קולו של הסיפוק

עליזה קנתה 3 קילו סוכריות.

בשבת בנה יחגוג 13 ויעלה לתורה בבית הכנסת.

החליפה התפורה למידותיו כבר מוכנה,

הרב אומר שהוא קורא מעולה,

והלב של עליזה דופק מהתרגשות.

כשנולד, לא היה כמו שאר הילדים.

עליזה ידעה שיהיה קשה, אך לא הסכימה לוותר.

היא ליטפה את עיניו הנפולות ואת שערו הדליל, נשמה את בכיו לריאותיה

והתפללה ששם הוא יישאר, שהבכי לא יפקוד את פניו אף פעם.

"חיים אקרא לך, חיים שלי.

אתה השמחה בחיים שלי" אמרה,

והחזירה אותו לאינקובטור.

לדבר התחיל רק בגיל מאוחר,

ובשל רגליו העקומות הוא סובל מצליעה.

כשלמד ללכת וניסה לרוץ, התרסק על הרצפה והתחיל לבכות.

עליזה לקחה את חיים בידה ואמרה לו

"תסתכל על כל האנשים הרצים.

אתה לא צריך לרוץ, האושר ירוץ אליך, חיים.

האושר ירוץ אליך"

בשבת, תשב עליזה בעזרת הנשים.

כשתראה את בנה עולה לבמה ואת בעלה תומך בו כדי שלא יפול,

תסיט את הוילון

ותציף את בית הכנסת בסוכריות.

וכל סוכריה תמתיק לה את הקושי.

כשהשקט ישוב לבית הכנסת, לאחר שאחרון המתפללים יסיים לשיר את "ישמח חתני",

בנה יתחיל לקרוא מספר התורה בקול רועד. 

עליזה תעצום עיניה, תחייך ברוחב

ותאזין לקולו של הסיפוק.

 

דניאל שלום

בן 16, ירושלים.
בקיץ האחרון גיליתי את הכתיבה והתחלתי לכתוב סיפורים.
הכתיבה עוזרת וזולה יותר מכל פסיכולוג.
כששיעורי הבית במתמטיקה מכבידים, אני בורח לוורד ומשכתב עולם משלי.
אני כותב על ההוא שמזלו לא שפר עליו, על ההם שחיים כבר 30 שנה באושר,
ועל הזאת שעדיין מחפשת אותו.
אני נותן להם כמה דקות לגולל את סיפורם -
הם שבים לחייהם, ואני למתמטיקה.

מקווה שתיהנו!

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.