השורות של הויזואליות הזו ולאתר, למשל, סימנים המעידים על עושר, כמו גג מסוג כזה ולא אחר. כשבוחנים לעומק שורה של עצים זהים בשדרה או בחורשה, מגלים שצמרת אחת נראית קצת שונה, שיש פטריה שגדלה על גזע אחד ולא על אחר, ושטחב צץ משום מה דווקא על ענף מסוים. וגם אלה יכולים לחשוף הרבה פרטים על מצב העץ, על סביבתו ועל המערכת האקולוגית שהוא חלק ממנה. כל הפרטים הקטנים הללו יכולים בקלות להפוך מאנקדוטה לעלילה המרכזית, אם נרצה בכך.

ארמון המלך מול וילה בפרדס חנה

ומה שמסמן אולי יותר מכל את זה שהאחידות והסדר ההולנדי כבר לא כל-כך מפריעים לי, הם דווקא הביקורים בישראל. מה שבעבר נראה לי שמח, שונה ומיוחד, נראה לי לעתים קרובות כמו קרקס ארכיטקטוני, חוסר תשומת לב לפרטים, צפצוף בוטה על על חוקי בנייה או 'שופוני' מוגזם. וכשהקרקס הזה גם לא מתחוזק כמו שצריך, כמו שלמרבה הצער קורה לעתים קרובות בישראל – זה כבר ממש מטרד. בביקורי האחרון בישראל מצאתי את עצמי חושבת על ארמון משפחת המלוכה הרשמי בהאג, כמה הוא – יחסית לארמון – לא ממש מנקר עיניים. וכמה חלק מהבתים בפרדס חנה – של אזרחים רגילים – דווקא כן.

– איך את מסתדרת עם האחידות הזו? זה לא קצת מדכא?

– זה כן. כלומר, לא. ז'תומרת, יש לזה הרבה צדדים. זה מורכב, זה אולי קשור לתהליך.

לשווא ניסיתי לפשט את ההסבר שלי ולהעביר איתו איזשהו מסר, בזמן שהקפצתי אותה לתחנת הרכבת, משם תתחיל את מסעה חזרה לישראל. זה לא עבד. בדרכי חזרה מתחנת הרכבת, ברכב, תהיתי האם באמת השתנו העדפותיי הויזואליות, לצמיתות, או שפשוט התאמתי את עצמי למה שיש. אם אעשה את המסע בכיוון ההפוך, חזרה לישראל, האם שוב אמצא את גישת ה'אחידות-היא-אובר-רייטד' מלבבת ושמחה ואצטמרר למראה האיפוק הולנדי? או שאולי אבוד לי, והשינוי הוא בלתי הפיך? קשה לדעת. בינתיים, למשך הימים הבאים, נראה שפשוט אשים לב לסדר ולאחידות ההולנדיים ולעובדה ש-הו כן, לפעמים הם קצת מוגזמים.

מקור תמונה ראשית: Boris Thaser, under CC BY 2.0