ההבדלים בין האוניברסיטאות בישראל ובהולנד

באיזה מדינה יותר קשוחים במתן ציונים? מה ההבדל בין שיעור באוניברסיטה בהולנד לישראל? מהן הציפיות מהסטודנטים? בכתבה הזו אנסה לתאר, מתוך החוויה האישית שלי, את ההבדלים באקדמיה בין שתי המדינות.

אז… המדריך המלא לגן וליסודי הושלם בהצלחה וגם המדריך לחינוך על יסודי. כהמשך טבעי התכוונתי לכתוב על ההשכלה הגבוהה אך מצאתי בדאצ'טאון כתבה מעולה שמפרטת על כל תהליך הקבלה להשכלה גבוהה בהולנד. לכן החלטתי לכתוב על החוויה האישית שלי וההבדלים בין הלימודים לתואר ראשון בישראל לעומת התואר השני בהולנד.

לפני שנצלול להבדלים כפי שאני רואה אותם, אספר מעט על המסלול שעברתי. אחרי הכל, יתכן שהתובנות שלי נכונות לתחומים מסוימים ושונות עבור אחרים.

את התואר הראשון שלי, במדעי ההתנהגות, השלמתי באוניברסיטת אריאל (2016-2019). במהלכו התמחיתי בפסיכולוגיה חינוכית, כתבתי שני סמינריונים, ועבדתי כמרכזת בתנועת הצופים. בשנים 2019-2020 השלמתי תואר שני בפדגוגיה באוניברסיטת ניימכן. בחרתי באפשרות של שנה אחת "Full-time", לעומת אופציה של שנתיים "Part time". בתואר השני בחרתי בהתמחות של Gifted Education (חינוך לילדים מחוננים), והגשתי תזה (שגבתה ממני דם, יזע ודמעות). אפשר להגיד שהייתה לי חוויות שונות לחלוטין ומאתגרות במיוחד בין התואר הראשון לתואר השני.

אולי יעניין אותך גם:

בִּירצֵ'ה? על הולנד ואלכוהול
חדש, לישראלים בהולנד: מפגשי מידע מקצועיים בנושאים משפטיים
מעוספייה למאסטריכט – על אוכל וזהות

חמישה הבדלים בין החוויה שלי באקדמיה בישראל לאקדמיה בהולנד:

מורכבות המבחנים והציונים

מכיוון שלמדתי בפקולטות למדעי החברה, עברתי הרבה מבחנים פתוחים בחיי. נתקלתי בהבדל משמעותי בין הולנד לארץ בציפיות המרצים בנוגע למבחנים מסוג זה. אני זוכרת את המבחן הראשון שלי בהולנד בבירור. זה היה מבחן פתוח שכל אחד היה צריך לעשות בבית. ישבתי בשולחן האוכל עם 21 המאמרים שנדרשנו לדעת פרושים לנגד עיניי. למדתי ימים רבים למבחן אך לא ידעתי מה מצופה ממני: כמה ואיך אני צריכה להתכונן למבחן? האם אני צריכה לבסס את הידע שלי על המאמרים או לתת תשובה אישית? המון שאלות הציפו אותי רגע לפני המבחן. בפעם הראשונה בחיי, לא הספקתי לענות על כל השאלות ונאלצתי להגיש מבחן חלקי.

בדיעבד הסתבר שלא הייתי צריכה לצטט מאמרים בתשובותי (מה שגבה ממני את רוב זמן המבחן). יש לתת יותר דגש על נימה אישית ולהתבסס רק חלקית על המאמרים. בעוד שבישראל ציפו ממני "לשרוק כמו תוכי" את התשובות, פה המרצים ציפו לתשובה מנומקת בעלת עומק ונימה אישית. בניגוד לישראל, שבה יש אינספור מבחנים לדוגמא, בהולנד מקבלים במקרה הטוב שלוש שאלות לדוגמא, מכיוון שכל שנה תכני הקורס משתנים.

למזלי, הצלחתי לקבל ציון 6 ולעבור את הקורס, אך הבנתי שמעכשיו אני במגרש המשחקים של הגדולים. לא מספיק להתכונן למבחן, צריך לדעת איך לענות בצורה מדויקת וחדה. איך לתת תשובה המבוססת, הן על מחקרים והן על דעתי האישית. למדתי איך לחלק את הזמן במבחן בצורה נכונה.

בנוסף, ציון 7 בהולנד נחשב ציון מעולה, לעומת ציון 70 בישראל שמתאר ידע והשקעה "בסיסית" בלבד. בישראל, אם למדתי למבחן מספר ימים לפני כן הסיכוי שאכשל היה אפסי. בהולנד מאוד "קל" להיכשל. כבר בכניסה למערכת החינוך העל-יסודית בהולנד ניתן לראות את הפערים בחלוקת הציונים לעומת ישראל. מבחינת הסגל האקדמי, ציון 9 כמעט ולא קיים וציון 10 בכלל לא אפשרי.

בעודי לומדת לתואר ראשון במדעי ההתנהגות בישראל, הצלחתי לעבוד. עבדתי במשרה חלקית בשנתיים הראשונות ומשרה מלאה בשנה השלישית. נכון, היו הרבה קורסים, אך כל קורס לא דרש ממני יותר מנוכחות בהרצאות ולימוד של שלושה ימים לפני מבחן. בתואר השני שלי בהולנד חשבתי שאוכל לשלב עבודה בקלות רבה, כמו כל הסטודנטים לתואר שני בארץ. אך להפתעתי הרבה טעיתי. השנה שבה למדתי תואר שני הייתה האינטנסיבית ביותר בחיי עד כה. בכל קורס נדרשתי לקרוא שלושה מאמרים בשבוע (שכל אחד מהם 20 עמודים). להכין שיעורי בית, לצפות בהקלטות ולתמלל אותן, ולעבוד בזוגות על אינספור פרוייקטים. כל קורס הכיל בתוכו המון חומר וידע, ובהתאם גם מספר נקודות הזכות. מצאתי את עצמי לומדת יום ולילה, כמעט ללא אפשרות לעבוד. נראה כי כאשר את/ה סטודנט/ית בהולנד, לא מצופה ממך לעשות עוד חמישה דברים אחרים במקביל, אלא פשוט להיות סטודנט.

במהלך התואר הראשון שלי מאוד הופתעתי מיחס הסטודנטים למרצים. באולם ענק של 200 סטודנטים, היו שהרשו לעצמם להתפרץ לדברי המרצה ולהתווכח. לעיתים הוויכוחים גזלו את כל זמן השיעור בגלל כמה סטודנטים עקשניים. בנוסף, במבט אחד חטוף על האולם, תראו סטודנטים ששמים רגליים על הכיסאות, סטודנטים שנרדמים. יש כאלה שאוכלים ארוחת צהריים חמה עם טונה וריחות אחרים לא נעימים שמקשים להתרכז.

בהולנד, הכבוד למרצה ניכר. המרצה הוא בעל הניסיון והידע, ובהתאם לכך השאלות מכבדות, הדיונים אינטליגנטיים. יש זמן מוגבל לשאלות, כיוון שיש תוכן בקורס שיש ללמדו.

המשותף בין שני המקומות: לאט לאט לאחר תחילת השנה האקדמאית פחות ופחות סטודנטים מגיעים כיוון שהם רואים את ההקלטות בבתיהם. הסטודנטים שנשארים הם אלו שחשוב להם להביע את דעתם ולהשתתף בדיונים.

בכל שלושת השנים שלמדתי בישראל, אני יכולה לספור על יד אחת את כמות הפעמים שהתבקשתי להציג מול כל הכיתה נושא שחקרתי (ופעם אחת מתוכן הייתה באנגלית). הצגת הסמינריון שלי לקחה עשר דקות בממוצע, וזה היה אך ורק מול כ-15 סטודנטים. בהולנד, לעומת זאת, התבקשנו להציג בכל קורס שעברנו את הנושא שחקרנו, הממצאים, המסקנות, ומה הידע שרכשנו באותו תחום שחקרנו, לעיתים בקבוצות ולעיתים לבד. ההרצאה על התזה דורשת מהסטודנט לעמוד ולהסביר במשך חצי שעה על המחקר, והיא חלק מהציון הכללי

מעבר לכך, בהולנד מצופה ממני להיות אקטיבית ולהשתתף בשיעורים, לדבר עם המרצים ולהתעניין בתחומי המחקר שלהם, לשאול שאלות בהרצאות שמראות על חשיבה. נתח גדול מהמרצים דרשו עבודות ולא מבחנים (או עבודה בנוסף למבחן), מה שאילץ אותי להשקיע מאמץ רב במהלך כל הסמסטר (לעומת לימוד לקראת מבחן מספר ימים לפני כן).

אמנם לא נכחתי בטקס סיום התואר של המחזור שלי בישראל (כיוון שכבר הייתי בהולנד), אך נכחתי במספר טקסים כאלו בארץ. שמתי לב להבדל משמעותי בין המדינות. בטקס סיום התואר בישראל, הסטודנטים מצופים לעלות לקבל את תעודת סיום התואר ולרדת מבמת הטקס. מקריאים את שמות המצטיינים, הדיקן נושא דברים ותם הטקס.

בהולנד, הוזמנתי לטקס סיום התואר השני במיוחד לסטודנטים בינלאומיים (הטקס ה"רגיל" הוא בשפה ההולנדית). גם זה לא מובן מאליו. לפני הטקס נאמר לי שעליי להכין מספר מילים המסכמות בעיניי את חווית התואר. לאחר שהמרצה שמנחה אותי כל התואר הקריאה לכבודי (ולכבוד כל אחד ואחת מהסטודנטים שלה!) ברכה אישית של שני דפים, עליתי ונשאתי דברים. ההרגשה האישית והגאווה שהרגשתי הייתה עצומה. זה לא היה עוד טקס, אלא טקס שהרגיש מותאם לכבוד כל אחד ואחת מהסטודנטים. לאחר מכן הוכנהן לנו ארוחת צהריים וכולנו ישבנו יחד עם המרצים ודיברנו. אז נכון, מדובר על טקס סיום תואר שני ולא תואר ראשון, אך זה היה הטקס הכי משמעותי שהייתי בו.

אי אפשר להגיד בהכרח שהחוויה שלי בהולנד הייתה חוויה יותר טובה או משמעותית מאשר ההתנסות האקדמית בישראל, אך בהחלט ניתן להגיד שהרף גבוה יותר. לפחות בהתנסות האישית שלי. אני בטוחה שהשוואה בין תואר ראשון בישראל להולנד שונה מאשר השוואה בין תואר ראשון לשני, אך אני מקווה שהצלחתי להעביר לכם חלק מהחוויה של להיות סטודנטית בהולנד.

חוויתם התנסות שונה משלי בהולנד? ספרו לי על כך בתגובות!