10 Responses

  1. ערן at |

    מוכר מאוד. כמוני כמוך.
    האבסורד הוא, ואני מרגיש את זה בכל ביקור בארץ, שבהולנד אני ישראל טובארץ אני הולנדי.
    למשל בארץ שאני מברך למשל את נהגי האוטובוס, הכרטיסנים ברכבת ואת המוכרים בחנויות בבוקר טוב אז המבטים ההמומים שלהם אומרים הכל או כמו שענה לי פעם אחד מהם:
    " בחורצ'יק, איפה אתה חי?" 😁

    Reply
    1. נטלי at |

      לגמריי. (:
      איך שאני נוחתת בארץ כבר בביקורת דרכונים אני מפזרת היוש לכולם ולרוב מקבלת מבט שבור כזה שאומר ״תתקדמי חמודה״ 😆
      תכלס נתקענו.
      חיים בין שני עולמות (;

      Reply
  2. עמרי האמסטרדמי at |

    נחמד מצחיק וכיף לקריאה! שאפו

    Reply
    1. Natalie Bar-David Frenkel at |

      דנקיוול!

      Reply
  3. Alisa at |

    מזדהה בהכל, החל מריחוף על ענן וכלה בעצבים על הפקיד. דרך אגב, התחילו לדבר איתי באנגלית בארץ. כנראה הענן מהלסינקי לא רק מקומי, אלא משהו בהוויה. בהצלחה עם הבקרים (אצלנו לדעתי זה עוד שיכבה…) וגם עם הניסיון להבין האם שקית ניילון זה פלסטיק או "כל מיני" ובאיזה שלב נייר עובר למחזור הקרטון.
    נשיקות

    Reply
    1. Natalie Bar-David Frenkel at |

      🙂 תודה עליסה

      Reply
  4. מיכל שלגי שירה at |

    מקסים, הצחקת אותי ברמות עם שיחת הטלפון לביטוח!

    Reply
    1. Natalie Bar-David Frenkel at |

      🙂 תודה

      Reply
  5. ליטל at |

    כתוב מעולה ! מזדהה עם כל מילה , במיוחד על התקתוק של הבריידי באנצ׳ לעומת הצוות הסורר במקרה שלי , אתמול יצאנו בשאגות החוצה והיום ראיתי את השכנה מלמטה והבטתי בחצי חיוך וחצי רציתי להיעלם תחת האדמה כדי שלא תעיר לי חס וחלילה על פראי האדם שחיים בבית מעליה 😃

    Reply
  6. שירה at |

    אני אפילו לא בהולנד אלא בבולגריה ובביקור האחרון בישראל מישהו צעקה עלי: את מבינה עברית?? כנראה עשיתי משהו לאט מדי.
    אבל לא הייתי מוותרת לביטוח אגב. הייתי כותבת מכתבים, מביאה הוכחות עד שהם היו מבינים ומבטלים את התשלום.

    Reply

Leave a Reply