ג'ניה קים על אירועי שבוע הספר העברי שהתקיים בסוף השבוע שעבר בהאג. מפגש עם משוררת גרמניה על הגירה לישראל ויצירה בעברית ושירה בציבור בגרסה המותאמת לדור הצעיר שדובר הולנדית.
ב-16 ליוני התקיים אירוע "שבוע הספר העברי" בהאג: חגיגה קהילתית מקסימה של ספרים, שפה ותרבות עברית. זו הפעם השלישית שאני מגיעה לאירוע והפעם השניה שאני גם שותפה להעברת פעילויות ותכנים.
בניגוד לאחיו הישראלי, שבוע הספר העברי בהולנד הוא אירוע אינטימי ולא מסחרי המהווה מפגש בין א.נשים בכל הגילאים שהשפה העברית בנפשם. האווירה הנינוחה והיצירתית מטעינה אותי כל פעם מחדש וממשיכה ללוות אותי גם בימים שאחרי. אז לפני שהיא מתמוססת בחזרה לתוך שגרת היומיום, הנה כמה רשמים ומחשבות על שתי הפעילויות שהעברתי השנה.
בלשנית פוגשת משוררת
במסגרת סדנה בשם "בלשנית פוגשת משוררת", שוחחתי עם כריסטינה הזנקלבר-זבידה, משוררת וציירת. כריסטינה, ילידת גרמניה, עלתה לישראל בגיל 28 בעקבות האהבה. היא גרה ויצרה בישראל כארבעים שנה, שם נולדו גם שתי בנותיה. כיום היא מתגוררת בגרמניה, וקופצת לביקורים תכופים אצל ביתה מאיה שמתגוררת בדלפט. בזכות זאת היא הגיעה אלינו לסדנה.
השיחה נסובה סביב קשיי ההגירה שחוותה כריסטינה בישראל. היא סיפרה לנו על תחושת הניכור ועל הלבטים. בשלב מסוים, במסגרת טיפול בשיטת הגשטלט שהתנסתה בו, הועמדו בפניה שני כסאות, אחד מייצג את ישראל והשני את גרמניה. היא היתה צריכה להחליט איפה להניח את עצמה, את ביתה, את עתידה.
להניח | כריסטינה הזנקלבר-זבידה | תרגום: שלמה טנאי
בַּיִת זֶה עָלֵינוּ לְהָנִיחַ
וּבְמָקוֹם אַחֵר עַצְמֵנוּ לְהַנִּיחַ,
גַּם קְצָת תּוּגָה עִמָּנוּ לְהַנִּיחַ,
אֲבָל נַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת, זֹאת לֹא נַנִּיחַ…
נַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת…
בתקופה המאתגרת הזו בחייה, החלה כריסטינה ליצור, ומצאה בכך פורקן ונחמה. היא כתבה שירה בגרמנית, שפת אימה, וציירה. מושא הציור המועדף עליה היה עצים וצמחים. היא התבוננה בזנים לא-מקומיים, כמו עץ הצאלון, וחשבה על כך שגם הם היגרו לכאן, ולמרות זאת הצליחו להכות שורשים.
לאט-לאט גם שורשיה של כריסטינה החלו לצמוח בישראל, דרך השפה. תחילה באולפן, ואחר כך מתוך שיתופי פעולה מגוונים עם אנשי תרבות ורוח מהקהילה דוברת הגרמנית בישראל. בשלב מסוים, היא אף החלה לכתוב שירה בעברית, שהיא לדבריה פחות תיאורית ויותר דחוסה מגרמנית, לטוב ולרע. השורשים של כריסטינה נטועים באדמת גרמניה ובשפה הגרמנית. את השורשים הנוספים שגידלה בישראל ובשפה העברית היא מכנה "שורשי אוויר".
שורשי אוויר | כריסטינה הזנקלבר-זבידה | תרגום: שלמה טנאי
לְהַכּוֹת שָׁרְשִׁי-אֲוִיר,
לְחַבֵּק אֶת הַיְקוּם
לַעֲבֹר שְׁנוֹת-אוֹר
לֹא לִהְיוֹת מְרֻתָּק אֶל הֶחָלָל…
אַךְ מְחֻיָּב אֶל הָאוֹר
פְּרוּדָה אֱלֵי פְּרוּדָה.
שירה ב-publiek: לקט שירי ילדים הולנדים בתרגום חופשי ופרוע לעברית
בתום השיחה עם כריסטינה, מיהרתי לרחבה המרכזית של אירוע שבוע הספר, לפעילות השנייה לה הייתי שותפה: מופע "שירה ב-publiek": לקט שירי ילדים הולנדיים בתרגום חופשי ופרוע לעברית.
מזה זמן, אמיר גלעדי ואני חולקים תחביב משותף: אנחנו מתרגמים שירי ילדים הולנדיים לעברית ושרים אותם בסיום מפגשי "סיפורים נודדים" שלנו, שמתקיימים באוטרכט אחת לכמה שבועות. אמיר התחיל את המסורת עם "רָאִיתִי דוּבַּיִּים" (ik zag twee beren), אני הרמתי את הכפפה עם "צְחוֹר כְּנָפַיִם, שְׁחוֹר כְּנָפַיִם" (witte zwanen, zwarte zwanen), ומשם כבר אי אפשר היה לעצור אותנו, כולל שתי גרסאות מתחרות ראש-בראש של "לְאוֹר הַלְּבָנָה" (in de maneschijn).
הילדה שלי מוקסמת מזה. העולם שבחוץ, זה שהיא נולדה אליו וששורשיה כבר נטועים בו חזק, מתערבב פתאום עם עולם הבית. ההולנדית – שפת המקום, "שפת האב" שלה (שבה היא מדברת עם אבא שלה) – מתערבבת עם העברית, השפה של אמא שלה (שהיא לא שפת האם של אמא שלה, אבל זה לפעם אחרת). השירים האלה הם השירים היחידים שהיא יודעת לשיר בעברית. האם אלה הזרעים שמהם יצמחו שורשי האוויר שלה?
עם המחשבות האלה, והמון תודה והערכה למארגנות האירוע – מורן אביב דביר ויערה נסאו – אני מתכרבלת במיטה עם ספר חדש בעברית שלקחתי משוק "קח-תן" ומתחילה לחלום על מה נעשה באירוע של השנה הבאה… נתראה!
ועד שנה הבאה , מוזמנים להתחבר לקבוצה בפייסבוק סיפורים נודדים – חברים מארחים לשעת סיפור בעברית, שם נולד שבוע הספר בהולנד וברחבי העולם נולד ואפשר גם לשתף, לספר ולקבל השראה בכל הקשור לסיפורים, יצירה וקהילה בהגירה.
