אז כמה בנאלי זה דווקא בפורים לתת בבלוג שעוסק באוכל, פוסט על אוזני המן? ולא שלא חשבתי על זה, אבל
הכתבה הזו נכתבה בעקבות סדנא שהעברתי ביום צוותא האחרון, והיא נוגעת בי באופן אישי בנושא שמעסיק אותי בתקופה זו של
השבוע חוגגים בישראל את יום המשפחה. ביום כזה אני שמחה שאני גרה פה, בהולנד, כי אין בי את ההתמרמרות של
אני נוסע מנוסה…בעיקר ברכב ורכבות אבל גם במטוסים. אני רואה נופים שונים בחלוני… תמיד אני נמשך נגרר בעקבות הזמן והכסף…
NOTES, NOTES AND NOTES תמיד חשבתי שספונטניות מוערכת יתר על המידה (באנגלית זה נשמע יותר טוב…). תשאלו למה? יופי ששאלתם…
ערב השנה החדשה באייבורג (ijburg), האי המלאכותי שנוצר כפרבר של אמסטרדם… משקיף על האופק המכוסה מקצה לקצה בזיקוקי דינור… הירח
הסיפור מתחיל באימא שלי. היא שולחת חבילות. זאת מסורת כזאת שהתחילה כשהייתי בצבא. כדי לפצות על חוסר בקשר יומיומי ולעיתים
העולם הופך יותר ויותר קטן, טכנולוגי ונגיש, דבר משפיע באופן ישיר על ההתמודדויות שלנו כהורים. אחת ההתמודדויות היא זהות ילדינו.
סוגרת כמעט שנתיים באמסטרדם. הפז"מ דופק. אני מרגישה וותיקה. אמנם זוהי רק תחושה ואני עדיין 'ינוקא בחיתוליו', אבל שהמזכירה בבית
כל מי שמתגורר בהולנד מכיר את זה. החל מאמצע נובמבר ועד ל- 5 בדצמבר, המדינה מתמלאת באנשים שלבושים בתלבושות מוזרות, חלקם
