עושים קונצים: קרן אור על דורון הירש 

---

הסתיו כבר כאן וחגי תשרי מאחורינו. כמה טוב שהשמש ההולנדית ליטפה אותנו בחודש הזה. תקופה מיוחדת  שבין התחלה, לסליחה, לנדודים ואירוח. כמיטב המסורת של חג הסוכות, נסעתי להתארח. הפעם (בניגוד למסע מהכתבה הקודמת) נסיעת הרכבת מדלפט לעיר הגדולה עברה חלק, אני שמרתי על ריכוז גבוה, והגעתי בהתרגשות לביתו של דורון הירש, עושה הקונצים האסטרדמי. 

ממחול בוטו דרך תיאטרון ומיצג אינטראקטיבי ועד למשחק מחשב ליצירת ציור חוצה יבשות.

נעניתי בשמחה להצעה של  דורון להיפגש לקפה אצלו בבית (הוא הזמין גם לארוחת צהריים אבל היה לי יום מלא מפגשים, בכל זאת לא כל יום אני מגיעה לעיר הגדולה). להרגיש מקרוב בית והווית חיים מוסיפה תמיד שכבה מעניינת ומעמיקה בפגישה עם יוצר. גיליתי בית שנוצר ביחד, באהבה, עם הרבה מחשבה על הפרטים הקטנים והגדולים. ליד דלת הכניסה, במסדרון בו חולצים נעליים, תלויה תמונה המורכבת מהמון צילומים קטנים של תהליך השיפוץ והיצירה של הבית. בין שיחות על יצירה בהולנד לבין חוויות מירושלים ומבית הספר לתיאטרון חזותי בו שנינו למדנו במרחק עשור אחד מהשנייה, זכיתי לראות על המדף את החתולים מקרטון שפלא (בת החמש) מכינה (לאט לאט, חתול חתול, כבר עוד מעט חודש) לכל ילדי הכיתה לכבוד יום הולדתה.

אולי יעניין אותך גם:

מה הקטע של ההולנדים עם כל המבטאים והדיאלקטים?
קפה הולנדי: ממים שחורים לקפה הפוך
יהודים וישראלים בהולנד – האם קווים מקבילים יכולים להיפגש?

להצטרפות לרשימת הדיוור של דאצ'טאון

מי ומאיפה?

דורון הירש, מעצב משחקים ואומן בין תחומי.
בזוגיות עם יוסטה רובי אונייל ואבא לילדה בת חמש (עוד רגע שש כפי שאתם כבר יודעים מהחתולים שעל המדף). גדלתי בירושלים, זו עיר מאוד מיוחדת שתמיד יהיה לה מקום חם אצלי בלב בשל הויברציה הייחודית שלה. רק אחרי שעזבתי אותה קלטתי גם כמה האנרגיה שלה יכולה גם להיות כבדה.

מתי ולמה הגעת להולנד?

בסוף שנת 2015 הגעתי להולנד כדי לעשות תואר שני בכוריאוגרפיה ומדיה חדשה ב-Theater School Amsterdam.

האם עסקת בישראל באמנות?

לאחר שסיימתי את לימודי בבית-הספר לתיאטרון חזותי, נסעתי לארה״ב, מקסיקו, קנדה ויפן כדי להעמיק את לימודי בבוטו, (תיאטרון מחול יפני). לאחר מכן חזרתי לארץ לתקופה של שנה וחצי שבה העלתי כמה עבודות במסגרת הזירה הבין תחומית (ירושלים). באותה תקופה גם הייתי חלק מליין מסיבות הטכנו Pacotek. בהם הייתי מעצב תאורה וויזואל, בשימוש מקרני שקופיות.

האם הזהות ישראלית ו/או היהודית היא חלק מיצירה שלך? באיזה אופן?

לא באופן ישיר, אבל יש משהו באידיאלים של חברה וקהילה ישראלית, שבהחלט מלווים את תהליך היצירה שלי. היצירה לרוב כוללת בתוכה השתתפות אקטיבית של הקהל. מה שנותן ליצירה חיים משלה, ואפשרות להתפתח בדרכים לא צפויות.

דוגמה לכך היא מפרויקט שלי בשם LaLaLand (השם ניתן לעבודה לפני שזו היתה סדרת טלוויזיה וסרט זוכה אוסקר). העבודה באה ליצור סביבה אידיאלית למשחק. היא מפוצצת בצעצועים מכל הסוגים ועם ארמון ענק מסוכריות (במקום קוביות עץ) שבהתחלה בונים ובסוף שוברים ואוכלים.
הרעיון מאחורי העבודה היה לחבר מחדש את המבוגרים לתחושה של איך זה להיות שוב ילד. רציתי להפוך את התפקידים המסורתיים של מבוגרים וילדים וליצור ארכיון של זכרונות ילדות.
היצירה נפרסה לאורך סדרה של שישה אירועים שהתרחשו בכיתה בבית הספר הנטוש Nelson Mandela School Amsterdam Oost. בכל מפגש היו סדנאות יצירה של אמנים שונים, הרצאות שילדים העבירו על נושאים שונים, ו׳שעות סיפור׳ בהם מבוגרים חלקו זכרונות ילדות שלהם, לדוגמה על איך משחקי וידאו נראו לפני 30 שנה.

 

האם ואיך החיים בהולנד משפיעים על האמנות שלך?

בעיקר באפשרות לקבל תמיכה כלכלית עבור מחקר ויצירה. כמו כן, יש בהולנד מגוון הרבה יותר רחב של אפשרויות חשיפה של עבודות אמנות לקהל מקומי ובינלאומי. מעבר לכמות של מוסדות תרבות, הרבה יותר פשוט לנייד עבודות ממקום למקום בתוך אירופה.

בלימודי לתואר שני התקבלתי לתכנית בה היו רק ארבעה סטודנטים, כל אחד מאיתנו קיבל ליווי אמנותי אישי בנוסף לתקציב להפיק את העבודה שהיה יותר גבוה משכר הלימוד.

בשש השנים האחרונות התחלתי לנגן גמלאן (מוסיקה אינדונזית מסורתית מאיי יאווה) כחלק מאנסמבל Mugi Rahayu. הקבוצה מאוד רב תרבותית עם חברים מהולנד, אינדונזיה, אנגליה, ספרד ואיטליה ולעיתים גם אורחים ממחוזות יותר רחוקים. ההיכרות עם המוזיקה הזו והקבוצה שנוצרה סביבה התאפשרו בזכות החיים כאן בהולנד.

 

מה חסר לך ולמה אתה מתגעגע בעולם האמנות והתרבות הישראלי? מהם לדעתך ההבדלים בין עולם התרבות של ישראל לזה של הולנד?

אני מרגיש שלעומת ישראל, עולם האמנות באירופה הרבה יותר שכלתני והרבה פחות נובע מהרגש או מהבטן. אני מתגעגע לעבודה עם אמנים ישראלים שנוטים הרבה יותר מהר לקפוץ למים בלי פחד. אמנים אירופאים/הולנדים (בהכללה גסה) נוטים לתכנן ולחשוב הרבה יותר לפני שהם מתחילים ליצור. להרגשתי בישראל נושבת עדיין רוח של האפשרות והצורך לחידוש ושינוי. בהולנד ישנה מסורת הרבה יותר ארוכה שמאוד קשה לערער אותה ולהציע לה אלטרנטיבה.
ברמה הפרקטית, תהליך הגשת בקשה למימון של פרוייקט אמנות באירופה דורש קונספט וכתיבת תקציב מאוד מדויק מראש. אני חושב שיש לכך השלכות שעלולות להזיק לאפשרות לגילוי משהו חדש במהלך תהליך היצירה. אם רוצים לשנות כיוון במהלך העבודה, זה תהליך לא כל-כך פשוט אל מול הגוף המממן.

 

מקום בהולנד שמעורר בך השראה? למה?

עיגולי המים ב-Westergasfabriek. זה מקום מאוד קסום שכל פעם שאני מבקר בו הוא נראה שונה. ניתן לחוות בו שקט ולרוב בידוד. בגדול אני מאוד אוהב להסתכל על גופי מים שקטים ולראות בהם את השתקפויות שתנודות המים משנות את נראותם.

 

מקום שתקח אליו חבר.ה אמנים או חובבי אמנות שיבואו לביקור?

אני מאוד אוהב את אוסף המודלים של הספינות ב-Rijksmuseum. מלבד כל הפרטים שניתן לראות אך ורק דרך הפרספקטיבה וקנה המידה של מודלים, זה מדהים לראות כמה יצירתיות היתה בשימוש בטכנולוגיה אנלוגית. צמוד למודלים של הספינות יש גם אוסף מקסים של מפתחות, ומנעולים עתיקים. ואולי הכי קרוב לליבי, תצוגה של האבולוציה של מקרני שקופיות ומה שקרוי בעברית פנסי קסם (magic lantern).

 

אמן מקומי שהיית רוצה לשתף איתו פעולה ולמה?

Dadara הוא אומן מיצג ומאייר שעובד גם עם VR – virtual reality. ראיתי עבודות שלו לראשונה בגלריה Koch x Bos Gallery.

אני מאוד אוהב את החוש האסתטי שלו. למרות שהעבודות שלו הרבה יותר פוליטיות משלי, הן גם רב תחומיות, מלאות בהומור ולעיתים גם מערבות אינטראקציה עם הקהל. אני משער שיהיה לנו חיבור מעניין.

אם לא היית עוסק באמנות, מה היית עושה?

כנראה שהייתי טבח או עוסק בחינוך. אני מאוד אוהב לבשל, יש משהו מדהים בלהגיש אוכל פרי ידך לאחרים. בצעירותי עבדתי כטבח ולרוב מאוד נהנתי מהעבודה. מה שבעיקר מרתיע אותי בתחום המטבח המקצועי זה מהירות העבודה הנדרשת שעלולה להכניס אותך למוד של טייס אוטומטי, אוכל טעים צריך זמן ואהבה. לגבי חינוך, עסקתי מספר שנים בהנחיית סדנאות יצירה בין תחומית לילדים ובני נוער. אני מאמין שזו מערכת שניתן וחשוב לשנות ולשפר בשביל ליצור עולם טוב יותר. עשיתי גם קורס חד שנתי שנקרא BIK – אמנים מקצועיים בכיתה (Beroepskunstenaars in de klas), שבו מלמדים איך לעבוד מול בתי ספר במתן סדנאות יצירה.

 

אם לא הולנד, איפה היית גר ולמה?

כנראה שהייתי בוחר לגור ביפן. מלבד אהבתי לתרבות ואמנות יפנית, אבא ואח שלי גרים שם. זה מקום שכל הזמן מזכיר לך שהעולם מלא בדברים שטרם גילית. כל דבר שם הכי קטן מלווה בסיפור או טקס. והכי חשוב, האוכל היפני הכי מיוחד וטעים בעולם.

איפה תהיה בעוד עשר שנים?

סביר להניח שבהולנד, למרות שהאפשרות להתחיל מחדש במקום יותר חם לפעמים קורצת לי. בת זוגתי הולנדית ויש לנו בת שזה עתה התחילה כיתה א׳ (למרות שפה קוראים לזה כיתה ג'). מה עוד שהמחשבה לחזור למקום שמצריך התניידות ברכב מאוד חורה לי.

טיפ לאמנים שרק נחתו?

לטוב ולרע, אמנות בהולנד כרוכה בים בירוקרטיה. לי אישית זה היה תהליך די מורכב ללמוד איך להסתגל לשיטת העבודה הזו. אני חושב שהדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא להדגיש שעבודת המחקר היא חלק אינטגרלי מהעבודה. כך לתת מקום לקצת גמישות בשימוש בתקציב. חשוב גם לחקור מראש את הגוף הממן ומומלץ ליצור איתם  קשר מראש. ברגע שמכירים מישהו באופן אישי, הרבה יותר קל להבין מהם הדרישות לקבלת תמיכה.

הורות, אמנות והעיר הגדולה, איך כל אלה משתלבים ביחד?

מאז שהפכתי לאבא גדל העיסוק שלי באפשרות של אמנות להוביל להשפעה חברתית ולבנייה וחיזוק קשרים בין משפחות ואנשים. חלק גדול מההסבה של העבודות שלי לפלטפורמות דיגיטליות היא האפשרות המדהימה ליצור עבודות אשר משתפות אנשים מכל העולם. סיבה נוספת הינה העובדה שהיצירה יכולה להמשיך להתקיים ללא תלות במקום פיזי וצורך לאחסון ושימור תפאורות, חומרים ותלבושות. בעניין העיר הגדולה, גרתי שנה בטוקיו וגם לכמה חודשים בניו-יורק, והגעתי למסקנה שלבלות בממוצע שעתיים כל יום ברכבות רק כדי להגיע ממקום למקום זה לא בשבילי. אמסטרדם מהבחינה הזאת היא עיר אידיאלית וסופר קומפקטית עם יכולת להגיע לכל מקום באופניים בחצי שעה גג ועדיין מקיימת את כל היתרונות של עיר גדולה, רב תרבותית עם נגישות לכל רחבי אירופה.

 

איפה אפשר לראות יצירות/עבודות/הופעות שלך?

כרגע בשל הקורונה לרוב און-ליין. בשנים האחרונות עיקר הפוקוס שלי הוא בפיתוח פרויקט בשם MiSH MASH, המשלב משחק ופלטפורמה יצירתית. המטרה היא להביא אנשים ליצור יחד ציורים סוריאליסטיים בקנה מידה גדול. אתם מוזמנים לשחק על ידי הצטרפות לקהילת ה Discord של המשחק דרך האתר: https://www.kwaqua.com

 

פרויקט נוסף שאני מפתח עם Improvive נקרא Body Echoes, המשלב מחול ו-VR. הפרוייקט מאפשר לכמות אנשים לחוות התגלמות משותפת בגוף אחד. העבודה משתמשת בטכניקה שמזכירה את התיאטרון הבובות היפני בונראקו, שבה על כל בובה ישנם שלושה בובנאים, שאחד שולט על הרגלים, השני על הידיים והשלישי על הפנים. על ידי שימוש ב-VR המשתתפים רואים כמו במראה את ההשתקפות של הגוף המדומה, ושולטים עליו יחדיו באופן ישיר על על ידי מיפוי של הגוף שלהם ביחס לגוף הווירטואלי.

 

 

אז למה בעצם אתה עושה קונצים?

אין דבר שמשמח אותי יותר מתהליך של גילוי ומחקר. אני חושב שבני אדם הם הכי מאושרים כשהם שרויים באופן טוטאלי עם כל חושיהם במה שמוגדר באנגלית ׳state of play׳. מעניין שגם בעברית המילה משחק וגם באנגלית המילה play קשורה גם לעולם התיאטרון.

הבחירה בתיאטרון ועיצוב משחקים, מקנה לי את החופש המוחלט לשלב טכניקות, מדיות וטכנולוגיה לכדי יצירה וגילוי של עולמות חדשים בכל עבודה, כל פעם מחדש. עם השנים הסקרנות שלי הלכה יותר ויותר לבניית פלטפורמות שמאפשרות יצירה משותפת, שנותנת בו זמנית לקהל גם את האפשרות לשחק וגם להיות חלק אינטגרלי מהיצירה, ובכך מקנים ליצירה חיים משלה ואת האפשרות להתפתח בדרכים שלא ניתן לחזות מראש. ברקע של כל זה נמצאת אחותי הגדולה (חצי אחות מצד אבא), ג'ולי הירש, שלדאבוני כבר לא איתנו. היא חשפה אותי בגיל חמש לעולם התיאטרון. היא עסקה בעיקר בתיאטרון בובות. סביר להניח שההחלטה ללכת בעקבותיה בצעירותי, נובעת מהצורך למלא את אובדנה עבור אבא שלי ועבורי.

 

רוצים לעקוב אחרי עבודותיו של דורון?

אתר: https://www.doronhirsch.com/

אינסטגרם: https://www.instagram.com/kwa_qua/

פייסבוק: https://www.facebook.com/playmishmash

 

לכל הכתבות של עושים קונצים