דוד רודריגז-גרסיה הוסתר כילד יהודי אצל משפחה הולנדית בזמן מלחמת העולם השנייה. שמונה עשורים לאחר מכן הוא חזר עם נכדותיו לבית שבו ניצל ופגש שוב את ברטה, שהייתה עבורו אחות ומשפחה.
כשהיה בן שלוש בלבד, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, הסתובב דוד רודריגז-גרסיה עירום ברחובות הולנד. באותם ימים הוא נקרא דני ברט, שם הכיסוי שניתן לו בעת שהסתתר.
איכר מקומי הבחין שהילד הקטן נימול. הוא נבהל, מיהר להלביש אותו והעביר אותו הלאה. זו הייתה רק אחת משלוש תחנות המסתור שבהן עבר הילד היהודי. דוד, בן למשפחה בעלת שורשים פורטוגליים, נולד ב-1939, השנה שבה פרצה מלחמת העולם השנייה.
מילד במסתור לראש שבט: שלוש תחנות בדרך לחיים
סיפור הישרדותו של דוד הוא שרשרת של ניסים ותושייה אנושית. ממקום המסתור הראשון הועבר לאחר שהאיכר גילה את יהדותו. במקום השני התגורר עם משפחה שלה ילד ביולוגי בן גילו. הילד התקשה לקבל את "האח החדש", ודוד נאלץ לעבור שוב.
בתחנה השלישית והקבועה הגיע דוד לכפר ברליקום (Berlicum), במחוז צפון בראבנט (Noord-Brabant). שם קיבלה אותו משפחת ואן הודן (Van Uden Van den Berg), שלה היו שש בנות.
חמש הבנות הבוגרות היו עבור הילד הקטן כמו אימהות. ברטה, שהייתה מבוגרת ממנו בשמונה שנים, הייתה בעיניו אחות של ממש.
במרתף הבית הוסתרו ילדים נוספים. בני המשפחה שמרו שם רשימה סודית ובה שמות הילדים ושמות אבותיהם. הרשימה סייעה לילדים לגלות את זהותם המקורית לאחר שחרור האזור, בספטמבר 1944. "מה שחיפה על הזוועה הייתה הרשימה במרתף. בזכותה, בסוף המלחמה ידענו מי אנחנו. אבל בלב של ברטה, עד היום, אני תמיד התינוק שלה."
מפגש בברליקום: הדור השלישי פוגש את ההיסטוריה
בסוף יולי השנה יצא דוד עם בני משפחתו למסע שורשים בן שבוע. הטיול תוכנן בתחילה למבוגרים בלבד, דוד ובניו אורי וחניאל. בהמשך הצטרפו גם נכדותיו, מאי וטלאל. מאי השתחררה מצה"ל שלושה חודשים קודם לכן, לאחר חמש שנות שירות. בתפקידה האחרון הייתה סגנית מפקדת פלוגה בגדוד לוחמות איסוף קרבי.
שיאו של המסע היה מפגש שנמשך כמה שעות בכפר ברליקום. ברטה, כיום בת 95, פתחה את הדלת בחיוך רחב. היא הייתה חיונית, פעילה וצלולה.
בגיל 18 הצטרפו ברטה ואחת מאחיותיה למנזר והפכו לנזירות. הן הקדישו את חייהן להתנדבות ולשיקום נזקי המלחמה. למרות השנים והמרחק, הקשר עם דוד מעולם לא נותק. הם החליפו אלבומי תמונות ושלחו זה לזה מתנות לימי הולדת.
"כשהגענו, פתחה את הדלת אישה פעילה, חייכנית וצלולה", מספרת מאי. "לשמוע את סבא חוזר להיות ילד וחווה מחדש את המשפחתיות הזאת, אחרי שמונה עשורים, הייתה זכות עצומה."
"הרגשנו שאנחנו הופכות לדור הבא שלה. פתאום היה לסבא עם מי לדבר ולחלוק זיכרונות, ולא רק לספר לנו עליהם."
מבן יחיד לשבט של יותר מ-30 נכדים
במהלך המסע ביקרו בני המשפחה בבית שבו הסתתר דוד. הבית עומד על תילו ונמצא עד היום בבעלות משפחת ואן הודן. הם ביקרו גם בבית הכנסת ושבו אל המקומות שבהם התחיל סיפור חייו.
ליד הבית שבו התגוררה משפחתו של דוד לפני המלחמה הוצבו אבני נגף (Stolpersteine). לוחות הפליז הקטנים מנציחים את בני משפחתו שנרצחו. במקום ערכו בני המשפחה טקס דתי לזכרם. בעיני דוד, האבנים הן הקבר שמעולם לא היה למשפחתו.
מאי משחזרת רגע מצמרר מבית הכנסת: "סבא, שבצעירותו היה מדריך טיולים, עמד והסביר למבקרים על התפילות ועל השמחות שהתקיימו במקום. אישה אמריקאית לא יהודייה אחזה בידי ושאלה בדמעות אם הוא ניצול שואה. כשעניתי שכן, היא התחילה לבכות ולא הצליחה לדבר. היא רק רצתה לחבק אותו. מה שבעיני אחרים הוא מפגש נדיר עם ההיסטוריה, עבורנו הוא החיים עצמם."
"מגיל שלוש, כשהוא היה מושיב אותי על ברכיו ומאכיל אותי במעדן 'דני', הוא הסביר לי שאסור לזרוק אוכל. הוא גם סיפר על המשפחה בהולנד. סבא אינו קורבן, הוא שורד. זה הכוח שלו, של שורדי השואה ושל עם ישראל."
לדבריה, דוד נהג לומר: "מבן יחיד אהפוך לשבט". השבט שלו מונה כיום שבעה ילדים ויותר מ-30 נכדים. את תמונת הניצחון שלו הוא נושא גם בחיי היום-יום. על שולחנו מונח משטח לעכבר שעליו מודפסת תמונת המשפחה המורחבת והענפה.
קשר שנמשך לדורות: המתנדב שהפך לבן בית
בשנים האחרונות מלווה את דוד גם רועי זיו, מתנדב מטעם הקרן לרווחת נפגעי השואה. רועי החל להתנדב לפני כעשור, במסגרת מלגת לימודים. הוא המשיך גם לאחר סיום המלגה, בזכות הקשר העמוק שנוצר ביניהם.
בארבע השנים האחרונות הם נפגשים מדי שבוע. יחד הם עובדים על העלאת סיפור חייו של דוד על הכתב בעברית.
הקשר בין השניים הפך למשפחתי. באוגוסט האחרון ציינו דוד ורעייתו, פרנקה ז"ל, 50 שנות נישואים. באותה תקופה חגגה המשפחה גם את חתונתו של רועי.
הקשר האישי והחם ביניהם ממחיש כי זיכרון השואה אינו רק דף בהיסטוריה. זהו גשר חי בין אנשים ובין דורות.
קחו חלק בעשייה של דאצ'טאון!
תרומתכם מאפשרת לנו להמשיך ליצור תוכן איכותי, ליזום פרויקטים קהילתיים ולארגן מפגשים שמחברים בין כולנו.
כל תרומה משפיעה – הצטרפו אלינו ותמכו בדאצ'טאון! יחד נמשיך לבנות קהילה חזקה ומלוכדת.
