״אין תנאי חיים בעולם שנבצר מן האדם להתרגל אליהם,
ובייחוד בשעה שהוא רואה שכל הסובבים אותו חיים גם הם בתנאים אלה עצמם.״
(לב טולסטוי, אנה קורונינה)
מדפי הסופר מתרוקנים. החרדה שבגינה כל אחד מרגיש שהוא חייב לדאוג רק לעצמו, קצת מביכה אותי. אף פעם לא הייתי במצב כזה. אני יודעת שכדאי לקנות פסטה ופרצטמול, אבל לא מצליחה להביא את עצמי להעמיס יותר ממה שאני קונה בדרך כלל. בזמנים אחרים בהיסטוריה כנראה שלא הייתי שורדת. לא יחסר לנו אוכל. אולי בכל זאת כדאי לשתול כמה תפוחי אדמה בגינה? אין לדעת.
>>>קורונה בהולנד: כל העדכונים
>>>קורונה בהולנד – הצעות לפעילויות אונליין, לילדים ולמבוגרים
>>>לערוץ היוטיוב של דאצ׳טאון
סקרן אותי אם כל מי שעמד איתי בתור – לפני שבוע וקצת, עשה קניות רגילות או קניות קורונה. ניסיתי להבין מהכמויות ומסוג המוצרים. בשר, קרקרים, פסטה זולה, ירקות חתוכים, המון נייר טואלט. קורונה. ליתר בטחון וכדי לא להגיד שבאתי סתם, קניתי שני בקבוקי אקונומיקה וארבעה חצילים וברחתי משם. העומס בחניה הזכיר את רמי לוי בערב פסח.
יחד עם קילוגרמים של אורז אנחנו צריכים לצייד גם את התודעה, את ה mind- שלנו, בכלים שיסייעו לנו עכשיו. כי המלחמה האמיתית היא בתוך הראש שלנו.
Wandering mind is not a happy mind אומר עיקרון של מיינדפולנס.
כשאנחנו חיים בתוך הראש שלנו והמחשבות המטרידות מטביעות אותנו, המציאות עצמה לובשת מסכה, היא עצמה תחת מסווה. המיינדפולנס מאפשר להביט על המחשבות והרגשות מהצד ולא לטבוע בתוכם. כמו שחף על הגל – הוא צף ולא טובע. מחשבה באה ומחשבה הולכת, כמו גלים, ואנחנו צפים עליהן, צופים בהן ונותנים להן לחלוף, לא טובעים בתוכן. חומרי ניקוי עדינים נדרשים כדי לנקות את התודעה שלנו משבבי המחשבות שלא נותנות לנו מנוחה.
אלא שמצב קורונה כמו עכשיו לא מאפשר לנו מנוחה כי הוא סוחף אותנו למחשבות על העתיד והן יכולות להיות מאוד מטרידות. אין בהן שום תועלת אבל אפשר לקנות עוד נייר טואלט.
מיינדפולנס מזכיר לנו לחזור אל הרגע הזה, הרגע המסוים הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו ולחוות אותו במלואו, להיות מודעים אליו, לחיות בו. זה מרכז, ממקד, הופך את המחשבה לצלולה יותר. ומהו הרגע הזה? זה יכול להיות תור בסופר. אני עומדת ולפניי עוד חמישה אנשים עם סלים מלאים בפסטה. זה זמן נהדר להירגע, אפילו לכמה דקות, אפילו לכמה שניות. אני משתדלת לא לשלוף את הטלפון בזמן ההמתנה. בוחנת את התחושות הגופניות. האם הדופק שלי מהיר? האם אני בסטרס כרגע? אני מפנה את תשומת הלב אל התחושות האלה. הרגליים בתוך הנעליים, על הרצפה – איך זה מרגיש? היד בכיס המעיל, חמים, איך זה מרגיש? אני לוקחת שלוק מים, פותחת לאט את הפקק, שותה לאט ומרגישה איך המים מרווים, זורמים פנימה. לוקחת שלוש נשימות איטיות, עמוקות, מרגישה את האוויר נכנס, משתהה ויוצא, לאט לאט. הנה הגיע תורי. אני מוציאה את המוצרים לאט מהסל, מניחה לאט על המסוע. זה לא חייב להיות לאט בקטע מעצבן, במיוחד אם יש תור מאחור, אבל זה יכול להיות תוך מתן תשומת לב לכל חפץ שאני מחזיקה והנחתו בצורה עדינה, רכה.
אני שוטפת כלים. שוטפת את הצלחת בתשומת לב, רואה את הסבון נוזל על הסקוטש, מביטה איך המים שוטפים את הסבון, מניחה את הצלחת בעדינות.
זה נשמע כמו אוסף של שטויות רוחניות של אוכלי אפונה מונבטת אבל זה לא. מיקוד תשומת הלב, המחשבה והרגש שלנו במקום אחד, בפעולה אחת, ברגע אחד – הרגע הזה – מסייע להפחתת חרדה ומתח, מרגיע ומפקס. באופן הזה יש אנשים שנרגעים כשהם מציירים, צובעים מנדלות או תופרים. אפשר לצבוע כשהמחשבות שלנו במקום אחר, אבל הרוגע האמיתי יבוא כשאנחנו נהיה איתו, ברגע הזה, הרגע המסוים הזה ורק בו. זה תורם לאיזון ואנחנו כל כך זקוקים לו היום.
זה לא בא מיד, זה לוקח קצת זמן וצריך לתרגל. יש ימים שלמים בהם אני מתקשה להיות כאן ועכשיו, מתקשה להיות mindful. במיוחד זה מאתגר כשהילדים נמצאים ודעתי כל הזמן מוסחת.
אבל גם מולם, אני מנסה. להקשיב להם במלוא הקשב, להיות איתם בצורך שלהם עכשיו, לחבק ולהרגיש.
אני מנסה, ברגעים שונים של היום, to stop and drop, להניח למחשבות. לחזור להרגיש את הנשימה בשלוש נשימות עמוקות ולהרגיש ולהתרכז ברגע הזה – גם רגע של קיפול כביסה, חיתוך ירקות או הקשבה מלאה למי שנמצא מולי – גם אם זה בשיחת וידאו. לאורך זמן זה ירגיע, ימקד וינקה את התודעה הנודדת. זו היא שגורמת לנו לחיות בתוך הראש שלנו ולסבול מזה. מיינדפולנס מאפשר להגיב לאירועים שבחוץ בצלילות גדולה יותר כי התודעה שלנו צלולה.
זה כמו אלכו-ג׳ל, רק לנפש. צריך לדאוג לה.
אני נושמת עמוק ושותה מים לאט. מחר יגיע לסופר עוד נייר טואלט.
