קצת לפני שהתחלתי את הלימודים פה (בהולנד), חבר שלי (ההולנדי) תפס אותי לשיחה קצרה אך חשובה. "דניאל," הוא אמר בטון
תמיד ששואלים אותי בארץ "איפה את לומדת?" אני אומרת "בעיר של PSV" כי כנראה בישראל אוהבת הכדורגל, הקבוצה ידועה ומוכרת
אז למה אתם מתגעגעים הכי? פתיתים? קפה שחור /נמס של עלית? במבה? קרוטונים ושקדי מרק? אני הכי הכי מתגעגעת למלפפון
מי לא שמע מיתוסים בנושא ילדים דו לשוניים כמו למשל, ש"ילדים דו לשוניים לומדים מאוחר יותר לדבר"? או שהם "איטיים
השנה היא שנת 1988. אני, חייל צעיר התופס טרמפים מצפון הארץ לכיוון מרכז. עוצרת לי אישה בוגרת, כבת 70, ואנו
פוסט ראשון צריך להיות חגיגי ומרגש לא? נתחיל בכמה ציוצים חשובים. אני לא הולכת לכתוב על: כמה קשה לי כאן
תמיד כשרבנו בבית, אחי ואני, אמא שלי הייתה אומרת לנו שנפסיק לריב, כי אנחנו אחים ומשפחה לא בוחרים. וזה נכון…בערך.
תגובתם הראשונית של אנשים לכך שאני לומדת באמסטרדם תמיד וכמעט זהה, ומאד משעשעת אותי. "נו באמת," הם שואלים עם חצי
יום שני היום, ה 21/07/14. אני מתארח אצל אחותי, פזית, בזכרון יעקב. יושב על המרפסת ב"חלומות זכרון" ומנסה לחשוב על
לאחר שנה וחצי של מגורים בעיר התעלות היפה, אני באופן רשמי יודעת 'איין ב'ייצ'ה מיר' על הולנד ועל החיים כאן.