עכשיו אפשר להתחיל. אני מציינת כבר שלושה שבועות בעיר ליידן, מקום שבאמת הפתיע אותי ביופיו ובקסמיו. ואיך אפשר שלא? אחרי
ראש השנה כבר כאן וסינטרקלאס מעבר לפינה, ומשמעות הדבר היא ארוחות חג עם המשפחה שלא בחרנו. העיתון NRC נותן לנו
פסח עבר, בקרוב שבועות, ורק חלף לו יום השיחרור של הולנד יחד עם יום הזיכרון, יום העצמאות ה-68 של ישראל
עדין חורף. הימים אומנם התארכו במעט, ניתן לראות את השמש עולה עוד לפני שמגיעים לבית ספר, אך עדיין קר וגשום ואפור
משפחה חורפית שכזאת. כן גם אני וגם הילדים, מצווה עלינו לחגוג בחגיגות שדורשות לוקיישן, אין לצאת לפארק או לחצר ולפתוח שולחן
שאריות. ממחזרת, כן. אחד הדברים הנהדרים בהולנד בפרט ובאירופה בכלל זה נושא המחזור. אני זוכרת את עצמי עוד כנערה בביקור
החזרה ארצה לאחר תקופה של רילוקיישן בחו"ל טומנת בחובה את כל האלמנטים של הגירה, על ריגושיה וקשייה. נעה ברום קיבצה
אתם בטח מכירים את זה – הייתם בביקור בארץ, פגשתם חברים ומשפחה, נהניתם, אכלתם… וכשחזרתם לבית שכאן נתקפתם דכדוך. נעה
מאת: גילי גוראל ומורן יהלי-זליקוביץ לראשונה הגיעה השנה להולנד קומונת מתנדבי שנת שירות מטעם הסוכנות היהודית. רגע לפני פעילויות הקיץ
בדרך כלל אני מדבר על אוכל ומטבחים שונים מהעולם… אולם לקראת ימי הזכרון והעצמאות, אעשה אתנחתא קצרה ואכתוב על משהו
