מה הקטע של ההולנדים עם כל המבטאים והדיאלקטים?

כל כפר והדיאלקט שלו

כל מי שגר בהולנד כבר כמה שנים, להוציא אולי את האמסטרדמים שלא יצאו מעולם מגבולות ה-A10 , בוודאי שם לב לתופעה המוזרה של הכמות הבלתי נתפסת של דיאלקטים בהולנד. כלומר, שפה אשר נשמעת באופן כללי כמו הולנדית, אך בכל זאת שונה ממנה באופן ברור ומהותי. הדבר בולט בעיקר בפרובינציות הדרומיות כמו לימבורח, זיילנד ובראבנט, ולפעמים נראה שבכל כפר ובכל אוסף בתים הצמוד לתחנת רוח, מדברים דיאלקט שונה מעט.

כישראלים, התופעה הזאת נראית לנו מוזרה ביותר – אנחנו מקסימום מכירים את זה שמי שאומר עג'ואים (במקום גוגואים) ומא-אתיים (במקום מאתיים) כנראה גדל בירושלים. אבל האפשרות שאדם שגדל בחדרה ידבר צורה שונה של עברית מאשר אדם שגדל בשדרות, תישמע לנו בלתי הגיונית, לא כל שכן אדם שגדל בשדרות לעומת אדם שגדל בדימונה השכנה. אבל זהו בדיוק המצב בהולנד. כך למשל הדיאלקט של הכפר בארלו בלימבורח שונה למדי מהדיאלקט של היישוב טייחלן שנמצא ממש מעבר לנהר המאס, במרחק אווירי של פחות מקילומטר אחד. גם בין הכפרים וולווייק ודרוטן שנמצאים ליד פארק האפטלינג בבראבנט מפריד רק קילומטר אחד, אך הדיאלקטים שלהם שונים מאד.

בכפרים רבים בהולנד וגם בערים רבות, נעשה שימוש ממש יומיומי בדיאלקט בתור השפה המדוברת, גם על ידי ילדים. כך למשל בכפר אורק (Urk) שבפלבולנד, המונה 21,000 תושבים, מדברים אורקס (Urks) ובכפר שכבר הזכרנו – טייחלן (Tegelen) שבלימבורח, המונה 15,000 תושבים, מדברים טייחלס (Tegels). עם זאת, כל דוברי הדיאלקטים מדברים גם הולנדית "תקנית" וזוהי גם השפה שבה נערכים הלימודים בבתי הספר. על פי ההערכות, כ-18% מההולנדים מדברים כיום דיאלקט באופן יומיומי, אך באיזורים מסויימים כמו לימבורח וזיילנד, המספר הזה מגיע לכ-70% מהתושבים.

מהו דיאלקט – ומה ההבדל בינו לבין מבטא ושפה

ניתן להבדיל בין דיאלקט למבטא, ובין דיאלקט לשפה. גם האמסטרדמים שביננו (שמדברים הולנדית) מכירים את המבטא הכבד של בני המקום הותיקים, שמתאפיין למשל בהגייה של האות ס במקום ז, כמו במשפט הידוע "Ik sag de son in de see saken" במקום “Ik zag de zon in de zee zaken” (ראיתי את השמש שוקעת בים). ההגייה של f במקום v כמו באמסטלפיין במקום אמסטלויין. כך גם לאזורים רבים בהולנד יש מבטאים המאפיינים אותם, כולם מכירים למשל את ה-ח' הרכה (zachte G) אשר מאפיינת את פרובינציות בראבנט ולימבורח.

ניתן להקביל הבדלי הגייה שכאלה לח' וע' 'מזרחית' בעברית, או ל ר' גרונית או מתגלגלת, וכדומה. אלה הם הבדלי מבטא שבהן אות מסויימת, או הברה מסויימת נהגית בצורה שונה, אך המילה עצמה, וחשוב מכך, המשמעות של המילה לא משתנה. בישראל, מבטאים שונים יסגירו בעיקר את ארץ המוצא של הדובר (או של הוריו) ולא את אזור המגורים בארץ. אך בהולנד כמעט לכל עיר, ובוודאי לכל פרובינציה יש מבטא והגייה המאפיינים אותה. הדיאלקט לעומת זאת כולל הבדלים ממשיים לא רק בהגייה אלא באוצר המילים ממש, ולעיתים גם במבנים התחביריים – כלומר בסדר המילים, או בדרך שבה משפט מסוים נאמר.

מתי נאמר שהדיאלקט הוא ממש שפה שונה? הרי גם בין גרמנית להולנדית יש דמיון במילים רבות וגם במבנים תחביריים מסויימים. ההבדל בין דיאלקט לשפה הוא פחות ברור ונקבע לעיתים מסיבות שרירותיות או פוליטיות. כאשר מספר ההבדלים באוצר המילים ובחוקי התחביר עובר סף מסויים, נאמר שזוהי ממש שפה שונה. כך למשל השפה של אזור פריסלנד הצפוני, שנקראת פריס (Fries), נחשבת שפה שונה ולא עוד דיאלקט מני רבים. זה כך גם כיוון שההבדלים בינה לבין הולנדית רבים יותר מאשר בין ההולנדית לדיאלקטים אחרים וגם כיוון שלתושבי פריסלנד חשוב מאד להגדיר את שפתם כשפה שונה. גם הפלמית, אותה מדברים בחלק הצפוני של בלגיה, נחשבת לשפה שונה, למרות שההבדלים בינה לבין ההולנדית קטנים למדי ומבחינה לשונית גרידא היה ראוי יותר לראות בה דיאלקט.

כמה דיאלקטים יש בהולנד?

אז כמה דיאלקטים שונים יש בהולנד? מכון מיירטנס (Meertens Instituut) מתמחה בחקר השפה ההולנדית באופן כללי, ובפרט בנושא הדיאלקטים המדוברים במדינה. בשנת 2008 פורסמו שני אטלסים שונים של הדיאלקטים בהולנד. אחד מהם מוקדש למבנים תחביריים ועל פיו יש בהולנד כ-267 דיאלקטים שונים, והשני מוקדש לשוני באוצר המילים, ועל פיו יש לא פחות מ-613 דיאלקטים שונים במדינה.

כיצד נוצרו הדיאלקטים?

הדיאלקטים השונים הם למעשה עתיקים יותר מן ההולנדית המודרנית. נראה שכבר בימי הביניים דוברו באיזור (כמו גם באירופה כולה) דיאלקטים רבים ושונים. דווקא השפה הרשמית אשר מאחדת אותם לשפה אחת ואשר מזוהה עם המדינה כולה היא תופעה מודרנית יותר. בעבר, ניתן היה בהחלט להבין את התופעה הזאת מאחר ורוב האנשים נולדו וגדלו באותו כפר שבו נולדו הוריהם והורי-הוריהם ובאופן כזה ניתן להבין ששינויים בשפה כמו הגיה מסויימת, שימוש במילים מקוריות ואופייניות לאזור, ושימוש בביטויים מסויימים, נשמר לדורי דורות עד שהוא מתקבע והופך לדיאלקט אשר מזוהה עם כפר או עיר מסוימת. אולם בימינו, לפחות כיהודים וכישראלים, אנחנו מופתעים לגלות שבמקומות רבים עדיין אנשים נשארים לגור באותו אזור שבו גדלו אבות-אבותיהם.

איך זה שהדיאלקטים לא נעלמים?

כדי שדיאלקט מסוים יישמר, ולא יעלם עם השנים והדורות, צריך שיתקיימו שני תנאים. הראשון הוא כאמור שלא תהיה הגירה רבה מתוך האיזור לאיזורים אחרים. כלומר שכמות נכבדת מספיק של הילדים, הנכדים, והנינים בני המקום ימשיכו לגור באיזור. התנאי השני הוא שהשפה תמשיך להיות מדוברת באופן יחסית יומיומי גם עם הילדים. שפה שלא נעשה בה שימוש טבעי – בעיקר כלפי ילדים, סופה להיעלם עם הזמן. האם זה המצב בהולנד? האם כולם כל כך אוהבים את המקום בו נולדו ומעדיפים להישאר בו ולגדל בו את ילדיהם, ולא לעבור לעיר אחרת בשם הסקרנות, העבודה או האהבה? נראה שבמקומות רבים בהולנד זה אכן כך. רוב ההולנדים כנראה מרוצים ממה שהאיזור שלהם נותן להם, ואינם מרגישים צורך לנדוד יותר מדי. המפה באה, גם היא תוצאה של מחקר של מכון מיירטנס, מראה זאת בבירור:

במפה זו ניתן לראות את אחוז התושבים באיזור מסוים, בקבוצת הגיל 30-50, אשר גם ההורים של סבא וסבתא שלהם גרו באותו יישוב עצמו! ניתן לראות שבאיזורים רבים בהולנד האחוז הזה גבוה למדי, ובכפרים מסוימים, כמו אורק למשל, שהזכרנו קודם, כ-54% מהתושבים בני 30-50 הם בני דור רביעי ויותר במקום! אין לנו אלא להסיק שההולנדים אוהבים להישאר במקום שבו נולדו, ובמקרה הטוב הם 'מהגרים' אל הכפר השכן.

שפה וזהות

הדיאלקט מזוהה לעיתים עם מעמד נמוך, ובמקרים מסוימים ההורים יבקשו מילדיהם לא לדבר ביניהם דיאלקט כאשר הם מבקרים בעיר הגדולה, או כאשר הם מתארחים אצל חברים באיזור אחר, אולם במקרים רבים הדיאלקט הוא גם מקור לגאווה ולהרגשת שייכות. כך למשל שר הזמר חוס מייוויס, בשיר המפורסם שלו – בראבנט:

אני מתגעגע לחום / של הקפה השכונתי / ולדבר עם אנשים / ב-ח' רכה.

ייתכן שהדיאלקט עצמו הוא לכן לא רק תוצאה של הישארות של דורות צעירים באיזור בו נולדו, אלא גם הסיבה לדבקות הזו – כמו הישראלים אשר מתגעגעים לשמוע עברית כבר אחרי מספר שבועות בחו"ל, כך גם דוברי הדיאלקט מרגישים בבית רק בין אלה אשר מבינים אותם ומדברים כמוהם. אילו רק הקיבוצים היו משכילים לפתח דיאלקט משלהם – אולי גם אצלהם הדורות הצעירים היו נוטים יותר להישאר במקום בו נולדו ואותו הקימו הסבים שלהם. אבל בשביל זה צריך שיעברו כנראה כמה מאות שנים.

יש לכם עוד שאלות או סיפורים על הדיאלקט באיזור שלכם? כתבו לנו.

Avatar photo

ד"ר שלום צוקרמן גר באמסטרדם ועובד כמרצה וכחוקר באוניברסיטת אוטרכט בתחום הפסיכולוגיה של השפה (פסיכו-בלשנות). הוא למד פילוסופיה ופסיכולוגיה קוגניטיבית בתל אביב, ועשה דוקטורט בנושא התפתחות שפה אצל ילדים, באוניברסיטת חרונינגן שבהולנד.
שלום תמיד אהב לכתוב ולערוך, החל מספר המחזור של בית הספר התיכון , דרך עלון גרעין הנח"ל וספר הפלוגה בצבא ועד שירים, ספרי ילדים וסיפורים שכתב למגרתו האהובה (היא מעולם לא כתבה לו בחזרה...). שני ספרי ילדים פרי עטו התפרסמו בישראל בספריית פיג'מה - 'יוסף איש חלם הולך לוורשה' ו 'יוליה אוספת עלים'.
https://www.pjisrael.org/book/yosef_ish_chelm/
https://www.pjisrael.org/book/yulia-osefet-alim/
שלום הצטרף לצוות דאצ'טאון באמצע שנת 2020 ומשמש כעורך וכותב.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.