השנה הייתה 1953 ובשבת בלילה, ביום האחרון של ינואר, התרחש הסיוט שכל הולנדי חשש ממנו. פני הים עלו, עשרות סוללות נפרצו ואזורים גדולים כוסו במים בזיילנד, דרום הולנד וצפון-בראבנט. עד היום אסון המים הגדול (Watersnoodramp) הוא הטראומה הלאומית של הולנד. באסון נהרגו אנשים רבים בעודם בפיג׳מה כשהמים הפתיעו אותם במיטותיהם. האסון גבה את חייהם של 1,836 אנשים, ביניהם משפחות שלמות. כ-1,750 קמ״ר הוצפו והנזק שנגרם באסון הוערך ב-1.5 מילארד גילדן (שווה ערך ל-5.4 מילארד אירו כיום).
באותו לילה השתוללה סופה חזקה ותושבי זיילנד הבחינו שלמרות שהייתה זו שעת השפל, גובה המים לא ירד. זה היה סימן מבשר רעות. ברדיו שידרו אזהרה לגבי גובה המים כל הערב עד לסיום השידורים בחצות. למרות האזהרות הלכו רב התושבים לישון בביתם. רבים נתפסו לביטוי הישן ״כשהשפל אינו מגיע, גם הגיאות לא תבוא (als de eb niet komt, valt de vloed erop meestal wel mee). אך זו היתה טעות איומה, הגיאות לא רק הגיעה, אלא הפכה לשיטפון שלא היה כמוהו.
במהלך הלילה נשבו לאורך החוף רוחות עזות במהירות שהגיעה ל-140 קמ״ש. המים המשיכו לעלות, ובסביבות השעה 3:00 בבוקר נפרצו הסוללות הראשונות. ב-3:30 בבוקר הגיעו המים לגובה המקסימלי, ואזורים רבים בדרום הולנד כוסו מים. כשעלה השחר ביום ראשון התבררו ממדי האסון.
עד ראיה סיפר ״הסתכלתי החוצה על כמות מים מטורפת. פה ושם גגות. ניתן לראות מדי פעם צמרות עצים או סוללות מתפוררות. חוץ מזה הכל מים.״
ביום ראשון בצהריים נראה היה שגובה המים מתחיל לרדת. אנשים ניצלו את ירידת המים לברוח למקומות גבוהים. אנשים לקחו סירות והעבירו אנשים למקומות בטוחים. העזרה היחידה בשטח הייתה של אנשים פרטיים כי בשאר הולנד לא ידעו כלל על האסון.
גל שני
מאוחר יותר ביום ראשון סיפר עד ראיה, ״הגרוע מכל היה ביום ראשון אחר הצהריים, כשהשטפון השני הגיע.״ המים עלו עוד יותר מבלילה הראשון, ולתושבים לא היה לאן לברוח. בתים ששרדו את הלילה הראשון פורקו על ידי הגל השני. המים עקרו גגות מהבתים והפילו קירות. רבים ששרדו את הלילה הראשון טבעו ביום השני.
התושבים נאלצו לחפש מקומות גבוהים ולקוות שהמים לא יגיעו אליהם. הם עלו לעליות הגג, טיפסו על גגות הבתים או על הסוללות וצפו בחוסר אונים במים שרק המשיכו להגיע. אלו עם פחות מזל נאחזו בחתיכות גגות או הריסות אחרות כדי לצוף במים. חסרי המזל טבעו. הלילה השני של השטפון ירד והעזרה עדיין בוששה לבוא. דבר האסון לא הגיע אל מחוץ לאזור המוצף ומבצע ההצלה המאורגן החל רק ביום שני ה-2 בפברואר.
הנס של קוליינספלאט
גם בתוך האסון הנורא אירעו ניסים. בקוליינספלאט, הסוללה המגינה על העיירה נפרצה והעיירה הייתה בסכנת הצפה. הגברים ניסו ליצור סוללה אנושית אך נרטבו עד לשד עצומותיהם. ספינת משא שהשתחררה ממקומה בגלל הסערה נתקעה בסוללה וסגרה אותה ובכך עצרה את הצפת המקום. הגברים עמדו בשורות והחזיקו את הספינה שלא תצא מהמקום וכך מנעו את הצפת הכפר. אירוע זה ידוע כנס של קוליינספלאט.
נס או לא, עיריית קוליינספלאט שלחה לקפטן הספינה את החשבון בגין הנזק לנמל.
האסון היה כה כבד בגלל מצבן העגום של הסוללות שלא תוחזקו. הן היו נמוכות מדי וחלשות מדי. לאחר שנים של הזנחה (בעת מלחמת העולם השניה) הממשלה לא השקיעה מספיק בסוללות בגלל הצורך בתיקון נזקי מלחמה נוספים. גם רמות המים הגבוהות ומשך הסופה תרמו לכך שזה אירוע נדיר.
אולי יעניין אותך גם:
קפה הולנדי: ממים שחורים לקפה הפוך
האם טרוריסטית לשעבר יכולה להיות יועצת לענייני מלחמה בטרור?
כבר מזמן לא רק עומד על הרגליים
המלחמה במים
בעקבות האסון הוקם פרוייקט הדלתא המיועד להגן על הולנד מפני עליית מפלס המים. הפרוייקט כולל סכרים, ניתוב מים וסוללות. הפרוייקט אינו מיועד רק להגנה מפני שטפונות אלא גם לניהול אספקת המים המתוקים של הולנד. בגלל שינוי האקלים הולנד חווה יותר אירועים בהם מי הים עולים וישנה סכנת הצפה.
מקום לנהר
מספר אירועי הצפה בשנות ה-90 שחייבו פינוי תושבים מבתיהם הביאו לשינוי גישה ובמקום להלחם במים הוחלט לתת יותר מקום לזרימת הנהרות. במסגרת תוכנית חדשה, הנקראת ״מקום לנהר״, מרחיבים את נתיבי הנהרות במקביל לשיפור הסוללות באופן המאפשר יותר אגירה וניקוז של המים. מאז שנת 2006 הושלמו 34 פרוייקטים לאורך הנהרות בעלות של כ-2.3 מילארד אירו. הפרויקטים נעשו בשיתוף התושבים שהשתתפו בבחירת הפתרונות באזורם.
כל נהר קיבל פתרון אינדיבידאלי כדי לתת לו את המקום הנדרש לזרום. בחלק מהמקומות הרחיקו את הסוללות מהנהר, באחרים חפרו נתיבי מים נוספים או הנמיכו מישורי הצפה עבור הנהרות. פינוי המקום לזרימת הנהרות משפיע על הסביבה ומשנה אותה. בנוסף להגנה מפני הצפות נוצרו אזורים חדשים לבילוי ושמורות טבע – מה שהופך את הסביבה למושכת יותר לאנשים ולבעלי חיים. בנוסף, מוודאים שהחופים נותרים יציבים, ויש בהם מספיק חול. במידת הצורך מחדשים את החול לאורך החופים.
בשנת 2005 החל הפרוייקט בנהר המאס. במסגרת הפרוייקט הוקם פארק חדש Maaspark Ooijen-Wanssum, שהוא שמורת טבע, ובמהלך השטפונות בקיץ האחרון הוא קלט את כל המים העודפים שהיו עלולים להציף את מרכזי האוכלוסיה. ההידרולוג הראשי של לימבורג התייחס לפרוייקט, ״אנחנו עובדים נגד הטבע כבר הרבה זמן. הנהר אומר לנו שנחוץ לו יותר מקום. זה לא משהו שנוכל לעצור. אנחנו צריכים לעבוד עם הטבע.״
למרות כל המאמצים יותר ממחצית מאוכלוסיית הולנד גרה באזור שעלול להיות מוצף. רוצים לדעת אם הבית שלכם בסכנת הצפה? כנסו לאתר והכניסו את המיקוד שלכם.
טיולים בעקבות טכנולוגיות המים המתקדמות של הולנד
פארק הדלתא ( Delta park)
אפשר לבקר בסכר ולקבל הסברים על אופן פעולתו ועל בנייתו. במקום יש גם מוזיאון שבו ניתן ללמוד על אסון המים הגדול של הולנד ופארק מים. מומלץ מאד לכל גיל.
Waterloopbos
יער מקסים שבו מפוזרים דגמים שנבנו לצורך ניסויים על טכנולוגיות מים. ניתן לטייל ביער היפה ולקרוא הסברים על הניסויים השונים. כלבים יכולים להצטרף (עם רצועה).
פארק המאאס (Maaspark Ooijen-Wanssum)
הפארק שהוא שמורת טבע הקולטת עודפי מים המגיעים לנהר המאאס ומונע את הצפת ריכוזי האוכלוסיה באזור מהנהר.
הקמת המכון המטארולוגי
בצירוף מקרים מוזר, ב-31 בינואר, כמה שנים לפני האסון (שנת 1854) הוקם המכון המטארולוגי המלכותי של הולנד (KNMI). מנהלו הראשון של המכון היה המטארולוג כריסטופורוס בויס באלוט. באותה שנה הוא התחיל להוציא מפה סינופטית שבועית, שהיא הבסיס לתחזית מזג האויר אליה אנו רגילים כיום. הוא ידוע בזכות ה״חוק של בויס״ בו הראה שיש קשר בין רוח ללחץ אויר, ובזכותו ניתן לחזות את מזג האויר. לאחר מכן הוא התחיל להוציא אזהרות לגבי רוחות וסופות.
מאז הקמת המכון ישנו ניטור רציף של מזג האויר בהולנד, אם כי גם לפני כן כבר היה כאן מעקב אחר מזג האויר. ניקולאס קראוקיס (מהנדס הידראולי waterbouwkundige ) היה הראשון בהולנד ואחד הראשונים בעולם שהתחיל בניטור שיטתי של מזג האויר בשנת 1706.