להסתכל על החורף מחדש

כמה שנים בהולנד צריכות לעבור עד שמפסיקים לסבול מהחורף? אנאבל החליטה לא לחכות יותר ולתקוף את הבעיה הזו מזווית חדשה ולקבל את החורף בזרועות פתוחות. 

שוב החורף הזה… השבוע קפצה אלינו חברה בערב, בגשם, באופניים כמובן. היא ודאטצ'י שיתפו זה את זו בהתרוצצויות שלהם במזג האוויר המזופת, ואני בהיתי בהם בהשתאות. איך הייתי רוצה להיות כבר בשלב הזה, שאני מתלוננת בערב אחרי שכל היום עשיתי למרות מזג האוויר. "בואי נדבר כשתהיי פה עשרים שנה", היא ענתה. אולי זה קשור לזה שאני צופה בסדרה המצוינת Bron, אבל עשרים שנה נשמעו לי כמו מאסר עולם. החלטתי שלא עוד. הפעם אני עושה אינטגרציה עם החורף, או כמו שאומרים בעברית פשוטה: לוקחת את הבאסה בסבבה.

נכתב פה כבר הרבה על תקופת החורף הקשה והשפעותיה, בייחוד עלינו כישראלים בהולנד. ממש לאחרונה יערה נסאו נתנה שורה של המלצות מצוינות לעונת הבדידות, כמו התמדה במפגשים חברתיים ובפעילות גופנית למרות הקור. קיבלנו גם עצות להתמודדות עם המחסור באור, וגילינו איך אפשר להתנחם בעזרת עולם השורשים. השנה החלטתי שאני לא רוצה רק לשרוד את החורף, אני רוצה לראות את היופי שבו, לקבל ממנו ולקבל אותו. הרי הוא ממילא יגיע על שנה, כמה שלא אבכה ואצרח.

אולי יעניין אותך גם:

כותבי דאצ'טאון עפים על עצמם, רוצים גם? 
עושים קונצים: קרן אור על תכלת פרל ויסטוב 
בית הספר היהודי שמחולל קסמים באמסטרדם

תקופת אחרי החגים

זו לא בדיוק משימה פשוטה. אני מאלה ששנאו את החורף כבר בארץ. עוד בתל-אביב התלוננתי על הקור, וטיעוני "זה עדיף על יולי-אוגוסט" מעולם לא דיברו אליי. מזג האוויר הגרוע של פריז היה בין הסיבות לעזוב גם אותה, אלא שאז הגיע דאטצ'י, ונשא אותי לעבר השקיעה העוד-יותר צפונית, למקום עם מזג אוויר עוד-יותר גרוע. אז איך הופכים את החורף מאויב לחבר? בואו נתחיל בחלק שאנחנו מכירים היטב, ולמעשה כבר מיישמים ביומיום: הוצאת קיטור. מי שכבר יודעת וקל לה, מוזמנת לקטר בחרוזים.

קר לי! כל הזמן קר! נצח של ימים אפורים achter elkaar, ובחמש יורד הלילה כבר. אני אומרת, יאללה, עוד יום עבר, לפי התחזית מתחמם מחר. אבל בבוקר מגיע הגשם ונשאר. הבוץ משפריץ, רטוב, קר לי ומר. בא עוד ערב חשוך ומנוכר, כל אחד בסלון ביתו מסוגר… שוב בוקר קפוא, הקור חזר, החורף הזה לעולם לא נגמר! הו, עולם אכזר!

עד לא מזמן עוד היה במה להיאחז: חנוכה, סנט מרטין, סינטרקלאס, חג המולד, אאוד אן ניו. רצף חגיגות משפחתיות וחברתיות ליוו אותנו עד לסוף השנה והאירו לנו את הדרך בחושך. אז מתחילה תקופת "אחרי החגים" ההולנדית, ואיתה שנה חדשה וחזרה לשגרה של חושך על פני תהום. וכאילו כל זה לא מספיק, תיבלנו גם בסגר מתמשך ובתעוקה מצטברת של שנתיים עם הקורונה. זהו, עכשיו מרגיש לי שדי מיציתי את התלונות. אז מה הלאה?

חליפת קרח

להחליף לפרוות חורף

יש אמת פשוטה שצריך להכיר בה ולקבל אותה: החורף בא כל שנה, וכך הוא נראה ומרגיש במקום שבחרנו לחיות בו. כדאי להתכוונן אליו מראש, ולרפד לעצמנו לא רק את הבית, אלא גם את הגוף ואת הנפש. אני מלטפת את פרוות החורף הנעימה של החתולה. הפרווה הזו לא רק מחממת, היא גם נעימה ומנחמת. כמוה, גם לנו לא מספיק רק להחליף את הבגדים בארון לבגדי חורף ולקנות עץ להסקה. הנפש גם צריכה הכנה לעונה שבה האור יצטרך לבוא מבפנים. אנחנו בדרך כלל גם אוכלים יותר ומשמינים יותר, וזה בסדר. זה הכי קרוב לפרווה שנקבל כנראה.

למזג האוויר תמיד יש השפעה על ההרגשה שלנו, לא רק בחורף. מספיק להיזכר בימים שטופי זיעה בתל אביב, שבהם כל עיכוב מעלה את סף העצבים. כיוון שבארץ אין באמת עונות, התרגלנו לעבור את השלושה-ימי-גשם-רצוף שאנחנו קוראים להם חורף כמו ריצת ספרינט. כשמגיע "גל חורף", אנחנו מתכנסים לכמה ימים עד יעבור זעם. ואז יוצאת השמש ואפשר שוב לשבת בבית קפה בחולצה קצרה. עכשיו אנחנו גרות במקום של ריצה למרחקים ארוכים. זו התמודדות שונה, שדורשת נשימה עמוקה יותר, שמירה על דופק סדיר ועל להבה קטנה שדולקת לאורך זמן. ההתכווננות גם עוזרת לזכור שמדובר בתקופה מוגדרת. המעגל העונתי עוזר לחוש במעבר הזמן ובתנועת החיים הבלתי פוסקת. התובנה שהכל בתנועה, ועוד מחזורית, נוגדת את תחושת הקפאון ועוזרת לזכור שגם לחורף הזה יהיה סוף.

התכוננו והתכווננו, מפה לשם חצי חורף כבר עבר. עד עכשיו גררנו איכשהו עם הריפוד, אבל זה לא נהיה יותר קל. הימים אמנם מתארכים (איזה כיף!), אבל עדיין אפור, ערום, קר ורטוב. בזמן שאני כותבת, עוד לא הגיעו ימי השלג המיוחלים וגם החלקה על אגמים קפואים לא נראית באופק. זה הרגע להזכיר לעצמך שהעיקר לא לפחד כלל – לא מהחוץ ולא מהפנים.

לצאת החוצה

פטריות של אחרי הגשם

תנועת ההתכנסות הטבעית של החורף מועצמת עוד יותר בשנתיים האחרונות על ידי הקורונה. דווקא עכשיו חשוב לצאת החוצה לטבע ולשאוב ממנו. בחורף הקודם עשיתי לי חוק: אם השמש יוצאת, גם אני. לא חשוב לאן, לא חשוב לכמה זמן, העיקר לצאת מהבית. ימי השמש בדרך כלל יפהפיים, האוויר מרגיש נקי ורענן, השקיעות מרהיבות. כדאי להיזכר בילדים שהיינו (או להתבונן בשלכם אם יש לכם), כשהשפתיים כבר היו כחולות מקור, ועדיין לא רצינו לחזור הביתה.

כמה יופי ותבונה יש בחורף, רק צריך לשים לב. ביציאות שגרתיות לעבודה או לסידורים, כדאי לשנות פאזה, ובמקום להתכווץ ולהזדרז, לפתוח את העיניים ואת הלב. ליישר את הגב, לשחרר את הכתפיים, להרים את הראש. להסתכל על הצמחים מסביב, מה הם עושים בחורף? חלק מהעצים ירוקים גם עכשיו, הרוב כבר איבדו את כל העלים. זה זמן טוב להתבונן בתצורת הענפים, או מבעד להם, באופק הפתוח יותר ללא העלים שמסתירים. לעקוב אחר צמחים שנראים כאילו החורף הרג אותם, לזכור שהם יקומו לתחייה באביב. להבחין בסוגים שונים של פטריות, בשלוליות קפואות שחושפות בפנינו תצורות של מים. להקשיב לצלילי הצעדים: איך השפלץ שפלץ של ימי הגשם מתחלף בקחח קחח בימים הקפואים. דשא לבן ופריך, קורי עכביש מעוטרים טיפות טל, גדר עץ שמעלה אדים עם בוא השמש בבוקר, עורקים של עלי שלכת מסומנים בלבן של הקרח.

להיכנס פנימה

רוב הזמן אנחנו בפנים, כל אחת עם השיט שלה. ככל שהעונה מתקדמת, הופך קשה יותר להכיל – גם את עצמך וגם את האחרים, מה שמחזק עוד יותר את תחושת הבדידות והדיכאון. המחשבות שמלוות אותנו על "התקופה הכי קשה של השנה" לא עוזרות, והתחושה היא של המתנה, שיעבור כבר, רק עוד חודשיים, רק עוד חודש לשרוד.

ברגעים האלה, לקום ולהתחיל לקפוץ במקום. לשקשק ידיים ורגליים, להוציא קולות, לנער את כל האנטי הזה, לזרוק אותו החוצה, לפנות מקום בפנים לתחושות חדשות.

בחורף אנחנו על אש קטנה. אבל גם על אש קטנה מתבשלים, ויש דברים שצריכים את האיטיות הזו. למעשה, בהתחשב במהירות שבה אנחנו חיים רוב הזמן, ההאטה הזו ממש חיונית. סוף סוף יש רגע לנוח, לאגור אנרגיות, לאכול יותר, לישון יותר. במקום להתבאס, למה לא לתת לזה מקום? לקחת את הזמן שהחורף מעניק, ולנצל אותו כדי להשקיע בעצמנו פנימה. אבל מה זה אומר בעצם? מה עושים בתכלס עם כל הזמן והחושך הזה?

  1. נחים. הולכים לישון מוקדם יותר באמצע השבוע, ישנים עד מאוחר בסופשבוע, אבל בלי שיפוט ובלי רגשות אשם.
  2. ספורט. כן, ידוע שזה טוב גם לגוף וגם לנפש… אבל קר ולמי יש כוח. בחיי שעשר דקות של יוגה, מתיחות, ריצה או מה שאתן רוצות בבוקר יכולות לשנות לכם את כל היום. לא שווה את זה?
  3. מכינים רשימה של כל הדברים שאתם רוצים לעשות ואין לכם זמן. אני אוהבת שיש לי ברשימה מגוון גדול: דברים שעושים בחוץ ובפנים, בישיבה או פיזיים, מטלות שדחיינתי, קניות, תחביבים ומה לא, כדי שיהיו לי אופציות לכל מזג אוויר ומצב רוח. בחורף אפשר להשקיע אפילו ברשימה עצמה.
  4. מטפחים את הקן. זוהי התקופה הכי טובה להעביר שליש מתכולת הבית שלכם ל-Kringloop הקרוב. אפשר לסדר לבד, בזוג או עם כל המשפחה, לבחור פינה ולהשקיע בה כמה שעות או אפילו יום שלם. זה מרענן את הבית, נותן מרחב נשימה, מסיר מעלינו את משקל החפצים העודף ומרעיף עלינו תחושת סיפוק גם הרבה אחרי.
  5. מבלים זמן איכות עם המשפחה. כולנו מבלים הרבה בבית, בהחלט לא חסר זמן משפחתי, אבל הוא לא תמיד זמן איכות. כדאי ליצור אקטיבית ימים או ערבים מיוחדים, כדי לגוון לעצמנו ולשמוח. אנחנו למשל, מאז תחילת הקורונה, עושים מדי פעם מְסִבָּיִת. מדליקים את האורות הצבעוניים (שמככבים אצלנו כל השנה, לא רק סביב חג המולד), מוציאים את מזוודת התחפושות, מתלבשים, שמים מוזיקה ורוקדים בסלון כל הערב.
  6. ריפוי בעיסוק. בתוך האיטיות של החורף יש זמן ומרחב ליצירה, כמו הכנת דברים לבית, למידת טכניקות חדשות של מקרמה או התנסות בהכנת קצפת ממי חומוס. גם מי שמרגיש ממש לא יצירתי יכול! פאזל של 2,000 חלקים מעביר את החורף בכיף וגם טרנד חוברות הצביעה יכול לתת סיפוק מדיטטיבי.  
רשימה מושקעת

לא כל דבר מתאים לכל אחד, אבל מעבר להצעות הפרקטיות, חשוב לזכור שאפשר להסתכל על החורף אחרת. לנסות להיענות לאתגר שהוא מציב ולקבל ממנו את המתנות שלו. לשחרר את החרדה, את ההתנגדות, את השרירים המכווצים. לזכור שגם כשנדמה לנו שכל אחת מתמודדת עם עצמה פנימה, למעשה לכולם קשה. לדבר על זה בחופשיות. לחייך. להודות על הטוב.

בעקבות הרצאה של ד"ר טל בן שחר, אני פותחת כל בוקר בהודיה מזה כשנה. זה מומלץ מאוד לאורך כל השנה, אבל במיוחד בחורף, כשלפעמים מספיק לפתוח עיניים בבוקר כדי להתחיל עם הרחמים העצמיים. התרגיל הקטן הזה לוקח פחות מחמש דקות, והוא מחייב אותנו לחשוב ולהרגיש אקטיבית על מה אנחנו מוקירים תודה בחיים שלנו בכל בוקר. חשבו עם מה אתם פותחים את היום: עם דברים ואנשים שאתן אוהבות או עם עדכוני קורונה.

ולמרות הכל, תמיד טוב גם לקחת הפסקה מהחורף. זה הזמן המושלם לטוס לארץ ולהזיע קצת בים המלח. רק לזכור שזו הפסקה קצרה, ושגם כשתחזרו, החורף עדיין יהיה כאן.

לכל בכתבות של אנאבל

 

 

Avatar photo

משתדלת לחיות כמה שיותר גלגולים עוד בגלגול הזה. גרה בחרונינגן מ-2018 בבית עץ מעשה ידי ההולנדי המתוק בעולם. אוהבת תרבות, שפות, לחשוב, לבלות, מתרגמת, כותבת, עורכת, לפעמים מצלמת. בגלגולים קודמים הייתי בין היתר אמנית פלסטית והייטקיסטית, גרתי בפריז ובתל אביב וצברתי אוסף תארים אקדמיים בנושאים לא קשורים.

  • ערן
    21/01/2022 at 06:26

    גם אחרי 20 שנה בהולנד קשה.לי להתרגל למזג אויר. בהולנד אין למעשה עונות, יש חורף עם הפסקות. גם הסו קולד קיץ הוא עפי רוב גשום, אפרורי עם כמה ימי שמש בין לבין והנאה מחופשה או בילוי מותנית במידה רבה בחסדי מזג האויר המשתנה מיום ליום.
    חזרתי עכשיו מביקור בארץ. בתל אביב משתזפים , גולשים בים ואני כמובן עם טי שירט. שלחתי תמונות לחברים הולנדים והם היו בשוק ותהו למה אני נשאר לגור בהולנד.
    אין ספק ששמש עושה טוב לגוף, לנשמה, לחיי החברה ובכלל למצב רוח.
    הרי זה ידוע שבארצות הקרות חיים אנשים קרים ובארצות החמות אנשים חמים.
    ההבדלים במנטליות בין צפון אירופה לדרומה הם כמו בין שמיים לארץ.
    מסקנה: המזג אויר בארץ הוא פרייסלס וכנראה שצריך לחיות בארץ קרה כדי להעריך אותו.
    אין על שמש וכמה שיותר.

  • גלית
    21/01/2022 at 07:31

    כתבה מקסימה שעשתה לי טוב, העלתה חיוך וחיממה אותי מבפנים. ברור שאם בחרנו לחיות כאן, מסיבות טובות רבות, כדאי לעשות שלום עם החורף ולהנות מכל עונה ועונה. באמת כתיבה משובחת. תודה לך!

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.