נשארו לי 10% בלפטופ והם לאט לאט יורדים.
אני נזכרת בפעם ההיא שנגמר לי הדלק והחלטתי לבחון כמה היפנים מדוייקים עם המד שלהם שמלחיץ אותי מדי שבוע. נשארתי עם ההחלטה הזו כמה שניות ותדלקתי בתחנה הראשונה שראיתי. כמעט כמו תלמה ולואיז, עד הסוף המר. עלק.
אני מחזיקה מעמד חצי שעה ומסתכלת על הספירה אחורה, מנסה להספיק דברים אחרונים עם הגסיסה ובסוף מבינה שיש דברים שחזקים ממני. אז אני קמה ומחפשת את הכבל של החשמל.
מחברת.
שום דבר לא קורה, הגעתי לשני אחוז ועוד לא הספקתי לשמור.
מוציאה ומחברת.
נלחצת.
פתאום קר לי. אבל ממש. אני הולכת להגביר את החימום וזה לא עוזר.
קפה תמיד עושה לי טוב. ממש, אני מחייכת לעצמי ונזכרת בתומס שצוחק על הקפה המוזר שאני שותה (מה מוזר במשקה שקדים בקפה…?).
הקומקום לא עובד. אוףףף הכל פה מקולקל היום. משהו באנרגיה היום לא טוב, למה הכל בבת אחת, האם יש לזה משמעות?
כ-ן.
הפסקת חשמל.
אז אין חשמל. אין אינטרנט. זה מלחיץ אותי ואני לא מבינה למה. אפשר לחשוב שחיי תלויים בחשמל.
כנראה שרק הפסקת חשמל תנתק אותי מהאינטרנט ומהרצון המגוחך הזה להיות מחוברת כל הזמן, מהשאיפה המטופשת להיות מעודכנת ובענייניים, וככל שאני רוצה זאת יותר, מבינה שאני ממש לא. אבל ממש. לא. אני לא רוצה לכתוב את המילה פתטית. אז לא אכתוב. רק אלחש זאת.
קמתי, סידרתי את הבית, לקחתי ספר ויצאתי לפארק. לפעמים האושר זה בדברים הקטנים, יו-נו כשהבית מסודר.
ואחרי כמה שעות החשמל חזר וגיליתי שחצי מדינה היתה משותקת.
והנה נושא חדש שההולנדים יכולים לדבר עליו, אפשר להניח למזג האוויר לכמה דקות ולדבר על הפסקת החשמל הגדולה. יש.
והנה היא מצטרפת אלי אל הדשא, אהובתי הקטנטונת, אותה לא מעניין מזג האויר וגם לא הפסקת החשמל המרגשת, היא עסוקה בחוויות שלה, בסיפורים המשגעים שלה. כן, לפעמים היא חפרנית, כמעט כמוני. אושר בדברים הקטנים.
