כבר מזמן לא רק עומד על הרגליים

טל אסא מספר על המפגשים הדרמטיים ששינו את חייו. מנער המרותק לכסא גלגלים בשיקום ארוך במרכז הארץ, עד שהפך לבעליו של מכון כושר מפואר בפרברי אמסטרדם.

טל אסא, 42, הוא אישיות מוכרת בקרב קהילת הישראלים בהולנד, כמאמן כושר אישי ובעליו של מרכז כושר מקצועי ונחשב באמסטלפיין Next Level AMS. רבים מזהים את טל עם תנועה, ריצה והתעמלות. אך ההתוודעות לסיפור החיים שלו ולרגעים בהם היה מצוי בנקודה הכי רחוקה משם שאפשר לדמיין, מביאה עמה צד נוסף שלו, ומסר מפתיע, נוגע ללב ורב-עוצמה.

בנעוריו, טל עבד כשליח פיצה באזור המרכז. מעט לפני יום הולדתו ה-17 הוא יצא מהפיצריה רכוב על קטנוע. הוא לא ידע שזו תהיה הפעם האחרונה. "הדבר האחרון שאני זוכר הוא שזה היה יום חמישי בערב ויצאתי למשלוח. כעבור שלושה ימים התעוררתי במחלקה האורתופדית בבית החולים, בלי שום מושג על מה שאירע. בבית החולים הסבירו שהיתה תאונה בין הקטנוע שלי לבין משאית שעמדה במקום אסור. האזור כולו היה אפלולי, הראות היתה גרועה והפנסים של הקטנוע לא תרמו במיוחד. אז נכנסתי במשאית במהירות גבוהה. לא היתה שום הזדמנות להאט. נהג המשאית יצא החוצה כי חשב שעגלת ההרמה שלו נפלה. אך במקום זה הוא מצא אותי שותת דם, כשהקטנוע תקוע על המשאית. לרוע המזל אבא שלי בדיוק עבר באזור עם אחי, והיה עד לסצנה כולה עם ניידות המשטרה והאמבולנס. זה היה מאוד טראומטי עבורו. אבי ואחי נסעו אחרי האמבולנס עד לבית החולים, שם הוכנסתי לניתוח שארך שעות ארוכות. המנתחים ניסו להציל את רגלי, שבשתיהן היו שברים פתוחים."

אולי יעניין אותך גם:

בית הספר היהודי שמחולל קסמים באמסטרדם 
מורה נבוכים לשרים ומזכירי שרים: מה הם עושים וכמה הם מרוויחים 
דאצ'ניוז: החוקים שישפיעו על הכיס שלנו בשנת 2022

להפוך לאדם נכה

קשה לדמיין את ההלם שבהתעוררות לתוך החיים אחרי התאונה. "מצאתי את עצמי במיטה, מכוסה בסדין לבן עד הצוואר, עם צינוריות בכל מקום. הבחנתי שהשמיכה לא נחה בדיוק כמו שצריך, ואז הבנתי שיש לי ברזלים מוברגים לתוך שתי השוקיים". בבת אחת טל חווה מעבר חד מנער פעיל חברתית ופיזית לאדם נכה, שלא מסוגל אפילו לעמוד. "להתעורר בחדר ההתאוששות היה מדכא כל כך שזה לקח ממני את הרצון לראות או לדבר עם אנשים. אי אפשר להסביר את ההרגשה ההזויה הזו: אני בקושי בן 17, ופתאום צריך עזרה ממספר אנשים רק בשביל להגיע לשירותים."

טל היה מאושפז במשך שישה שבועות. בזמן הזה, הוריו התגייסו לשיפוץ ביתם כדי להתאימו לכסא הגלגלים אליו היה מרותק. כך, הם קיוו להוציא אותו לאשפוז ביתי במקום להפנות אותו להמשך שיקום בבית לווינשטיין. "למרות ההלם הסתגלתי מהר לסיטואציה בבית החולים. שיחות עם אנשים משמעותיים עזרו לי לצאת מהדיכאון. חייתי מיום ליום ודברים קטנים עודדו אותי: מצאתי הנאה בתשומת הלב, בחברים ומורים שבאו לבקר, בטיולים בחצר עם חברים ובני משפחה שהוציאו אותי על כיסא הגלגלים, בפתרון תשחצים. היתה לי תחושה פנימית חזקה שיבוא היום ואעמוד שוב על הרגליים". 

כששב לבית הוריו, טל התמסר ללמידה מרחוק דרך המחשב מכיוון שהיה בשנה האחרונה לבגרויות. פיזיותרפיסטית החלה לבקר באופן קבוע כדי לעזור בהשבת התנועה לגופו ומניעת ניוון. בשלב הזה קיבל החלטה ששינתה את תפיסת עולמו: "החלטתי שאני לא מתמקד במה שאני לא מסוגל לעשות, אלא במה שכן אפשרי במצבי". כשאחת מזרועותיו עדיין מגובסת החל להתאמן עם משקוליות בידו הבריאה היחידה, ובהמשך התקדם להתאמן עם משקוליות בשתי הזרועות. "זה עזר להוציא אותי ממקום נורא", הוא מסביר. הגישה החיובית הזו מלווה אותו עד היום.

מימין: טל עומד על רגליו לאחר שיקום ממושך; משמאל: טל בקו הסיום של מרתון תל אביב.

 

כוחה של המילה הנכונה

"עמדתי על רגלי בפעם הראשונה כעבור חמישה חודשים. זהו יום שלעולם לא אשכח. הייתי בבדיקה אצל האורתופד. הוא הביט בתצלום רנטגן ולפתע ציווה עליי, 'טוב, עכשיו תעמוד'. הבטתי בו מבולבל אז הוא חזר על דבריו, 'אתה יכול לעמוד'. הכל קרה בסלואו-מושן. נתמכתי בו ובאמי שליוותה אותי לבדיקה ופשוט נעמדתי. אחרי חודשים בכסא גלגלים, הופתעתי לגלות שאני גבוה יותר מכולם בחדר".

כשאני שואלת את טל איך עבר ממצב של שכיבה וישיבה לעמידה בטוחה על רגליו, הוא מסביר: "פחדתי לעשות את הצעד. הייתי זקוק להדרכה הזו, למילה הזאת, לקבלת אישור. במעגל הקרוב אליי היו אנשים שחששו לבריאותי ודאגו שמא אפעיל לחץ על הרגליים, אבל הם לא היו רופאים. הם רצו לגונן עליי יותר מאשר לעזור לי להשתפר. חשוב מאוד לסנן החוצה את המסרים המעכבים הללו, גם כשהם מגיעים ממקום אוהב, ולהתייחס אליהם במינון הנכון. כלומר, לדעת להבדיל בין תמיכה להגבלה."

היום ההוא במשרדו של האורתופד שינה את חייו של טל בפעם השנייה תוך חצי שנה. "זה אישר לי שהאמונה לא היתה לשווא, והשלב הבא הוא להתחיל ללכת". טל המשיך בשיקום, התגייס לצה"ל ושירת שירות מלא. לאחר השחרור למד מדעי המחשב והתחיל לעבוד בהייטק. במקביל, החל להתאמן ברצינות בחדר הכושר. "רציתי ללמוד את זה כמקצוע, אז נרשמתי ללימודים לתעודת מדריך כושר במכון וינגייט, ושם נפתחו לי העיניים. הבנתי את הפעולות ברמה המכנית של התנועה, ברמת השריר וברמת המפרק הבודד. הבנתי מה קורה אצלי בגוף. במשך תקופה ארוכה שילבתי בין העבודה המשרדית שלי, שמירה על פעילות גופנית ועבודה עם לקוחות פרטיים. היה לי חשוב מאוד לשמור על אורח חיים בריא, לאכול נכון, ולעזור לאנשים לשפר את אורח החיים שלהם."

מכפיל כח

פגישה מקרית עם אורתופד אחר שינתה שוב את תפיסתו של טל לגבי יכולותיו. "כמה שנים אחרי שהתחלתי לעבוד בהייטק המרפק שלי התחיל לכאוב, כנראה כתוצאה מהעבודה עם העכבר והמקלדת. נבדקתי אצל אורתופד, שגם שאל אותי על תאונת הדרכים שעברתי. הרופא הבחין שאני בכושר גופני טוב ושאל אם אני רץ. עניתי שאני רץ מעט, כ-2-3 קילומטרים בשבוע. הוא הביט בי מופתע ועודד אותי לרוץ למרחקים ארוכים. הבעת הפליאה על פניו נסכה בי את הבטחון להעלות את מרחקי הריצה שלי, ותוך מספר חודשים התקדמתי עד מרחק של 12 ק"מ!"

מפגש מקרי נוסף דחף את טל להכפיל את כוחו. "באוגוסט 2014, בטיסת המעבר שלי להולנד, התיישבתי ליד זוג מבוגר והתחלנו לשוחח. הגבר סיפר שהוא נוהג לרוץ במרתונים ברחבי העולם, והמירוץ הבא שהוא מתכנן להתחרות בו הוא מרתון אמסטרדם באוקטובר הקרוב. כל זה קרה טרם ההמראה ואז מצאתי את עצמי נרשם באימפולסיביות לחצי מרתון אמסטרדם רגע לפני כיבוי הטלפונים. כעת כל שנותר לי הוא להכפיל את כוחי בריצה תוך חודשיים, מ-12 ק"מ ל-21 ק"מ! חצי המרתון זכור לי כחוויה מפרכת, אך בהחלט אחת שהיתה שווה כל קושי וקושי בדרך אליה. זה היה אחד האתגרים הקשים ביותר שעברתי עד אז. 17 שנים אחרי התאונה שריסקה את רגליי, הצלחתי לרוץ מרחק עצום, והרגליים החזיקו מעמד. מאותה נקודה ואילך, הריצה הפכה לחלק משגרת האימונים שלי, נוסף על אימוני הכוח. הצטרפתי לקבוצת ריצה באמסטרדם שעזרה לי להתמיד באימונים שבועיים, ואיתה גם יצאתי לחצאי מרתונים במקומות נוספים באירופה. בשנת 2017 סגרתי מעגל כשרצתי מרתון שלם, 42 ק"מ, בתל אביב."

הצצה לאימון פרטי ב-Next Level AMS

 

איך השלב הבא הפך לשלב הבא

בשבע השנים שחלפו מאז עבר להולנד, טל עוסק בלעדית בשיפור אורח החיים של לקוחותיו על ידי שינוי הרגלי הכושר והתזונה שלהם. הוא החל את דרכו באימונים אישיים וקבוצתיים, בפארקים ובחדרי כושר בהם שכר מקום לאימון. "כשהתחיל להיות קר מדי לאמן בחוץ החלטתי שזה הזמן לעלות מדרגה ובשנת 2015 הקמתי את הסטודיו הראשון שלי, סטודיו קטן של 40 מ"ר וצוות של ארבעה אנשים. ב-שנת 2019 העסק גדל מספיק כדי לפתוח את Next Level AMS באמסטלפיין. היום אנחנו שיבעה מאמנים, בסטודיו של 340 מ"ר שמתפרש על פני שלוש קומות!"

מיד  כשנכנסים ל-Next Level AMS מבחינים בסטנדרט הגבוה של המתקנים, העיצוב והכנסת האורחים. הסטודיו בעל תקרה גבוהה, חלונות גדולים, מרחב ישיבה נעים, מקלחות ומלתחות לנשים ולגברים. טל מגדיר את המקום כסטודיו בעל אופי אירופאי עם להט ישראלי. צוות המאמנים הוא בינלאומי, אך כולם התרגלו מכבר לתחושת החברות והקרבה. בסטודיו מתמחים באימונים אישיים, וישנם אפילו חדרי אימון פרטיים כדי לאפשר למתאמנים נוחות מקסימלית. לצד האימון האישי מתקיימים שיעורים בקבוצות קטנות עד חמישה משתתפים, ואימון פרטי בפילאטיס מכשירים. לאחרונה הצטרפה לצוות גם פיזיותרפיסטית קבועה.

טל מספר על התגובות שהוא מקבל מלקוחות: "רוב האנשים שלא מתאמנים באופן קבוע חוששים שמאמן כושר יקרע להם את הצורה. הם מפחדים שלא יעמדו בציפיות, ולכן מוותרים מראש. במכון כושר רגיל המתאמן יכול לעלות על כל מכשיר או לקחת משקוליות ולהזיק לעצמו. אנחנו עובדים הפוך. ב-Next Level AMS מתחילים באופן הדרגתי, מלמדים תנועה, מסבירים איך לעבוד נכון. אנחנו מנסים להוציא את המתאמן מאזור הנוחות שלו – לא להוציא לו את המיץ!"

אימון קבוצתי ב-Next Level AMS

 

המשימה: להפוך כל אדם לבריא וחזק יותר

נסיונו של טל בעקבות התאונה הופך אותו לבחירה מועדפת בקרב ישראלים שעושים את צעדיהם הראשונים בספורט. "אנחנו עובדים עם אנשים שלא עשו כושר מעולם, או כאלה שמזהים חדר כושר בתור מרחב עמוס ורועש. אנחנו מציעים חדר פרטי וזה יתרון גדול למי שרוצים להתאמן בשקט, בלי מבטים ומבלי להשוות את עצמם לאחרים. למשל, מתאמנים אצלנו אנשים בעלי משקל עודף שמתעתדים לעבור או שעברו ניתוח לקיצור קיבה. המאמנים שלנו מתחשבים בפציעות או מוגבלויות קיימות, כולל פציעות גב, סיאטיקה, פריצות דיסק ודלקות פרקים. אנחנו מציעים ליווי לנשים בכל שלבי ההריון ולאחר לידה. יש לנו קבוצות מיוחדות לצעירים בני 12-17 שהגוף שלהם עדיין מתפתח. המשימה שלנו היא להפוך כל אדם לבריא וחזק יותר באמצעות שינוי הרגלי הכושר והתזונה."

את ה"אני מאמין" שלו טל שואב ישירות מהחוויה שלו בכסא הגלגלים: "הכי קל להיכנע לטראומה גופנית. המטרה שלי היא לעזור לכל אחת ואחד במציאת הכוח להתקדם. הכאבים ברגליים מלווים אותי עד היום, אבל אני יודע שלא כל כאב בא לומר 'עצור'. יש כאבים שמתכוונים להזכיר לנו להיות זהירים ומסמנים שאפשר להתחזק עוד."

מכון הכושר Next Level AMS צמוד למרכז הקניות Kostverlorenhof באמסטלפיין ונגיש למתניידים בתחבורה ציבורית.
לפרטים נוספים: אתר האינטרנט של המקום  

 

 

Avatar photo

מימס וילמה, לנצח מהגרת טרייה, בעלת תואר בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה ומחברת ספר השירה "עניין שמיטה".

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.