יש לי חברה, קוראים לה לרה. לפני שנים רבות (ואו, זה מתקרב ל 20) סיימנו יחדיו את מסלול לימודי הרפואה
זה לקח לי 15 דקות. כל דבר פה לוקח לי 15 דקות. גם המרחקים הארוכים יסתכמו ב-15 דקות. ואז מסתבר
מעבר מדינה הוא מצב מורכב מבחינה רגשית שפתית ותרבותית. לא משנה אם אנחנו חיים בזוגיות של שני ישראלים או הורה
שמתם לב שבארץ כשהילדים יוצאים לחופשה זה בגלל החגים, ובהולנד זה בגלל העונות? חופשת אביב, קיץ, סתיו. אין צורך בסיבה
הכניסה שלי אל תחום האופנה עולה מדרגה ואני מצטרפת לצוות המתנדבים של האירגון (בתרגום ישיר) "להתלבש להצלחה". זהו אירגון בינלאומי
נשארו לי 10% בלפטופ והם לאט לאט יורדים. אני נזכרת בפעם ההיא שנגמר לי הדלק והחלטתי לבחון כמה היפנים מדוייקים
למה רק אני מבינ/ה את מה שהילד/ה שלי אומר/ת? בזמן שאנחנו ההורים מבינים כל מבט חיוך מילה או תנועה של
בדרך כלל אני מדבר על אוכל ומטבחים שונים מהעולם… אולם לקראת ימי הזכרון והעצמאות, אעשה אתנחתא קצרה ואכתוב על משהו
בערך שלוש פעמים בשנה משכירים אולם במרכז קהילתי בעיר, מתארגנת קבוצת נשים ממדינות שונות אשר גרות באזור (ליידן) וכל אחת
חגים זה משפחה. ואני כמו שאתם יודעים חיה רחוק ממנה. נכון, אז אנחנו מנסים לייצר חלופות, לבלות ולחגוג עם חברים