היום בבוקר הלכתי למכון הכושר השכונתי. מקום קטן, הממוקם בתוך בית הולנדי צר וארוך כזה עם גרם מדרגות צר ותלול
בארץ קיים הביטוי הזה – אחרי החגים. התקופה הזו של ספטמבר/אוקטובר שיש בה בבת אחת המון חגים, אירועים, ארוחות משפחתיות,
גילוי מחלת הסרטן אצל אחד ההורים מהווה ראשיתה של תקופה קשה עבור המשפחה כולה. הילדים זקוקים לביטחון רב ולתשומת לב
בקליפת אגוז: חנוכה זה אחלה חג אבל מאכלי החג המסורתיים הם לא בדיוק התגשמות של אוכל בריא אז איך כן
בקליפת אגוז: החורף הוא זמן של התכנסות פנימה וצורך במזון חם ומשביע. איך לא להתבאס מהחורף ולהנות מפינוקים מנחמים שעושים
כמות הזמן והאנרגיה שההולנדים מוציאים על חגיגות הסינטרקלאס עשויים לגרום לכם לחשוב שהם לא באמת חוגגים את חג המולד. אז
לא תיארתי לעצמי עד כמה במעבר להולנד אצטרך להסתגל לתרבות אחרת לגמרי. לקחתי בחשבון את הדברים הגדולים (כמו העובדה שהרבה
טוב, אז הפעם אני רוצה לנסות לעשות קצת סדר ולכתוב על נושא שעליו אני מקבלת הרבה שאלות: דגנים, כן או
כשנובמבר כאן ואפשר לשמוע את שירי חג המולד המתנגנים ברדיו – זה אומר שהתקופה הקסומה בפתח. הרחובות מתקשטים באורות מנצנצים, חלונות