היום הקצר בשנה – מה הוא עושה לנפש שלנו?

האורות המנצנצים מכל עבר כל כך משמעותיים בתקופה החשוכה הזו. החורף ההולנדי גורם לנו בעיקר לרצות להישאר במיטה כל בוקר. כיצד ניתן להתמודד עם תופעות נפשיות המוכרות כ'דכדוך חורף', או 'דיכאון עונתי'? יערה נסאו מציעה פתרונות אומנותיים.

הכרתי את הדר בלב החורף ההולנדי, היא ביקשה להגיע לטיפול און ליין. הדר הייתה מבוהלת, וחשה תחושת חוסר אנרגיה, שגרמה לה לרצות רק לישון. כשנפגשנו מבעד המסך היא התוודתה בפני כי בקושי הצליחה ללחוץ על החיבור במחשב. בהמשך סיפרה לי בעצב אודות תחושות המועקה שאוחזות בה לאחרונה. היא סיפרה על חוסר תיאבון והימנעות לצאת מפתח ביתה, אט אט התווספו דמעות לדיבורה העייף והאיטי.

החושך גובר על האור

בתקופה האחרונה קשה שלא לשים לב לזריחות המאוחרות ולחשכה שהחלה לנגוס לאיטה בשעות אחר-הצהריים שלנו. העצים הערומים מאיטים את מעגל האנרגיה, הציפורים החלו לנדוד דרומה, ובני האדם מכונסים יותר. חצי שנה עברה מאז שכתבתי כאן אודות ההשפעות המלבבות של קרני השמש הממושכות על הנפש. והנה בתקופה האחרונה, אתם בטח חשים כיצד הימים מתקצרים להם ומאיימים להפוך ללילה נצחי. כן, שוב הגיע "יום היפוך החורף" (בלעז – Winter solstice) – ה 21 בדצמבר ממש פה! רבים מאיתנו מתרגשים מימי החורף והשפעתם על נפשנו. ונראה לי שהישראלנדים שרגילים לחום הישראלי עוד יותר רגישים לחשכה ולקור ההולנדי.

שמתי לב שיש מי שממש מתפעם ושמח על כך כל פעם מחדש, כמו בן זוגי. אולם רבים גם ממש חוששים מפני הימים הללו כי הם עלולים לחוות תחושות קשות במיוחד של דכדוך חורף ואפילו דיכאון חורף, שידוע בשמו הספרותי כ"דיכאון עונתי" (SAD). כמו בכל תחום חיים, מודעות לקיומה של בעיה היא הצעד הראשון להתמודדות עמה. ישנן דרכים להקל על התחושות הקשות של דיכאון החורף. למשל, חשוב לשמור על שגרה ועל מפגשים חברתיים המסייעים לא לחוש בדידות. כמו כן, פעילות גופנית עוזרת להרגיש טוב יותר. לכן מומלץ, למרות הקור, למצוא פעילות שאוהבים כמו: רכיבה על אופניים, פעילות אירובית בחדר כושר, ריצה או שחייה.

אולי יעניין אותך גם:

הולנד מהגובה: מגדלי תצפית
מלחמה בישראל: והגדת לבנך ובתך
אירועי חג המולד בהולנד 2023

האם אפשר לטפל בתופעה?

מאחר שההפרעה נעוצה ברובה מגורמים סביבתיים הקשורים באורך היממה, הטיפול הנפוץ והאפקטיבי ביותר הינו "טיפול באור" (light therapy). ההליך הינו פשוט ונעשה בבית – המטופל מקבל "תיבת אור" המכוונת להפיק את האור המתאים למשך 30 דקות עד שעתיים ביום. בהתאם להנחיות הרופא, ובמקרה הצורך ניתן גם להיעזר בטיפול תרופתי. כמו כן, ניתן גם לפנות לטיפול רגשי, ואף לטיפול רגשי באמצעות אמנות, כפי שהדר עשתה. בטיפול כזה המטפל והמטופל מנסים להבין את החוויה ביחד. לעיתים קשה לזהות לבד כי מדובר בדיכאון חורף. זה נובע מכך שאנחנו נוטים לחפש שינויים סביבתיים אחרים ולא לחשוב על עונות השנה. ביחד, הדר ואני הגענו למסקנה כי דפוסי החשיבה וההתנהגות שאפיינו אותה בתקופה האחרונה, נובעים בעיקר מן החוויה הסובייקטיבית שלה סביב עונת החורף. אני מביטה לעבר החלון הגדול, זה שבקיץ מאפשר לשמש הגדולה לחדור מבעדו, וכעת נשקפת ממנו אפלה. מזל שיש את אורות הכריסמס המשמחים של השכנים מהגינות ומהבתים. איך אתן להדר יותר מקום לחוש באור?

ציירי לי אור

אני מציעה לה לצייר מה שהיא רואה בחלונה, על מנת למצוא מקום מעבר למילים, שעכשיו מטושטשות, ולא מצליחות לגעת בשורש הסבל. אני מאמינה שדרך היצירה היא תוכל להשיב לעצמה קצת יותר תחושת שליטה וחיות, שכה נעדרת ממנה כעת. היא בוחרת לצייר בעיפרון, ציור קטנטן בצד הדף וזהו אין לה כוח יותר. היא ממלמלת בשקט: "אני לא מבינה למה זה טוב בכלל?". אני מבינה עכשיו עוד יותר את העייפות שהיא חווה, ומבקשת ממנה להקשיב ביחד לציור. כן, ללא שיפוט – רק להתבונן במה שיש. ואז היא שואלת בלחישה: "אפשר להוסיף משהו ששכחתי?", "תמיד" אני עונה. היא מוסיפה ומספרת לי שהיא ראתה רק חושך והחליטה להוסיף כוכב קטן שיחמם קצת את הדף.

פגישה נוספת היא לא רוצה ליצור. שוב אני מבינה לליבה, כי כשאין כוחות גם קשה למצוא כוח ליצור. אני מזמינה אותה להתבונן במגזינים ולגזור או לקרוע מהם מילים ותמונות שהיא נמשכת אליהם. בהמשך, אני מציעה לה לסדר אותם על גבי דף שחור. ולפתע נראה כי עיניה נפקחות – הדימויים כה בולטים והיא יכולה להזיז אותם ולשנות אותם. הם מספרים לה דברים קצת שונים על עצמה. היא מופתעת מעוצמת התחושה. ממפגש למפגש נראה כי היא מרגישה פחות בודדה. אני כל הזמן שם איתה, מקשיבה לה, מכילה את העייפות והעצבות שניבטות ממנה ואט אט ההשתקפות משתנה. אני רואה יותר תקווה – יותר אורות נוספים ליצירותיה ובמקביל, לה עצמה. אנחנו רואות ביחד את היכולת שלה לשנות ולעצב את חייה בדרך שהיא רוצה בה יותר, מבקשות לראות ולאהוב את מה שיש בה. אנחנו מבינות שניתן למסגר את התקופה הזו שחוותה לעונת החורף והחשכה שכה השפיעו על נפשה.

היא הגיעה אלי בחורף מבוהלת. אלה לא החיים להם ייחלה ואט אט, למרות הקדרות בחוץ, היא החלה להכניס יותר ויותר צבעים לחדרי ליבה. מתוך האומץ להכיר את הקושי והקור, היא מצאה בתוכה כוחות להתעורר ולהאיר את כל צדדיה. כן, גם התסכול עוד נוכח, אך בעקבות ההבנה שחשכת החורף כה משפיעה עליה, היא החלה לעשות דברים שיותר יטיבו עימה והשיבה את האמונה שלה בעצמה ובכוחותיה.

סורה חושך

הדר לא לבד, על כולנו החושך משפיע בדרך כזו או אחרת. עוד בעולם העתיק כשבני האדם היו יותר קשובים לתנועתה של האדמה. היה נהוג לערוך טקסים מיד לאחר "יום ההיפוך" כדי להודות ולחגוג את חזרת השמש למסלולה. עד היום הנוצרים חוגגים את הכריסמס מיד לאחר יום ההיפוך. לפי הברית החדשה, ישוע קם לתחיה ממש כשמש המתאוששת ב-25 בדצמבר. למעשה, הכריסמס הוא גלגולו של חג רומאי הקדום – הסטורנליה, שנחוג סמוך ליום הקצר בשנה, לכבוד האל סטורן. וכמובן שחנוכה שלנו מסמל את חגיגות ניצחון האור על פני החושך. חשבתי לעצמי שהיום חשוב להזכיר לעצמנו: כמו כדור הארץ שמסתובב, גם האור עוד יאריך והאביב יגיע. בדיוק כך גם הנפש שלנו נמצאת בתנועה מתמדת לעיתים מורגשת יותר ולעיתים פחות. לכולנו יש תקופות חשוכות יותר, ואם לא נבהל מהן ונזכור לאהוב ולהאמין בעצמנו, נוכל גם בתקופות קשות לזוז מהחזרתיות של דפוסי חשיבה ומקיבעונות, ולצמוח מהם למקומות מיטיבים.

בשנה הבאה כשהחושך שוב ירד, אני מאמינה שהדר פחות תיבהל ממנו. כעת היא יודעת שזה החורף שמביא עימו דכדוך והיא תוכל להשתמש יותר באורות שיש בתוכה ומחוצה לה על מנת להקל עליו.

לכל הכתבות של יערה

• גילוי נאות- הסיפור מתפרסם בהסכמת הדר (שם בדוי) כי חשבנו ביחד ששיתוף המקרה עשוי לסייע לאנשים שאולי עוברים תקופה דומה.
• מוזמנים לקרוא עוד על דכאון עונתי (SAD)