4 Responses

  1. Avatar
    Me at |

    אני עברתי לכאן לפני כחמש שנים וכל כך מזדהה עם הפוסט שלך.
    בשנים האלו לא הכרתי ולו חבר הולנדי אחד ואני אדם מאוד חברותי, בארץ אני מוקף בחברים ומכרים.
    אז כן, שקט כאן, מזג אויר נפלא (אני שונא את החום והלחות של הארץ), אנשים מנומסים ואדיבים ועוד ועוד…
    אבל הבדידות בלי משפחה ובלי חברים (מלבד 3 חברים ישראלים)…. זה מה שיגרום לי כנראה לבסוף לחזור לארץ.

    Reply
    1. Avatar

      תודה!
      הבדידות פה אכן קשה ובייחוד מחוץ לאמסטרדם אני מניחה.
      כשחיינו בארץ היינו עסוקים בלראות את המשפחה והחברים כל פעם שהיה אפשר ו״צריך״ ולפעמים זה היה יותר מידי שאני חושבת על זה… להגיע לאירועים גם שלא בא לי.. ומה שכיף עכשיו שאנחנו באים לארץ זה שהביקור מרוכז, הפוקוס עלינו ויש לזה דד-ליין אנחנו יודעים שזה תכב נגמר (גם אם לפעמים זה עמוס מידי יש בזה המון כיף).
      סתם נקודה למחשבה, אתה פה עסוק רק בעצמך ויש לך הרבה זמן לזה, נצל את זה להתקדם עם החיים כמה שיותר כי אין לך הסחות דעת או אירועים משפחתיים שאתה חייב ללכת אליהם… פה אתה נטו משקיע בעצמך – שזה גם מאוד מאוד מאוד כיף. בודד אבל כיף 🙂

      Reply
  2. Avatar
    Limor de Leeuw Schorr at |

    כתבת יפה ורגשת אותי! הרגשה מאוד מוכרת! מאוד הרגשתי שאת קוראת לי ממש את המחשבות. אחרי 16 שנה פה באמסטרדאם אין ספק שהחיים מפוצלים וזה לא משתנה. גם ההשוואות נשארות ולמרות זאת מגיעים למין שלמות כזאת כי מתרגלים ולומדים לאוהוב להעריך. חברים ישראלים ואו בין לאומיים עושים תעבודה לחיי חברה/משפחה שחסרה והכי חשוב זה לקחת את הטוב שיש לשני העולמות להציע לנו. בברכה ובהצלחה בהמשך, לימור

    Reply
    1. Avatar

      תודה לימור!
      מעניין איך מרגיש 16 שנה פה? זה כבר חתיכת חיים.
      תכלס אני מודה על הרגע שבחרנו לעבור לכאן ולגדל פה את שתי התינוקות שלנו. עם כל הקושי הולנד מדהימה לילדים ולהורים צעירים ועוד יותר כאלה שהם אקספטס וזקוקים לתמיכה. גן עדן שאתגעגע אליו.
      3> שבת שלום

      Reply

Leave a Reply