מיטל בויום למל

"כבר אחת בלילה. הבן שלי עוד יושב מול המחשב, נראה שהוא והחברים שלו נפגשים היום רק דרך הפורטנייט.  האם הוא

  שבועות בפתח ואי אפשר לעבור את החג הזה ללא אזכור של מוצרי חלב – במיוחד מאחר שאנחנו חיים עכשיו במעצמת גבינות!

עשר שנים! החודש אנחנו כבר עשר שנים בהולנד. החודש אני גם חוגגת 40… כך שרבע מחיי אני שוכנת במדינה השטוחה,

אז נכון שלכל אחד יש את העוגיה האהובה עליו?  אז אני כל פעם משנה… פעם זה היה עוגיות שוקולד מושלגות,

״לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי שיר אמנם אני עוד לא מזיע, אבל איני מסתיר את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור.

הימים הבהירים בחוץ מספקים לי הרבה אנרגיה. אנרגיה להכין, לעשות, לדחוף את עצמי קדימה. זה לא מובן מאליו כשחיים במדינה

שבועות מתקרב. איך אני אוהבת את החג המושקע הזה, עם ארוחות השחיתות, השמש הנעימה שקורצת בזוית העין ובעיקר הירוק שממלא

ברוכים הבאים להתמכרות הבאה שלכם! מה יותר ישראלי מחומוס-טחינה? מה יותר טרנדי מטבעוני-ללא גלוטן? מה יותר חגיגי מתוצרת בית? מה

בית של אוכל כבר אמרנו. ועכשיו משבר. הילד בן חמש ופתאום החליט שהוא מצמצם את הרפרטואר. לא רוצה לטעום ולא

בשבועות הראשונים אחרי הנחיתה בהולנד, התחלתי לשוטט בכל מקום ולחפש לי מה חדש בזמן שזוגי היה בעבודה. אחד הדברים הראשונים