גינה להשכיר

כשהגענו להולנד התחלנו לטייל ולהכיר קצת את סביבתנו החדשה. הבחנתי, לרוב בפאתי הערים, בגינות קטנות שנראו לי כמו חלקות גן עדן קטנות, ירוקות ופורחות. הן הזכירו לי את הגינה הקהילתית שהוקמה ביישוב בו גרנו בארץ ושהיתה עדיין בחיתוליה. תהיתי אם אכן בכך מדובר. כשעברנו לגור בהופדורפ גיליתי שממש ברחוב שלנו יש מתחם כזה עם שער גדול. מיד חשבתי שמאחוריו חייב להיות משהו קסום, לפחות כמו הגן הסודי מהספר סוד הגן הנעלם. לא התבדיתי!

מהי גינה קהילתית(Volkstuin)?

גינה קהילתית מוגדרת כגינה פרטית שאינה צמודה לבית הבעלים. הגינות הקהילתיות מוקמות על שטחים בבעלות העירייה אשר מוקצים לטובת העניין. הן מושכרות תמורת סכום סמלי יחסית למעוניינים בכך. מדובר בחלקת אדמה, שאינה מסחרית, בה יכולים יחידים או משפחות לגדל פירות, ירקות, עשבי תיבול, פרחים ועצים. בנוסף לגינות המסורתיות, ניתן למצוא גינות נוי שונות: גינה אנגלית, גן יפני, גן סלעים וכיו"ב. לפעמים ניתן למצוא בחלקות האלו מבנים שונים כמו חממות, סככות ומחסנים. הכל מתנהל בכפוף לתקנות הבנייה העירוניות. ישנן גינות בהן ישנם מבנים בהם מותר ללון בחודשי הקיץ, בכפוף לקבלת היתר מהעיריה. רישום בעירייה לא מתאפשר היות והגינות לא מוגדרות כמקום מגורים. הגינות ממוקמות לעיתים בפאתי הערים, אולם ניתן למצוא גינות גם בתוך שכונות מגורים.

לרוב מתנהלת הגינה הקהילתית באמצעות עמותה בה חברים הגננים החובבים. העמותה מחילה כללים והסכמות באמצעות תקנון. היא אחראית גם על ניהול ותחזוק הצמחייה בחלקים המשותפים של הגינה, השבילים, התעלות, החניון, המבנים המשותפים וכדומה. 

אולי יעניין אותך גם:

מתלבשים על איכות הסביבה 
עוד לא הפסקתם לעשן? אולי דיקור סיני יעזור 
ולנו יש פלאפל, פלאפל, פלאפל…

ההיסטוריה של הגינה הקהילתית בהולנד

הגינות הקהילתיות התפתחו מגנים שבימי הביניים תוחזקו על ידי פשוטי העם ולא על ידי האצולה. ערים החכירו למטרה זו אדמות מחוץ לגבולות העיר ונדבנים העמידו שטחים בבעלותם לרשות החקלאים. מאוחר יותר, במאה ה-17 נפוצו בערים גינות ירק שהיו ידועות בשם moestuinen מונח מיושן שפירושו גן ירק, או kooltuinen שמשמעו גני כרוב. בני מעמד הפועלים, שגרו בעיר לרוב בדירות קטנות וללא חצר פרטית, השתמשו בחצר המשותפת של הבנין לגידול ירקות לצריכה עצמית ואף למכור את העודפים.

במאה ה-17 קמו ברוטרדם ארגונים שנקראו laanorganisaties אותם ניתן לתרגם ל"ארגוני הנתיב". הם הקימו גנים פרטיים מחוץ לעיר ובהם ככל הנראה בנוסף לירקות, גידלו גם צמחי נוי. במקביל, קמו בליידן הפארקים הראשונים, קודמי ה-speelthuynen. גני התענוגות הללו של הבורגנות העשירה היו גני נוי אשר נועדו לבילוי ומנוחה. בשנת 1838 ככל הנראה הושכרה על ידי אחד הארגונים הגינה הראשונה.

עם עליית מעמד הפועלים במהלך המאה ה-19, החלו עיריות הולנדיות להציע חלקות להשכרה בשטחיהן. בסביבות מלחמת העולם הראשונה הוקמו אגודות הגנים הראשונות. מסתבר שכבר אז נאלצו ארגונים אלו לדאוג לאינטרסים שלהם בשל החשש שינשלו אותם מאדמתם. בשנת 1928 הוקם בהולנד הארגון AVVN – Algemeen Verbond van Volkstuindersverenigingen, והוא למעשה הארגון הכללי של אגודות הגינות הקהילתיות. הגננים החובבים הבינו את צורך בהתארגנות ארצית כדי להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני פוליטי לגבי הגינות הקהילתיות

במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה, תרמו הגינות הקהילתיות במדינות רבות תרומה מבורכת לאספקת המזון.

.

גינות קהילתיות היום

אם עד שנות ה-50 של המאה הקודמת שימשו רוב הגינות הקהילתיות כגינות ירק של ממש, הרי שבמהלך אותו עשור נעלמה הפונקציה הכלכלית של הגינה. בהדרגה התפתחה התפיסה של גינות נוי. כיום הגינה הקהילתית מהווה סוג של בילוי בחוץ. בין אם מדובר בעבודות הגינון הקלאסיות, או במנוחה והנאה לאחר סיום העבודה ומפגש חברתי.

מזה מספר שנים חל גידול בביקוש לגינות קהילתיות. זאת במקביל לעובדה שבעשרים השנים האחרונות צומצמו השטחים ששימשו לגינות בכל רחבי הולנד מכ-42 קמ"ר לכ-36 קמ"ר. הצימצום נובע מסיבות שונות, ובעיקר מהעובדה שהרשויות נותנות לרוב עדיפות לשטחים הנדרשים למגורים או תחבורה. בהנהלת העמותות המנהלות מקווים שהרשויות יתייחסו אל הגינות הקהילתיות כאל פארקים ציבוריים, ויבנו שכונות מגורים סביבן. כך הן יוכלו להתקיים ולפרוח במקביל. 

אם בעבר רוב בעלי החלקות היו גימלאים -גננים חובבים, נראה שכיום יש עניין בקרב משפחות עם ילדים. הורים רוצים להראות לילדיהם מהיכן מגיע האוכל שלהם והם רוצים להיות יותר מעורבים בתהליך בעצמם. בנוסף, הורים רבים רוצים שילדיהם וגם הם עצמם יהיו מוקפים בירק, במיוחד כשהם גרים בעיר סואנת.

ניתן לראות שמאז פרוץ הקורונה חל גידול משמעותי בביקוש לחלקות. החשיבות של היציאה החוצה, לטבע, גברה, כמות הזמן הפנוי של אנשים רבים עלתה ואנשים רבים החליטו לנצל את הזמן הפנוי הזה ולבלותו בחוץ, ליהנות מהאוויר הצח והירוק בעיניים. העובדה שהתוצרת החקלאית הקטינה את הצורך להגיע לסופרמרקט בוודאי עמדה אף היא לזכות הגינה הקהילתית. כיום יותר אנשים רוצים לדעת מה הם מכניסים לתוך גופם ולהיות אחראים על חלק מהתזונה זו דרך מצוינת להתחיל. העלות הסמלית יחסית של החלקות (בין 200 ל-850 יורו לשנה, תלוי במיקום ובגודל החלקה) תורמת אף היא בוודאי לפופולריות שלהן.

 

מגננים וניפגשים

הלכתי לבקר בגינה הקהילתית הסמוכה לביתי. בגינה הזו 79 חלקות של 150 מטר כל אחת ורשימת המתנה ארוכה…

לכל בעל חלקה יש מפתח לשער הראשי, הראשון שמגיע בבוקר פותח והאחרון שעוזב – נועל. ישנם כלי עבודה שיתופיים המאוחסנים במבנה הנמצא על הקרקע המשותפת. ישנם אנשים המעדיפים להקצות מקום בחלקה שלהם לארגז עץ גדול, בו הם מאחסנים את הציוד האישי. ההשקייה מתבצעת באמצעות משאבה ידנית איתה שואבים הגננים החובבים מים ישירות מהתעלה הסמוכה. סיירתי בין הערוגות ונהניתי לראות את המגוון העשיר של הירקות, הפירות והפרחים. ניכר שבכל חלקה וחלקה מושקעת עבודה רבה ותשומת לב של ידיים אוהבות. התוצאות מדברות בעד עצמן. עצים שענפיהם נוטים מטה מכובד האגסים והתפוחים, שיחים עמוסי פירות יער בצבע אדום בוהק, שורות של חסות מזנים שונים, שרק מחכות לקפץ לתוך סלט ועוד ועוד

שוחחתי עם הנק שמזה 30 שנה נהנה משתי חלקות.  בחלקות הוא מגדל בעיקר ירקות ופירות ומעט פרחים. הנק מתגורר במרחק של מספר קילומטרים מהגינה. הוא מגיע אליה מדי יום, לא משנה מה מזג האוויר. הוא מבלה בחלקות בין שעה אחת לשעות רבות מידיי יום. לדבריו, רוב בעלי החלקות הם אנשים מבוגרים שנהנים מהעבודה הפיזית, מהשהות בטבע וכמובן מהתוצרת איתה הם שבים הביתה.

הנק משתף כי יותר מהכל עונים המפגשים בגינה על הצורך החברתי והתקשורתי שלו ושל הגננים האחרים. בשטח המשותף ישנו מבנה עם סככה שבצילה עומדים שולחן וכסאות והגננים החובבים נפגשים, שותים קפה יחד, מייעצים אחד לשני, מחליפים טיפים על גינון וכמובן נותנים אחד לשני זרעים ושתילים (כולם מעדיפים גידולים אורגניים). "אף פעם לא צריכים לקנות אותם" הוא מוסיף. לכל הגננים החובבים אויב משותף – החלזונות והחשופיות, המטרד היחידי שנמצא בגינה. הנק מספר שבעבר השטח המוקצה לגינה הקהילתית היה כפול אולם עקב סלילת כביש אוטובוסים במקביל לכביש הראשי הקרוב צומצם בלית ברירה שטחה של הגינה הקהילתית השכונתית.

חשקה נפשכם בחלקה?

חשוב להבין שלהיות בעלים של חלקה בגינה קהילתית זו מחויבות! להגיע לגינה אחת לשבועיים בסוף השבוע זה לא מספיק. צריך לקחת בחשבון השקעה של לפחות ארבע עד שמונה שעות בשבוע, תלוי בגודל החלקה ובעונה.

 מצד אחד הצטמצם מספרן של החלקות בהולנד ומצד שני הביקוש גדל באופן משמעותי. מה ניתן לעשות במידה ורוצים להיות שותפים במיזם הנפלא הזה? האם אפשר פשוט לגשת לגינה הקרובה למקום מגוריכם ולבקש חלקה? בעבר התהליך היה פשוט, אך כיום, למרות שבהולנד מעל ל-240,000 חלקות, עדיין הביקוש עולה על ההיצע. בכל הגינות ישנה רשימת המתנה, שעשויה להגיע לתקופה של שנתיים. ישנן גינות שעצרו כרגע את האפשרות להירשם אליהן עקב כך!

אז מה עושים? 

אפשר להתאזר בסבלנות ולקוות שתתפנה חלקה בגינה הקרובה לביתכם. בגינות מסויימות ניתן להציע התנדבות עזרה לבעלי חלקות שמתקשים לטפל בחלקות שלהם בעצמם. כך בכל זאת ניתן ליהנות מהשהות והעבודה בגינה (ומהתוצרת). במקומות בהם זקוקים למתנדבים הפיתרון הזה מאפשר התחלת עבודה מיידית.

ברוב הערים הגדולות ישנם ארגוני גג כמו Overleg Volkstuinen Utrecht או Bond van Volkstuinders באמסטרדם, אליהם ניתן להתקשר כדי לקבל מידע נוסף ולברר אם ישנן חלקות פנויות או מה אורכה של רשימת ההמתנה.

במקומות בהם אין גינה קהילתית ניתן לפנות אל העירייה ולבדוק היתכנות להקצאת חלקה לטובת גינה חדשה. גם אם העירייה לא מקצה חלקת מסודרת, ניתן לקבל אישור להניח עציצים גדולים באזורים ציבוריים ולהתחיל משם.

 

בהצלחה!

 

Avatar photo

שמי שירית קפלן, נשואה ליניר ואמא לארבעה. אחרי שנים של מגורים בתל אביב, ועבודה כעו"ד בחברות המובילות במשק הישראלי עברנו לגור בגליל. גרנו מעל 10 שנים בכפר ורדים ולאחרונה עברנו להולנד. אני חדשה בהולנד בכלל ובהופדורפ בפרט, נהנית לטייל ולהכיר את הסביבה הקרובה והרחוקה, אוהבת לבשל ולאפות וכרגע עוסקת בעיקר בהתאקלמות וגיבוש משפחתי.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.