נחיתה רכה ב"בית": טיפים לחזרה ארצה מרילוקיישן

החזרה ארצה לאחר תקופה של רילוקיישן בחו"ל טומנת בחובה את כל האלמנטים של הגירה, על ריגושיה וקשייה. נעה ברום קיבצה שלל עצות ממאומנים ומחברים שעשו את זה.

לפני יותר מ-20 שנה, בהיותי בת 17, חזרתי לארץ לאחר שליחות שלנו כמשפחה בפריז. זכורה לי חוויה מטלטלת שהייתה אחת החוויות המגבשות ביותר של אישיותי והייתי רוצה לחלוק חלק מהתובנות עמכם הקוראים, בעיקר אלה שחוזרים ארצה עם ילדים.

לצורך השלמת התמונה (כי בואו ונודה שמבט של נערה בת 17 אינו מראה את התמונה כולה), גייסתי חברים ומאומנים לשעבר שחזרו "הביתה" מרחבי העולם בשנתיים האחרונות.
שאלתי אותם את שתי השאלות הבאות: 
מה היה יעיל בהתנהלות שלהם לקראת ועם החזרה הביתה?
ומה היו עושים אחרת?

מהתשובות עלו כמה עניינים מאד ברורים:

  • הרבה מאוד נכתב ונאמר על היציאה לרילוקיישן, והרשת מוצפת בטיפים להסתגלות במקום החדש. חברות המכבדות את עצמן מצמידות למשפחות איש לווי לפני היציאה ובמהלך ההתאקלמות, אך על החזרה ארצה ישנו הרבה פחות מידע והחוזרים זוכים למעט מאוד תמיכה, אם בכלל, כי אחרי הכל, הם חוזרים "הביתה", ולמה שנעזור להם?
  • כשאתה יוצא לחו"ל רוב האנשים סביבך הם בדרך כלל באותה הקלחת: אנו נוטים להתחבר עם expats אחרים, ישראלים או זרים אחרים במקום החדש. אמנם עליך להתחיל לבנות חיי חברה חדשים לחלוטין ולהיות מעורב באופן מאוד פעיל בבניית המעגל חברתי החדש, אך העובדה שכולם סביבך עושים זאת מקלה מאוד, ואינך מרגיש כה שונה או מוזר.
    לעומת זאת, כשחוזרים הביתה, אנחנו לרוב היחידים במצב הזה והרגשת הבדידות יכולה להיות עמוקה.
  • יש נטייה להאדיר את המקום שבו היינו ברילוקיישן (הולנד לצורך עניינינו) ולהשוות בינו לבין ה"בית" שאליו חוזרים. אחרי שחוזרים, גם אם מאוד רצינו לחזור, חו"ל נראית הרבה פעמים האופציה המועדפת. מה שברור הוא שאנשים ב"בית" מאד לא אוהבים לשמוע את זה או לשמוע אותך מתגעגע ככה ואין לזה הרבה אמפתיה.
  • ה"בית" שאליו אנחנו חוזרים הוא לרוב כבר לא אותו הבית שעזבנו. גם אם חזרנו לאותה השכונה ואל אותם החברים, אנחנו השתנינו הרבה מעבר למה שנדמה לנו, וכמובן שגם מי שנשאר בבית התקדם והשתנה. גם אם נשארתם בקשר הדוק עם המשפחה והחברים וביקרתם הרבה בחופשות, השוני במציאות מתברר כגדול מכפי שמשוער.

משהבנו את ארבע הנקודות האלה, נסתכל עליהן כעוגן לתכנון שלנו, וכעת ניתן לעבור לטיפים היעילים ששמעתי וריכזתי עבורכם. כמו כל דבר ישראלי, אחלק את הטיפים לשלושה חלקים: השבועות שלפני החזרה, ימי החזרה עצמם והחודשים שאחרי.

בשבועות לפני:

תכננו
פתחו מחברת וכתבו בה הכל.
הכינו רשימות של משימות לפי בני המשפחה השונים. טבלת אקסל היא אופציה מצוינת כי אפשר לצבוע אותה בצבעים שונים ונעים לראות איך היא הופכת ירוקה עם כל משימה שנעשתה.

היפרדו כמו שצריך
היריעה הזו קצרה מלהסביר מדוע, אבל טקסי פרידה לא נוצרו ללא סיבה. חשוב ביותר להיפרד מחברים ומקומות בטקסיות הראויה להם. אני לא מדברת על שום דבר רוחני (אלא אם כן זה הקטע שלכם כמובן), כוונתי היא לאותן ארוחות פרידה, מסיבות פרידה ומסיבות סיום שבהן אתם נפרדים ונפרדים מכם.
ברוב המקרים האלה תקבלו מתנות למזכרת ותוכלו גם לתת משהו שיזכיר אתכם, ולדבר הזה יש משמעות רבה אחר כך. אמירת ה"להתראות" באופן רשמי וחוזר עוזרת לנו להתרגל לרעיון הפרידה והשינוי.
אחת מהמאומנות שלי שנמנעה כל כך מ"הפרידות האלו" שעשו לה רע לטענתה, גילתה לי בסוד של חדר הטיפולים שמרוב שהיא אמרה לכולם שהיא שונאת פרידות, אף אחד לא ארגן לה שום דבר והיא נעלבה והיה לה קשה. אז הנה משהו ללמוד מזה: אם אתם שונאי פרידות כמוה, או שאתם חושבים שלילדים יהיה קשה עם זה, כוונו את החברים הטובים להיפרד מכם בדרך שאתם אוהבים. זו יכולה להיות פרידה אינטימית בין מספר חברים מצומצם, או לבקש שרק יכתבו לכם משהו בספר פרידה שתעבירו בין חברים, ממש כמו ספרי הזכרונות שפעם היו לנו כילדים.
אני מציעה מאד גם לערוך טיולי פרידה אחרונים ממקומות אהובים: ממקומות בשכונה ובכלל, וכמובן לעבור בין חדרי הבית הנעזב, להציף זכרונות נעימים יחד מכל חדר וחדר, לצחוק ולבכות. זה בריא, זה משחרר וזה מקל מאוד.

הביאו את חו"ל אתכם
ממש כפי שאנחנו מתגעגעים לדברים מהבית כשאנחנו עוברים לחו"ל, יש לשים לב שתוך כדי השהות בחו"ל התרגלנו לפרטים קטנים וגדולים כאחד המאפיינים ושייכים למקום. להביא חלק מהם הביתה הוא מעשה המקל מאד על שמירת הזהות החדשה שיצרנו בחו"ל. הרי אם רצינו אם לאו, התרגלנו לאכול בסגנון אחר, להתלבש אחרת ולהשתמש בפריטים שאולי אין בארץ ושעכשיו מייצגים את חיינו החדשים.
אז תחביאו במזוודות ובמכולה פינוקים כאלה לעצמכם ולילדים, ומהולנד לא חסר: קישוטי גינה הולנדיים, האופניים ההולנדיים, עוגיות וסוכריות, או בקיצור, אם היה אפשר – חנות ממוצעת של HEMA.

dutch shoe
קחו אתכם קצת הולנד בקלומפן

ודאו מקומות עבודה ובתי ספר
נכון, זה לא תמיד אפשרי, אבל כל דבר שמאפשר נחיתה מוצקה על הקרקע וצמצום חוסר הוודאות הוא רצוי ואפילו חובה. חשוב לבדוק אם יש עזרה בחזרה מטעם מקום העבודה.
חשוב להבהיר לצוות בית הספר שהילדים החדשים חוזרים משהות בחו"ל. ישנם בתי ספר שיש בהם תמיכה מיוחדת לילדים שחזרו מרילוקיישן (זה כבר לא דבר נדיר כל כך) למשל בתוכניות לחיזוק העברית שבפעמים רבות אינה ברמה מספקת לעומת הרמה בכיתה (הפער העיקרי קיים בכתיבה וקריאה).
אם אין תוכנית כזאת, חשוב לדעת מי יהיה זה שיקלוט את הילדים בבית הספר ולהיערך לקליטה שלהם מבחינה לימודית וחברתית.

בימי החזרה עצמם:

בקשו עזרה
הרבה פעמים השהות בחו"ל ללא משפחה קרובה הרגילה אותנו לפעול לבד בלי עזרה, אבל בארץ לרוב יש עזרה והרבה רצון לעזור לכם. אז זכרו לבקש סיוע, למשל בשמירה על הילדים. כך אולי תצליחו לבצע את כל הבירוקרטיה ביומיים שלושה מרוכזים. בנוסף, הפעילו בני משפחה וחברים בהכנת הקרקע לפני חזרתכם. למשל: אם אתם חוזרים לבית שאותו עזבתם לפני הרילוקיישן, בקשו שיעזרו לכם בניקיון שלו ואפילו במילוי המקרר.

במקביל, נסו לשמור על "מרחב נשימה": הסבירו לחברים ולמשפחה המורחבת שזה יקל עליכם אם לא תיפגשו מיד ושייתנו לכם זמן לנשימה והתארגנות. זכרו שאין עכשיו את הלחץ של ביקורי המולדת הקצרים ושעדיף להיפגש כשתסתדרו ותוכלו לעשות זאת יותר בנחת.

"חגגו" את המקום החדש
גם אם חזרתם בדיוק לאותו הבית, אתם לא אותם אנשים ודברים השתנו:
צאו לסיורים בשכונה להכיר את הניואנסים הקטנים שהתחדשו.
צאו לטיולים כאילו אתם מבקרים במקום בפעם הראשונה: בקרו במוזיאון המקומי, עלו אל מקום או בניין גבוה להכיר את העיר מ"למעלה", צאו לסיורים בסביבה ובעיקר עם ילדים – הכירו להם את הבית החדש כאילו לא גרתם שם מעולם. בשבילם, גם אם שהו בחו"ל שנה או שנתיים בלבד, הדברים מורגשים כחדשים ולפעמים לא מוכרים. הכרת המקום מקלה על הפחדים והחששות, גם אלה הלא מדוברים.

בחודשים שאחרי:

המשיכו באורח החיים מהרילוקיישן
טוב, לא הכל אפשרי ורצוי, אבל בהחלט כדאי לוודא שכמה מהדברים שהייתם נוהגים לעשות ימשיכו. והדבר חשוב בעיקר לילדים, ובמיוחד כשמדובר בתחביבים ופעילויות. אם הילדים הולכים לחוגים מסוימים שהם אוהבים, כמו בלט או ג'ודו, נסו למצוא להם את הפעילויות האלה גם בארץ, לפחות לתקופת ההתחלה. השינויים סביב רבים כל כך וזו דרך פשוטה ויעילה לתת להם הרגשה של משהו מוכר, עם מילים מוכרות וריטואלים קבועים.
גם אתם זקוקים לזה לא פחות מהם: אתם רצים? חפשו שוב קבוצת ריצה, או חוג יוגה, או קרמיקה. ואם אין – צרו זאת לעצמכם. אני מכירה מישהי שפתחה את מועדון הספר הטוב שהיה לה כל כך חסר מהרילוקיישן בארה"ב עם חברותיה בארץ וכולן נהנות אחת לחודש מקריאת ספר משותף, דיון ויין טוב. חברתי הטובה וונדי, החליטה שלמרות המחיר המופקע של פרחים בקנדה, היא תמשיך לקנות פרחים טריים הביתה כל שבוע כפי שעשתה פה בהולנד. כמי שמכירה אותה ויודעת כמה פרחים עושים לה טוב, אני יודעת שזו הייתה החלטה נבונה מאוד.

הכירו חברים חדשים
נשמע מוזר, נכון? אבל תתפלאו שזה משהו שעבר כחוט השני בתשובות. אנשים סביבכם השתנו, אתם השתנתם, וזו הזדמנות נהדרת להרחיב את מעגל החברים. תתפלאו למצוא שחברים ישנים לא תמיד קולעים לטעמכם, ופתחו עצמכם לשינויים גם בתחום הזה.

הציגו את עצמכם לאנשי הסביבה החדשה
ממש כפי שעשיתם בתחילת הרילוקיישן: דברו עם האנשים במכולת השכונתית, הזמינו את השכנים הישנים-חדשים לקפה או הגיעו אליהם עם מגש עוגיות. זה נשמע מוזר, אני יודעת, אבל אין לכם מה להפסיד ויש הרבה מה להרוויח.

שמרו על השפה שרכשתם
נכון שאין דבר יותר נחמד מלקשקש בהולנדית בארץ כשכמעט איש לא מבין?
ככה גם עם הילדים. הולנדית או אנגלית: השתדלו להמשיך לחשוף אותם לשפה. זו מתנה שלא תסולא בפז. סקרים מראים שילדים, גם אם דברו את השפה המקומית במקום השליחות, שוכחים אותה אפילו כליל במהירות אם היא לא "מתוחזקת". באופן אישי ראיתי ילדים ששכחו אותה תוך חודשים בודדים, וחבל.

קניות רחוקות-קרובות
ערכו מדי פעם קניות בחנות שמייבאת את מוצרי המקום שבו שהיתם. למי שלא יודע, יש חנות ומעדניה הולנדית בתל-אביב (ביאטריס). לחלופין, בקשו מחברים שנשארו בחו"ל שישלחו חבילות.
הייתי במסיבת פרידה שבה מישהי הגיעה עם ארגז ריק ועם המילים: "אני מבטיחה למלא לך דברים הולנדיים ולשלוח לך אחת כזאת כל כמה חודשים". מיותר להגיד שכל הנוכחים עשו "אווווו" ארוך והתלהבו מאד מהרעיון. מהיכרותי עם הנפשות הפועלות זה אכן מיושם והשמחה רבה.

קצת צניעות
השתדלו לא להפליג כל הזמן בשבחו של הרילוקיישן ובשבח המקום שממנו חזרתם, גם אם אתם מרגישים ככה. אנשים בארץ לא אוהבים לשמוע כמה טוב היה שם וכמה רע בארץ. זה טבעי וזה מובן ויש לשים לב לזה כדי לא להיחשב "השחצנים המתנשאים האלה".
הבנתם את כוונתי, נכון?

מי שהיה שם
בהמשך לסעיף הקודם – חפשו חברים (אולי גם חברים חדשים, זוכרים?) שהיו שם, במקום שממנו חזרתם. נעים לחלוק את החוויות האלה וכשהאנשים שנשארו בארץ כבר יהיו שבעים מהסיפורים שלכם, סביר שאלה ישמחו להמשיך לשמוע ולהשמיע, להשוות ולהתרפק.
כמובן שאם יש כאלה שמתעניינים, חלקו חוויות חופשי.

ואחרון ובהחלט חביב: גלו מחדש את יופייה של הארץ, טיילו ותיהנו מהאוכל שאליו התגעגעתם בשליחות, מהאווירה של יום שישי, מהקצב ומהחוצפה הישראליים, או בקיצור: הזכירו לעצמכם את כל הדברים שאליהם כל כך התגעגעתם כששהיתם רחוק מהארץ הנהדרת (באמת) שאליה חזרתם.

זכרו כי המעבר חזרה לארץ הוא מעבר לכל דבר, הטומן בחובו את כל האלמנטים של הגירה, על הריגושים והקשיים. יש תקופת אופוריה, שלאחריה תקופת אבלות מסוימת, והשאלה היא תמיד כמה מהר מתרגלים לשגרה ומטפסים חזרה למעלה.

והכי חשוב: היאזרו בסבלנות והאמינו בדרככם החדשה.

בהצלחה.

נועה ברום

נעה ברום היא מטפלת ומאמנת מעוררת השראה העובדת עם לקוחות פרטיים וחברות בינלאומיות פה בהולנד.

על האתגרים בחייה התגברה נעה כשהיא נעזרת בכלים של החשיבה החיובית והפסיכולוגיה החיובית. 

ברבות השנים הפכה נעה למרצה לחשיבה חיובית והיא משתמשת בכלים האלה בעבודתה עם מטופלים ומאומנים וכן בקורסים ובסדנאות אותם היא מעבירה לקהלים פרטיים ולחברות.

הקליניקה שלה נמצאת בהאג והיא מטפלת גם דרך סקייפ, בעברית ובאנגלית.

למידע נוסף על נעה ניתן לבקר באתר שלה: www.NBmove.com

 

  • Avatar
    יוסי
    17/12/2017 at 04:31

    מסכים עם הנאמר. ממש מכאן (חו"ל) נראה שיותר קשה לחזור מאשר לעבור.

  • Avatar
    דני
    22/06/2018 at 07:08

    תודה רבה נועה- מעורר השראה ופוקח עיניים.

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.