טור דיעה: תודה רבה שאתם מגנים שנאת יהודים

חן כהן, ישראלית החיה בהולנד, פרסמה לפני מספר ימים טור דעה בעיתון ההולנדי NRC. זהו אחד העיתונים המובילים בהולנד, אשר מרבה לפרסם ביקורת על ישראל. חן כהן משבחת בטור שלה את ההצהרה עליה חתמו פוליטיקאים הולנדים רבים, המגנה שנאת יהודים, אך מוסיפה מיד "עכשיו נזכרתם?". בשפתם שלהם, היא מסבירה להולנדים את האמת הכואבת של מה זה אומר להיות יהודי בהולנד – ולא רק בימים אלה. באישור הכותבת והNRC אנחנו מביאים לכם כאן את המאמר בעברית.

ברצוני להודות לפוליטיקאים של המדינה הזו שניצבו לאחרונה, מאוחדים כמעט פה אחד, מאחורי מסר חשוב לעם ההולנדי: 'צאו נגד שנאת יהודים'. כשקראתי לראשונה את ההצהרה, התמלאתי תחושת הכרת תודה. מיד שיתפתי את ההצהרה בכל פלטפורמה אפשרית. יהודים נתקלים כדרך קבע בגאזלייטינג כשהם מעלים טענות על אנטישמיות, כאילו זה משהו שקורה אך רק בדמיון  שלנו. זה היה טוב – ובו זמנית עצוב עד כאב – להרגיש כל כך נראים ולקבל את ההכרה הזאת.

ואז קראתי את ההצהרה שוב. 

אם לומר את האמת, ככל שאני חושבת על זה יותר, כך ההצהרה נראית לי יותר אבסורדית. מדוע חושבים הפוליטיקאים ההולנדים שרק עכשיו נחצה קו? יהודים מעולם לא היו בטוחים בהולנד. פשוט ככל הנראה כולנו התרגלנו.

אולי יעניין אותך גם:

אפריל בהולנד: ירידים, ריצה, פסלי חול ופרחים
חירט וילדרס לא יהיה ראש הממשלה הבא של הולנד
חצי שנה בשבי: ביקור משפחות החטופים בהולנד

אין אירוע ללא אבטחה

אז הרשו לי להזכיר לכם את המציאות של להיות יהודי בהולנד. דברים יומיומיים שכולנו כל כך התרגלנו אליהם, עד שאיננו רואים יותר כמה הם בלתי מתקבלים על הדעת.  

בכל בית ספר או מוסד חינוכי יהודי בהולנד דרוש מאבטח חמוש. זה המצב כבר עשרות שנים. ילדים יהודים אינם בטוחים בבית הספר, אלא אם כן גורם אבטחה מיומן נוכח – וכולנו קיבלנו את זה כעניין שבשגרה. אין זה יוצא דופן שבית–ספר נסגר לכמה ימים אם אין אבטחה בגלל מחסור בכוח אדם.

בחודשים האחרונים, ילדים יהודים בבתי ספר הולנדיים ציבוריים הותקפו שוב ושוב בגלל זהותם. זה קרה לילד שלי בן התשע פעמיים בחצר בית הספר.

בכל בית כנסת מועסק איש אבטחה. כל אירוע חג צריך אבטחה. שום אירוע תרבות יהודי לא יכול להתקיים בלי אבטחה. מיקום האירועים לעולם אינו פומבי והוא נחשף רק לרוכשי הכרטיסים. מטעמי ביטחון. כשהזמנתי לאחרונה כרטיס למסיבת פורים באינטרנט, מילאתי ​​טופס עם הפרטים האישיים שלי. לפני שמיקום המסיבה שותף איתי, נציג של מארגני המסיבה התקשר אליי לאמת את זהותי.

הקו הדמיוני נחצה כבר מזמן

ב-12 באוקטובר 2023, ימים ספורים לאחר הטבח הסדיסטי שביצע חמאס, אורגנה הפגנת הזדהות עם ישראל בכיכר דאם באמסטרדם. לשם כך נדרשה נוכחות משטרתית עצומה, כולל אבטחה לאומית חשאית ושכירת שירות אבטחה פרטיים. בתום האירוע ביקשה המשטרה מהמשתתפים להחזיר את דגליהם לתיקים ולהצניע סממנים יהודיים בעוד הם עושים את דרכם הביתה, זאת כיוון שאחרת לא ניתן להבטיח את ביטחונם.

זה היה מזעזע לשמוע, בדיוק כמו ההתפרצות האלימה בהופעה של הזמרת היהודיה לני קוהר, אבל הקו לא נחצה אז, אלא הרבה קודם. כשמביטים לאחור, הקו הזה הוא לא יותר מנקודה באופק. וכך בעוד שקראתי שוב את ההצהרה 'צאו נגד שנאת יהודים' תהיתי לעצמי מדוע הפוליטיקאים רק עכשיו מתחו את הקו הדמיוני הזה על מנת להגדיר ביטחונה של הקהילה היהודית בהולנד.

מה היה כל כך מיוחד בתקרית הזו, במהלך קונצרט עם האמנית הזאת? מדוע עשרות התקריות החמורות שקדמו לזאת לא קיבלו את אותו הד ציבורי? האם נזקקה פגיעה בסלבריטאית ברמה של אייקון לאומי כדי שאנטישמיות תקבל את תשומת הלב שהיא כל כך זקוקה לה? האם זה שהיא אישיות מפורסמת מקל על פוליטיקאים להזדהות איתה? האם אותם פוליטיקאים לא יודעים שכבר שנים ארוכות נדרשת אבטחה כבדה בכל מקום ובכל עת בכדי להבטיח את ביטחונם של יהודים במדינה הזאת? או שהם דווקא כן יודעים אבל הספיקו לקבל את המצב הזה כמצב נורמלי?  בזמן שאני מתחבטת באפשרויות האלה ומהרהרת בסבירות שלהן, אני לא יכולה להחליט איזו מהן הכי פחות מייאשת.

ואף על פי כן, מוטב מאוחר מאשר אף פעם…

ולסיום, שאלת בונוס, מה זה אומר עלינו שגם אנחנו קיבלנו את הצורך באבטחה מתמדת כעניין טריוויאלי וחיינו באיזו תחושת ביטחון מדומה כל השנים?

חן כהן היא ישראלית הולנדית שחיה בהולנד משנת 2003. חן בעלת תואר בפסיכולוגיה ארגונית ועוסקת בתחום משאבי אנוש.

תמונה ראשית: שייקה