לתחושתי, אני לגמרי צולחת את הסגר הזה.  ילדיי מתנהלים כמו ילדי משפחת פון טראפ. הם צועדים לקול שריקת המשרוקית שלי

זכרונות ילדות. ההליכה למכולת השכונתית, שם, בעגלה נפרדת, מגש על גבי מגש על גבי מגש, נחות להן באצילות עשרות סופגניות

בעוד כמה ימים נחגוג לי יום הולדת. על אף ניסיונותיי הרבים להתכחש לו, יום הולדת 34 מחכה לי מעבר לפינה. 

אחד הדברים הראשונים שהישראלים האקספטים בהולנד לומדים כשהם מגיעים לכאן, הוא שלרוב משתלם יותר לקנות בית מאשר לשכור אחד. השכירות

בעלי שלח לי אתמול, "מם" של בחור שמסתכל באושר על התאריך 31.12.2020 ואז הבחור מביט בהלם שוב על התאריך בעודו

נכון חג השבועות היה לפני כשבועיים, אך ניחוחות החג עדיין נוכחים איתי, והקונדיטורית שבי לא יכולה להתעלם מהעוגות ומטוב המטעמים,

גם אתם כבר מרגישים את זה? תחושת הקלה כזו שאנחנו מתקרבים לסוף, או לכל הפחות למצב שניתן לשהות בו ולחיות

נראה שלכולם יש משהו להגיד על הקורונה ,נכון? כן צריך הסגר, לא צריך הסגר. זה מוגזם. זה הכרחי. ולכולם יש

אני לא יודעת אם זה עניין ישראלי, פולני, או אולי רק אצלי במשפחה, אבל בתקופת החורף, לפני כל תכנון נסיעה

בארץ קיים הביטוי הזה – אחרי החגים. התקופה הזו של ספטמבר/אוקטובר שיש בה בבת אחת המון חגים, אירועים, ארוחות משפחתיות,