מעבר מדינה הוא מצב מורכב מבחינה רגשית שפתית ותרבותית. לא משנה אם אנחנו חיים בזוגיות של שני ישראלים או הורה
למה רק אני מבינ/ה את מה שהילד/ה שלי אומר/ת? בזמן שאנחנו ההורים מבינים כל מבט חיוך מילה או תנועה של
כל כך הרבה דאגות ושאלות מטרידות אותנו בגידול ילדים דו-לשוניים כיצד רצוי לשמר את אוצר המילים, כיצד והאם ללמד קריאה
אני לא מכירה הורה שלא משתוקק לשמוע מה הילד או הילדה שלו עשו היום בגן. אנחנו רוצים לדעת שטוב להם
הכי כיף לקרוא (בניגוד ל'להקריא') ספרים ביחד. לא רק שקריאת ספרים נותנת רגע נחת נעים עם הילד, ומאפשרת הצצה לעולמו
מי לא שמע מיתוסים בנושא ילדים דו לשוניים כמו למשל, ש"ילדים דו לשוניים לומדים מאוחר יותר לדבר"? או שהם "איטיים
כישראלים דוברי עברית שחיים בהולנד, באיזה שפה אנחנו משתמשים כדי להביע רגש? באיזה שפה ניתן שמות חיבה לאנשים? באיזו שפה תשתרבב
תינוק, מה הוא יכול לעשות? ולמה אנחנו מדברים לתינוקות כמו אל תינוקות? על פניו נראה שמלבד להפוך את עולמנו בין