תהילה חיפשה תשובות לשאלות הזהות שלה, ניצן פועלת מתוך שליחות עבור הישראלים בתפוצות. רעות הבינה שמשהו חסר בחיבור שלה ושל המשפחה שלה לשורשים. 70 ישראליות וישראלים בכל רחבי אירופה, התכנסו ביום שישי קר בליידן. כל אחד ואחת עולם ומלואו. במשך שלושה ימים הם התחברו ועסקו בזהות בונה קהילה, עמיות יהודית, מנהיגות קהילתית, חינוך, מעורבות קהילתית, מודלים להפעלת קהילה, ועוד.
זהו סיפורם של אלה הנמצאים הרחק ממולדתם, במקומות אליהם הובילו אותם נסיבות חייהם, ואשר בהם הקימו בית ומשפחה. ושם, מתוך תחושת שליחות ואחריות, הם מגלים כישורי מנהיגות מרשימים, יוזמים ומחדשים, תורמים ומתנדבים, ומטפחים ביחד את זהותם ואת תרבותם המשותפת. (מתוך אתר 'מכון קהילות')
אחד היעדים של משרד התפוצות, בשיתוף עם המחלקה לקשר עם הישראלים בתפוצות בהסתדרות הציונית, הוא להשיב את האמון, לחזק את הקשרים ולהבטיח את המשכיות הדורות והמשך החיבור והזיקה לישראל של הישראלים אשר מתגוררים בחו״ל. עד כה הכרנו את תמיכת ממשלת ישראל בתוכניות וסיורים עבור בני נוער יהודיים, סטודנטים צעירים במסגרות כמו תגלית או מסע. מאמצי הטיפוח עד לעשור האחרון הופנו לעבר הקהילות היהודיות בעולם. בהן ראו הכרח להמשך קיומה של מדינת ישראל. בשנים האחרונות השתנתה גישת הממשלות בישראל. הקהילות היהודיות בעולם מזדקנות וקטנות. לעומתן הקהילות הישראליות המתהוות הופכות לנכס אסטרטגי למדינת ישראל.
אולי יעניין אותך גם:
סיכום שלב הבתים, מונדיאל 2022
יום פתוח בבית הספר התיכון היהודי ״מימונידס״ – 7 בפברואר
ישראלים ויהודים – האם קווים מקבילים יכולים להפגש?
בשנת 2018 התקיים כנס של מועצת הקהילות היהודיות באירופה בעיר פראג, אליו הוזמן מכון קהילות. ביחד עם ארגון הקהל קיים כנס לישראלים באירופה אליו הוזמנו פעילים ופעילות מהקהילות הישראליות באירופה. מכון קהילות הוא הארגון הראשון שהוקם לפני כשמונה שנים ומטרתו לבסס קהילות ישראליות חילוניות באירופה. נציגי קהילות ישראלים מהיבשת האירופאית הוזמנו להשתתף באירוע, שהיה משמעותי מאוד עבור ניר גבע וחבריו במכון קהילות. לראשונה ניתנה הכרה רשמית מצד המוסדות היהודיים החשובים ביבשת: הישראלים הם זרם ביהדות לכל דבר, מעבר להקשר גיאוגרפי.
"האוצר התרבותי שלנו"
החודש, ארבע שנים לאחר הכנס ההיסטורי, יזם מכון קהילות כנס נוסף, לישראלים ברחבי אירופה. נציגים מקהילות רבות וארגונים אשר פועלים לטובת הקהילות הוזמנו אל העיר ליידן בהולנד, במטרה לחזק את החיבור והזהות הישראלית של מובילי וחברי קהילות ברחבי אירופה. מי שמצא עניין בכנס כזה הם גופים המחוברים לממשלת ישראל. משרד התפוצות, המחלקה לקשר עם ישראלים של ההסתדרות הציונית, ארגון Moasic וארגון ICE, שחברו למכון קהילות והשתתפו בהובלת הכנס.
"הקהילות הישראליות הן פיתרון לבעיית בדידות ותחושת הזרות שחשים מהגרים בארץ חדשה", הסביר ניר גבע, ממייסדי, מכון קהילות. ״הקהילות שלנו מעניקות לחבריהן תחושות משמעות ושייכות והן המקום בו נוכל ליהנות מהאוצר התרבותי שלנו. עזרה וערבות הדדית, זה מה שמקבלים בקהילות שלנו".
קהילה היא הפתרון: חזון הקהילות החילוניות בתפוצות
איך מחזקים זהות?
״זו שאלה לא פשוטה בכלל", מציין גבע, "אבל העם שלנו ידע, לאורך כל ההיסטוריה שלו, לפתח רעיונות ושיטות לעיצוב של זהות יהודית עדכנית, כזו שמותאמת לרוח התקופה. כך הצליחה היהדות לשמר את הרלוונטיות שלה ולהבטיח את המשכיותה.
"כעת האתגר הזה מונח לפתחנו, וגם אנחנו צריכים להמציא וליצור, לפתח ולשתף, רעיונות להנחלת זהות יהודית לילדים, בדרך שתהיה עבורם מעניינת ואטרקטיבית. על מנת שהילדים ימשיכו לקיים את הזהות היהודית שלהם בבגרותם, צריך שהם יבחרו בכך, מרצונם. בשוק חופשי גלובלי של זהויות וקבוצות שייכות, הבחירה אינה מובנת מאליה. כדי להגביר את הסיכוי שהילדים יבחרו בזהות היהודית, חשוב שהם יאהבו אותה. רק אם הם יאהבו את היהדות וירגישו איתה בנוח, הם יבחרו להמשיך לקיים את הזהות היהודית שלהם בהמשך חייהם, ובבוא העת להנחיל אותה הלאה, לילדיהם", אומר גבע.
"לבנות קהילה, שהיהדות תפרח בה, בדרך שמתאימה לחבריה, ולגרום לכך שילדי הקהילה לא רק ימשיכו להגדיר עצמם כיהודים, אלא יקיימו חיים יהודיים פעילים, כחברים בקהילות, בכל מקום בו הם יבחרו לבסס את עתידם, זו השליחות שלנו, ואנחנו חייבים לבצע אותה באהבה. כי רק באהבה אפשר לבנות קהילה, ורק באהבה אפשר להנחיל זהות."
שאלת הזהות, או ״הסיפור שלנו״ כפי שהגדיר זאת ערנ (בלי ״ן״ סופית) שפיר ממכון קהילות, במהלך סדנת עיצוב זהות קהילתית, עברה כחוט השני בכל סדנאות הכנס. העצמת הזיקה של הדור הבא לישראליות, לשפה העברית ולשורשים היהודיים, החיבור שלנו לתרבות יהודית ישראלית חילונית הוא המשותף לכל 70 מישראלי התפוצות שהגיעו לכנס להולנד.
״בסופו של דבר כולנו עם אחד״
הכנס החל במפגש פתיחה עם ברכות מחזקות של מנכ״לית משרד התפוצות, ציונה קניג-יאיר ויו״ר המחלקה לקשר עם ישראלים בתפוצות, גוסטי ברוורמן.
קניג-יאיר מסבירה שאם בעבר לא היה למדינת ישראל עניין בישראליים אשר חיים בתפוצות, היום המצב שונה. "ממשלות ישראל הבינו במהלך השנים האחרונות את החשיבות של קהילות ישראליות בתפוצות, בעיקר לשמירה על הקשר עם הדור הצעיר.", מסבירה קניג-יאיר. "לקהילה הישראלית בתפוצות יש תוקף וגם מדינת ישראל הבינה זאת". קניג-יאיר מוסיפה כי מתקיים שיח אמיתי על מנת לחבר את הקהילות ההולכות וגדלות שלא חיות בישראל. ״הבנו שהישראלים בעולם רוצים את החיבור הזה, ואנחנו מקשיבים לכל קהילה עם הצרכים שלה".
ברוורמן הציגה בכנס נתוני סקר אשר נערך בקרב ישראלים החיים בישראל. מהסקר עלה כי יותר ממחצית הנשאלים (בישראל) הראו מגמה של תמיכה בכך שמדינת ישראל צריכה להשקיע בישראלים שבתפוצות. נתון נוסף אשר הוצג בכנס מראה כי שלושה מתוך חמישה ישראלים ציינו שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שמתגורר בחו"ל. ברוורמן סבורה שיש להשקיע בקהילות הישראליות בחו"ל, ולעזור לקהילות לקיים חיי תרבות, חברה וחינוך המחוברים לישראל, ולחגי ישראל.
בונים קהילה ביחד
בנסיעה באוטובוס לכיוון אמסטרדם עם תהילה, מנכלי״ת ארגון ICE, שוחחנו על מי אנחנו בעצם במסע הזה, מהי הזהות שלנו?
תהילה, ג'ינג'ית אנרגטית, בהריון מתקדם, וחובשת כיסוי ראש, אפשר לטעות ולחשוב שהיא נציגה של חב״ד או ארגון אורתודוקסי אחר. מה לה ולכל זה אתם שואלים? תהילה מספרת שהיא היתה ילדה "שהיא אש", מבית דתי, אשר חיפשה שייכות ומקום. היא שאלה את עצמה שאלות רבות:״איפה האיזון שלי? מה הכוחות שלי?״ כשהתחתנה, יצאה לשליחות ראשונה בהודו. שם נתקלה לראשונה בכמות ישראלים בלתי מבוטלת, ובבעיות להן הייתה צריכה למצוא פתרונות, בעולם גדול וחדש לחלוטין. כמה שנים לאחר מכן, החליטה לצאת לשליחות נוספת, עם בעלה ושני הילדים והפעם, באופן עצמאי הם הגיעו לברלין.
״כל פעם מחדש אני צריכה להסביר מה אני. לברלין הגעתי עם המון מוטיבציה אבל קיבלתי סטירה רצינית. לא קיבלו אותי תחת כיסוי ראש, לא האמינו שהמקום שלי נקי ואמיתי״ , מספרת תהילה. בהתחלה היא כאבה עד שהבינה שזה כנראה יקח זמן, אבל אנשים יכירו אותה, יקבלו. ״יש לנו המון מן המשותף, זה לא מובן מאליו, אפשר לשבת ביחד המון אנשים מכל הגוונים וזה בדיוק מה שקרה למשל סביב שולחן השבת אצלנו. לפעילויות של צוזמן מגיעים אנשים מאוד שונים אחד מהשני ואני רואה שכולם מתחברים״.
תהילה, במסגרת ICE, הקימה את מרכזי צוזמן ('ביחד' בגרמנית) בברלין ובוינה, ואת מאזי ('ביחד' ביוונית) באתונה. הארגון פוגש את האנשים ובודק מה הצרכים שלם, וביחד הם בונים את הקהילה. ״בישראל לא יכולתי להיות באמת מי שאני מול הזהות שלי והבחירות שלי. אני מאוד מעריכה את המרחבים האלה״. תהילה מסבירה שמהמרחבים האלו שהיא קיבלה – מהם היא גם נותנת.
עשייה קהילתית – גם מהארץ
ניצן לינדן עובדת במכון קהילות זו השנה החמישית. היא התחילה את דרכה באוקספורד משם המשיכה לקיימברידג׳. הספיקה לחזור לישראל אבל חולמת על הרילוקיישן הבא. ניצן עם אדם התינוק בעגלה פלוס אמא, שהגיעה כל הדרך לעזור עם הקטן, נשמעת מלאת סיפוק. ״אירופה היא קטנה, כולם באותו טיימזון. יש המון אנשים עם רעיונות מעולים שיעזרו לקהילות לשגשג וכדאי לקחת זאת לפרקטיקה״.
בשיחתנו אני מבקשת להבין מדוע לאחר שחזרה לישראל היא עדיין עובדת עם הישראלים שבתפוצות. ״זו הנשמה שלי. חשוב לי להמשיך ולעסוק בזה ואני חושבת שעוד לא סיימתי את הסיבוב שלי בעולם. אני גם מאוד אוהבת את החיבור לאנשי הצוות, יש לנו חיבור טוב יחד״, מספרת ניצן. כשהיא נשאלת מה המטרה שלהם בכנס הזה, ניצן עונה שחשוב מאוד ליצור נטוורקינג. שכל אחד ימצא את הכלים הכי טובים לעשייה קהילתית שלו. "אנחנו רוצים לייצר השראה בתחומי חינוך, תרבות וחברה".
"אני עמוד בתוך הקהילה"
רעות טל-אור מרכזת את שבט הצופים בפורטוגל אשר מונה כ-40 חניכים. היא חיה בבית משלה עם בעלה ושלושה הילדים. נראה שהגיעה אל המנוחה והנחלה. עם זאת, לבחורה העדינה שעמדה מולנו בסיום הכנס וסיפרה את סיפור חייה לא היה קל להגיע להבנה ולמקום בו היא נמצאת היום.
״כשהייתי ילדה גרנו בשכונה ג׳ בבאר שבע שכונה של מהגרים. המשפחות בשכונה, כולל הוריי, עבדו בכמה עבודות על מנת לפרנס את המשפחה. הייתי הולכת איתם לפעמים לנקות משרדים, הם עשו הכל כדי שתהיה לנו פרנסה טובה. יום אחד כל החברים הלכו לפעולה ראשונה בצופים, גם אני הצטרפתי. היה מאוד כיף וממש כל החברים היו שם. בסוף הפעולה נתנו לנו דף עם פרטים ועלויות. בדרך הביתה זרקתי את הדף לפח, כי ידעתי שלהורים שלי אין כסף לזה", משתפת רעות.
"השנים חלפו, התחתנתי ויש לי שני ילדים. יצאנו לנסות את מזלנו בארה״ב, נדדנו בין עשרה בתים והילדים החליפו שמונה בתי ספר. חשבתי שזה טוב לילדים. חשבתי שהם יגדלו להיות אנשי העולם הגדול, ינסו, יטעמו מהכל, יכירו אנשים ותרבויות אחרות. אבל אז הגיע הרגע הזה שהבנתי שמשהו אבד. שאלתי את עצמי באמת מה איבדנו פה?״
בתקופת הקורונה רעות ומשפחתה הגיעו לפורטוגל, והיו מאוד בודדים וסגורים בביתם. מתוך המקום הזה של הבדידות הקשה אספה רעות כוחות ולקחה החלטה. היא יצרה קשר עם תנועת הצופים העולמי וביקשה לייסד שבט בפורטוגל. ״הבנתי שאני עמוד בתוך הקהילה. יש בי רצון לקרב אנשים וזה חוזר ובא מתוך הבדידות שלי" מספרת רעות.
"בזכות הכנס הזה והמפגש עם האנשים קיבלתי הבנה שיש בי הכל. אני חלק מכם ואתם חלק ממני והסיפורים שלכם איתי. מאוד השופעתי בימים האחרונים ויש לי רצון ומוטיבציה ענקית לכבוש את העולם״.
תם אך לא נשלם
ביום ראשון גשום באמסטרדם, מתכנסים בבית כנסת המחודש אוילנברג לפעילות סיום. קבוצה מגובשת שככל הנראה תמשיך להתקיים בפורמט כזה או אחר בעתיד. ההתרגשות של היום הראשון מתחלפת בתחושת הכרת תודה. כל אחד ואחת מהמשתתפים חוזר הביתה עם חברים וחברות חדשים, והמון השראה! לחיי הקהילות הישראליות בתפוצת אירופה!
