החיים לצד הקורונה הזכירו לנו את הטבע מחדש. חלקנו הבאנו את הטבע הביתה: גידלנו אבוקדואים, הפכנו לטבעוניים, התאהבנו בתמנונה של
"וואי, הולנד, אדיר! שמעתי שממש כיף באמסטרדם." "אני לא גרה באמסטרדם." "אה, וואלה? אז איפה?" "בחרונינגן." "איפה?!" שיחות כאלה הן
קבלו את החודש שלנו! איזה חודש אתם שואלים? כל אחד והחודש שלו הרי. לאחד זה החודש בו חל יום הולדתו,
שוב חגי תשרי בתקופת קורונה הולכים ובאים בכל רחבי הולנד, והם יערכו בהתאם להנחיות הקורונה. למרות המגיפה, אנשים רבים יפקדו
אנחנו רגילים בתחילת כל שנה להתחייב לעצמנו שהפעם נתמיד. נרוץ, בכל מזג אוויר, ויהי מה. או שנצא להליכה. אבל כל
לפני כמה ימים חזרנו מביקור מולדת ארוך בישראל שכלל לא מעט מפגשים עם חברים וקולגות שאני מאוד אוהבת ומעריכה. חזרתי
כשאבי (53) עבר להולנד לפני יותר מ-20 שנה, עוד לא היו רשתות חברתיות, מרק צוקרברג חגג בר מצווה, ואפילו האימייל
את ברנאאוט אני מכירה מרחוק, שלום-שלום כזה. וזה מספיק כדי להבין עד כמה הוא מרכזי בהוויה ההולנדית. מדובר על מצב
אהבה היא דבר מסובך. ומה יותר מסובך מאהבה? אהבה בין תרבותית כמובן. ומה מסובך יותר מאהבה בין תרבותית? אהבה בין
כשאנחנו חושבים על הבדלים בין ישראלים להולנדים, קופצות לראש מילות מפתח כמו גובה, תלתלים, בלונד וספונטניות. אולם מתחת לפני השטח