כתבו: אנאבל שמר ואפרת גומא פגישה על כוס יין של שתיים מהכותבות שלנו, אנאבל שמר ואפרת גומא, הובילה לשיחה מרתקת
קונצרט חנוכה השנתי, שוב עם קהל בקונצרטחבאו באמסטרדם, אחרי שנתיים של קורונה. אחד מהדברים שתמיד אהבתי בנסיעות לחו"ל הוא הקלות
מחשבות על קיומנו הפיזי והוירטואלי ועל העולם שמשתנה "איפה אני?" – אני שואלת תוך כדי משחק מחבואים עם הבן שלי,
אנחנו רגילים בתחילת כל שנה להתחייב לעצמנו שהפעם נתמיד. נרוץ, בכל מזג אוויר, ויהי מה. או שנצא להליכה. אבל כל
את ברנאאוט אני מכירה מרחוק, שלום-שלום כזה. וזה מספיק כדי להבין עד כמה הוא מרכזי בהוויה ההולנדית. מדובר על מצב
לכאורה טיילתי לתומי עם הכלב שלי. למעשה – היום כבר מותר להתוודות – רוב שעות השיטוט שלי בשכונה, בעיקר בתל-אביב
"את יהודייה?" שואל אותי החייזר שנחת בכדור הארץ בדיוק בשבוע בו ביקרתי בישראל. "ברור. מה, לא רואים?" "שכחת שאני חייזר?"
לא הבנתי מה הוא מחפש שם מתחת לבלטות. זה כבר היום השלישי ברציפות שאני רואה את השכן שלי, גבר בשנות
רוכבת על אופניי, בדרך לעבודה. עד לפני שנה – כשהעולם היה יותר פיזי ופחות וירטואלי – הדרך הזו יכלה להיקרא
מתי מתחיל אצלכם הקיץ? אצלנו במרץ. זה לא שנלך פה בהולנד עם חולצה קצרה במרץ. גם לא נפסיק לחמם את