בעלי שלח לי אתמול, "מם" של בחור שמסתכל באושר על התאריך 31.12.2020 ואז הבחור מביט בהלם שוב על התאריך בעודו מתחלף ל1.13.2020. השנה הזו, 2020, לא באמת מתכוונת לעזוב בקרוב, וככל הנראה, גם ב1.1.2021 הקורונה עדיין תהיה בסביבה.
נשאלת שאלת ביניים, עם חיוך אמנם, אך נשאלת, האם ההולנדים יבחרו גם השנה לחגוג כמו שרק הם יודעים לחגוג את תחילת השנה האזרחית, עם זיקוקים בכל פינה עד אור הבוקר, ובאם כן, לאן אני יכולה לברוח כדי לא לחוות את הערב הסיוטי הזה מבלי לדעת כרגע באילו צבעים יהיו אילו מדינות, האם יחייבו בבידוד והאם בכלל תהיה לי כניסה אליהן…
לפני מספר ימים, עם תום חופשת הקיץ, נפתחו שוב מסגרות החינוך בהולנד, חופשת קיץ שבעצם המשיכה באופן לא רשמי את "חופשת הקורונה". כן, הייתה אמנם חזרה למסגרות הלימודים לסרוגין, בתחילה בקפסולות של שעות בודדות שבועיות ואז חזרה מלאה יותר, אך עדיין חזרה חלקית.
לא היה קל עם רצף ה"חופשות" האלה. בטוחה שרובכם יכולים להזדהות איתי. עדיין לא קל. לא ברור מה יהיה, האם יש לצפות לגל שני, האם יהיה סגר ביתי וזאת כשרובנו מחכים ומאוד רוצים להיפגש עם בני משפחתינו אשר מעבר לים והגעגועים, כן הם לא מקלים בהתמודדות עם המצב.
את רוב חודש יולי ביליתי בישראל. בשל חובת הבידוד, הבנתי שחופשת הקיץ היא הזמן היחיד האפשרי מבחינתי, אשר בו אוכל להגיע לארץ ולפגוש את הורי יחד עם הילדים. הזמנתי טיסת קונקשן כי זה מה שיש כרגע ויצאנו למסע המפרך של עשר שעות, שבסופם זכיתי, אחרי חמישה חודשים לראות שוב את הוריי.
קורונה בהולנד: כל העדכונים
בין מסורת לחדשנות: חמישה אתרים מומלצים מחוץ למסלול
אין לי מספיק מילים כדי לתאר את הצורך העז שהיה בי – לראות אותם, את האנרגיות שזכיתי למלא בתוכי ואת תחושת השלמות שיצאתי איתה בטיסה חזרה להולנד. להיות מסוגלת להתכרבל שוב בזרועותיה של אימי ולהיות זו שאומרת אמא לשם שינוי, לנהל שיחות נפש עמוקות עם אבא ולצאת משם בתחושה שאני יכולה, שאני אעבור את זה. וככה חזרנו לכאן, להולנד, מחוייכים, שמחים, אנרגטיים ומוכנים לבלות עוד קצת זמן בבית ומשם לחזור לבית הספר ,סוף סוף, לשגרה המבורכת.
ואז הגיע השרב.
אולי זו אני. אולי אני הבאתי אותו איתי מישראל ועל כך אני מתנצלת עמוקות. אם הייתי יודעת, הייתי מביאה איתי גם מזגן או שניים. איזה סיוט. שבוע שלם של חום לא אנושי, עם מאוורר, יותר נכון מאווררון קטן שעושה פו.
כמה נוח היה לי לשכוח את החום התמידי, הישראלי, הלח הזה שהיה לנו עכשיו גם בהולנד. כמה קשה היה להיזכר בו שוב. העניין הוא, שלפחות בישראל מסתגרים בבתים או במקומות סגורים עם מזגנים. בהולנד אין כל כך לאן לברוח. רוב המקומות הסגורים אינם ממוזגים ובבית האוויר עומד, לא זז.
אז חיפשנו דרכים להתקרר. מלאת אנרגיות ומוטיבציה מהמפגש עם הוריי, נכנסתי למטבח. אמנם זה לווה בלא מעט קללות שכללו את המילה חם בפנים, אבל הצלחתי להכין משהו מתוק, אשר מצליח לקרר אותנו ודורש מעט מאוד השקעה במטבח ומאוד מאוד טעים. תודות לאהבתה האינסופית של מאיה, ביתי, לגלידה (בחיי, הילדה יודעת להגיד גלידה כמעט בכל שפה אפשרית בערך וכן, אתם יכולים לבדוק אותה) וכמו כן הביקור אצל הוריי הטבעונים, החלטנו להכין גלידה טבעונית הפעם (אבל למתעקשים קיימת כמובן גם גרסה חלבית).
לקחנו פירות יער, חלב קוקוס מרוכז וקרם קוקוס והכנו גלידה קרמית נפלאה.
את פירות היער טחנתי בבלנדר מוט וסיננתי לקערה.
מכירים את הטריק של קצפת קוקוס? מכניסים פחית שימורים של קרם קוקוס (המכיל לכל הפחות 17%), לילה קודם לצד האחורי של המקרר. למחרת, תמצאו שחלקו השומני של הקרם נפרד מחלקו הנוזלי ותוכלו לאסוף בעזרת כף את החלק השומני בלבד ולהקציפו לקצפת קוקוס נהדרת. אני דואגת לשמור לפחות פחית אחת במקרר, לכל מקרה שלא יהיה.
אז הקצפתי בקערת מיקסר את הקרם, מפחית אחת של קרם קוקוס והוספתי חלב קוקוס מרוכז שגם אותו שמרתי יום קודם במקרר כדי להקל על ההקצפה.
שימו לב, אתם לא תגיעו לרמת הקצפה כמו של שמנת מתוקה חלבית. התערובת תהפוך אוורירית ובהירה יותר. הוסיפו בהדרגה אל תוך קערת המיקסר את פירות היער הטחונים והמסוננים, הקציפו במהירות (ניתן להחליף את פירות היער בכל מחית פירות אחרת שמתחשק לכם להכין). אין צורך להמתיק מאחר והחלב המרוכז מתוק דיו. אם פירות היער חמוצים לכם מידי, ניתן להוסיף כף או שתיים של אבקת סוכר. למה אבקת סוכר? כי אם תוסיפו סוכר רגיל הוא לא ימס ותקבלו גרגרי סוכר בגלידה. פחות נעים בלשון. זהו. מעבירים את הכל לקופסא ולמקפיא לכמה שעות טובות עד שהגלידה קופאת.
למתעקשים, המעוניינים בגרסה החלבית – את חלב הקוקוס המרוכז החליפו בחלב מרוכז רגיל ואת קרם הקוקוס בשמנת מתוקה. התהליך זהה – מקציפים את השמנת עם החלב המרוכז ופנימה מוסיפים בהדרגה את מחית הפירות.
זהו להפעם. אסיים בברכת חג שיגרה שמח וימים קרירים יותר לכולנו.
