שותפים למאמץ

חמישה ימים אחרי מתקפת הטרור הנוראה בשבעה באוקטובר התקיימה עצרת תמיכה בישראל בכיכר דאם באמסטרדם. אלפים השתתפו בעצרת שאורגנה על ידי יחידים וארגונים ישראליים, יהודיים ונוצריים. העצרת הייתה פעולה ראשונה בסדרה של פעולות תמיכה וסיוע בישראל. סיוע לחיילי צה"ל, קריאה לשחרור החטופים והסברה לטובת ישראל. מדובר בעשרות יוזמות מאורגנות וספונטניות ושיתופי פעולה בין יחידים וארגונים. הילה ברקן משוחחת עם מספר פעילים מרכזיים שביחד עם רבים אחרים פעלו בשנה האחרונה רבות למען ישראל, כאן בהולנד.

Voor het artikel in het Nederlands

תמורה בעד התרומה

איילת ון קמפן-ארבל (55), עשרים ושבע שנים בהולנד, נשואה למרקו ואם לשניים פלוס כלבלב. ”בשבת המחרידה של השבעה באוקטובר הייתי בחנות של התורכים, בבוקר בחדשות עוד דיברו על 22-24 נרצחים. שני בחורים יזידים שעובדים שם ניגשו להביע צער ותמיכה. הם סיפרו לי שאנשי הצוות התורכיים בחנות, שמחו כששמעו את החדשות שהרסו אותי. מאז, לא נכנסתי לשם ולא לאף חנות דומה לזו.

הייתי בשוק טוטאלי כשהמציאות הבהירה לי שזה אמיתי לגמרי וקורה עכשיו. אני בהולנד ואחים ואחיות שלי מעונים, נשרפים ונרצחים ואני לא יכולה לעשות כלום. בבוקר יום שני, אחרי ליל שימורים צמודה לטלפון ולכל שביב מידע הבנתי שאני לא יכולה לשבת אלא מוכרחה לעשות משהו. עוד לא ידעתי מה, אבל משהו" איילת הבינה שעלול להיווצר מחסור בציוד לחיילים והחלה ברכישה של מזרני יוגה ופנסים מגנטיים. במקביל היא פרסמה פוסט בקבוצת הפייסבוק הפופולרית "ישראליות בהולנד" שהיא האדמינית שלה והזמינה את חברות הקבוצה להצטרף לפעולה. מרקו הקצה שטח במחסן חברת השילוח הבינ"ל שלו לטובת הציוד וכל עובדי המשרד שלו נרתם למבצע הלוגיסטי בהתנדבות."

איילת ואן-קמפל - "תמורה תמורת תרומה" למען יחידות צה"ל

"מרגע זה, הכל התחיל לעבוד כמו מכונה. כבר באותו היום, הבית שלנו התמלא בקרטונים. עשרות ישראלים נענו לקריאה שלי ובאו מקרוב ומרחוק, עמוסים בסלי קניות עם תרומות של דאודורנטים, גרביים, פנסים, אזיקונים, ממתקים ועוד. הגיעו מתנדבות ומתנדבים, כמה נשים השתלטו על הרישום, אחת ארגנה את המיון, כמה גברים ערמו קרטונים כבדים לערימה בגינה האחורית ותמימה הכינה סנדביצ'ים לכולם. הקרטונים נערמו והבית נמלא אנרגיה, המון דמעות, חיבוקים, מסקינטייפ, תחושה של אחדות, עשייה ודבקות במטרה."

מאז הפך ביתה של איילת לחמ"ל גיוס תרומות וציוד, כשיחידות צה"ל יוצרות עמה קשר באופן ישיר. בני משפחתה של איילת התגייסו לפרויקט אף הם ויותר מזה, למטרה הלאומית. למשימת השילוח היא גייסה את חברת אל-על. איילת מספרת שנדהמה לגלות עד כמה עובדי אל-על הפכו עולמות כדי לקבל את המטענים, לטפל בתהליך הביטחון ולשלוח הכל הכי מהר שאפשר לארץ. "הצוות היה זמין 24/7 וטלפונים נענו בשעות לא שעות. טיפול מסור ללא ספק של צוות הקרקע הנהדרים".

איך ממשיכה הפעילות בימים אלו?

"הפעילות ממשיכה עם הבנה שאנשים כבר עייפו מלתרום. כך שעם הזמן אימצתי את הגישה של 'תמורה בעד התרומה' ואני מוכרת כל מה שאני יכולה להכין, לעצב או להזמין, עם הכסף אני ממשיכה לרכוש ציוד פרט עבור יחידות צבאיות שפונות אלי".

שמנו את העסקים והמשפחה בצד ועבדנו בזה

ערן אפרת (42) נשוי ואב לילד, מתגורר בהארלם. גם את משפחת אפרת תפס בוקר השבעה באוקטובר בהלם מוחלט, "לקח לנו קצת זמן להבין את גודל האירוע" הוא מספר. "שבוע לפני השבעה באוקטובר אחיין שלי פנה אלי וביקש עזרה עם תרומה לרכישת ציוד ייעודי ללוחמים. כשהתחיל האירוע ראיתי ברשתות החברתיות הרבה בקשות לציוד, אז התחלתי להפנות אנשים לחנות ממנה רכשתי את הציוד לאחיין שלי."

ערן מתחזק פרופיל X (לשעבר טוויטר) פופולרי עם עשרות אלפי עוקבים. הפרופיל הפך ללוח מודעות בו פורסם מידע על איזה ציוד ניתן למצוא היכן. "אז גם הבנתי שיש בעיה של כסף והתחלתי לגייס תרומות באמצעות הטוויטר, בתוך 48 שעות אספנו כמיליון שקלים. בכסף שגוייס נרכש ציוד עבור לוחמים, כשאנחנו מקשרים בין ספק הציוד ישירות לתורם לתשלום. הצורך האמיתי בציוד צבאי רק גדל. כשנגמר הציוד בארץ היינו צריכים להתחיל לייבא. חברתי לכמה אנשים שיש להם גם תורמים וגם קשרים, חלק מהם בארה"ב ואז התחלנו לייבא ציוד צבאי לארץ. עבדנו מול הצבא זה חשוב להגיד, והצבא הנחה אותנו. הבאנו ציוד מיגון וכל דבר שצריך בכמויות מאוד גדולות."

ערן אפרת - גייסנו כארבעים מיליון דולר ךרכישת ציוד צבאי

איך הצלחת לשלב את הפעילות האינטנסיבית עם שגרת החיים שנמשכת?

"עבדנו בזה, זה היה פול טיים ג'וב. שמנו את העסקים והמשפחה בצד ועבדנו בזה במשך חצי שנה לפחות." היקף הפעילות גדל מאד ואפרת ושותפיו לפרויקט הצליחו לגייס כארבעים מיליון דולר, שבעזרתם רכשו ציוד צבאי לעשרות יחידות צבאיות: מצלמות היקפיות לרק"מים (רכב קרבי משוריין), לוחות קרמיים, קסדות ועוד.

איך הפעילות ממשיכה בימים אלו?

"בימים אלה בגלל שצה"ל הפסיק את קבלת התרומות, אנחנו עושים דברים קטנים כמו רכישת רחפנים למשל או ציוד שעדיין צריך לספק, בהמשך אני מניח שנסגור את הפעילות."

שערתי שמשפחות החטופים לא מקבלות את האהבה לה הן ודאי זקוקות

ענבר חסון (51) נשואה ואם לשני ילדים, שלוש עשרה שנים בהולנד, אמנית מוכשרת בעלת סטודיו באמסטלווין. מספר ימים לאחר השבעה באוקטובר טסה ענבר ארצה כדי להצטרף למסעדה שבישלה ללוחמי צה"ל. "התחושה הייתה מטלטלת. כל כך הרבה פנים הלומי כאב מסביב, ממדי החטיפה של השבעה באוקטובר היו בלתי ניתנים להכלה."

הביקור בארץ נטע בה את הרעיון לפרויקט Soon Home Coming. "שיערתי שמשפחות החטופים לא מקבלות את האהבה והתמיכה ברמה האישית להן הן ודאי זקוקות. כשחזרתי להולנד בסוף אוקטובר פניתי עם הרעיון של מיזם ספרי החטופים לקטיה מורוזקין, חברה ומעצבת גרפית, ולחברות מהקהילה היהודית כאן: לסלי דה סוואן, קארן פרדוביץ ו-ויויאן רינת. יחד פיתחנו את הרעיון ומיד התחלנו לעבוד. בהמשך הצטרפו אלינו חברות נוספות שחשוב לי לציין: לילך טל ,תמר שילו , מירי שאולי, צילי לוין, לורנה לוי ,אילנה סוזאן, רחל גרוס ונירה בריינר."

Soon Home Coming הוא מיזם התנדבותי אינטראקטיבי שמטרתו להעלות למודעות את נושא שחרור החטופים. לכל אדם שנחטף מוקדש ספר בעיצוב אישי: לאנשים שעדיין בשבי, לאלו ששוחררו ולאלו שהתבשרנו על הרצחם. כל ספר כולל מידע אישי, סיפורים, יצירות אומנות שנוצרו במיוחד עבורם ועדכונים על מצבם. בשאר הדפים הקהל מוזמן לכתוב מילות אהבה ותמיכה, להקדיש שיר או ציור. הפרויקט מונה כעת מעל 220 ספרים ומתעדכן על-פי הרשימה המעודכנת של מטה החטופים.

"נוכחנו לדעת שאנשים החיים בחו"ל חשופים למידע מועט על החטופים, קורותיהם והמאמצים לשחררם. על כן ראינו צורך בפלטפורמה שתנגיש את הטרגדיה הקולקטיבית על ידי הסיפורים האישיים, ודרכם תתפתח אמפתיה שתוביל למחויבות אישית ולפעולה לטובת שחרורם. הפרויקט מביא את סיפורו של כל אדם, שכן כל אחד הוא עולם ומלואו." במקביל לספרים הפיזיים, הוקם אתר עם גרסה וירטואלית של הספרים.

העבודה על הספרים מתקיימת כל העת, "אנו פועלות מול שלוחות של המיזם בעולם: בגרמניה יש סט ספרים נוסף שתורגמו לגרמנית ובנוסף בהרבה קהילות בעולם יש סט של הגלויות: בצרפת, במספר קהילות בארה"ב, פראג, בודפשט, דנמרק, לונדון, סורינם וקוראסאו. אנו בקשר עם כולם לגבי אירועים שהם מקיימים. יש שיתוף פעולה עם מטה משפחות החטופים והנעדרים ומטה החטופים של משרד החוץ. בנוסף אנחנו מטפחות קשרים עם משפחות החטופים, משתדלות לתת מענה לצרכים שלהם, ושואפות ליצירת הזדמנויות לשיתופי פעולה ויוזמות חדשות.

בימים אלה אנו הן נערכות לשלוח לילדים ששבו הביתה מהשבי ספר שהוא העתק של כל ההודעות שהוקדשו להם בספרים ודרך האתר. הספרים המקוריים של הילדים ימשיכו להיות מוצגים כחלק מהמיזם בהרכבו המלא. "אנו נחושות להמשיך בפעילות Soon Home Coming עד שכל החטופים ישובו הביתה למשפחותיהם, ומבטיחות לעשות כל שביכולתנו כדי שהרגע המיוחל הזה יגיע כבר מחר", מסכמת ענבר.

כולם עובדים עם כולם

הגר נטר (63) אם לארבעה ילדים בוגרים, נולדה בארץ להולנדים שעלו לישראל. הגר חיה בהולנד בעשרים ושלוש שנים האחרונות עם בן זוגה צר׳ק ועוסקת בבניית אתרי אינטרנט.

"בתאריך שבעה באוקטובר עמדתי לנסוע להפגנת ענק מול הפרלמנט בבריסל, הייתי חלק מהמחאה העולמית נגד ההפיכה המשפטית וגם חלק מקבוצה שהחלה בבריסל ונקראה Demo Crisis, קבוצה שהוקמה על מנת להילחם בהפיכת מדינות ל-לא דמוקרטיות. בשבעה באוקטובר, בתור חלק מהקבוצה המארגנת, שינינו כיוון ובתאריך אחד עשרה באוקטובר, (היום המקורי של ההפגנה הראשונה) קיימנו הפגנת תמיכה בהחזרת החטופים. היו איתנו על הבמה קרובי משפחה של חטופים והתחלנו להתגייס כמו כל הקבוצות בעולם שעסקו עד אז בהפיכה המשפטית, לפעילות אינטנסיבית למען החזרת החטופים, לתמיכה בצבא ולתמיכה מעשית וכספית בעורף בארץ".

במקביל, סייעה הגר מבריסל לארגון עצרת התמיכה בישראל בכיכר דאם. "ההחלטה לפעול הגיעה מההבנה שאי אפשר שלא לפעול, העבודה צריכה להיעשות ואם היא לא תעשה המחיר שכולנו נשלם יהיה כבד. עם כל הקשרים והידע שהיו לי בעקבות הפעילות כנגד המהפכה המשפטית המעבר היה קל." מרבית הפעילות של הגר עוסקת בהגברת המודעות לאירועי השבעה באוקטובר ובזעקה להחזרת החטופים. בזכות היותה דוברת הולנדית, היא עומדת בקשר עם כתבים באמצעי התקשורת השונים: עיתונות, טלוויזיה ורדיו. בנוסף היא ציר מרכזי בארגון מיצגים ועצרות שונות. רשימת מיצגים חלקית כוללת את הקמת "שולחן השבת" בכיכר המוזיאונים, מיצג תמונות ביום האישה בכיכר דאם, משט תמיכה בישראל, הגעת מאה ממשפחות החטופים להאג, עצרת לציון חצי שנה למאורעות שבעה באוקטובר בהשתתפות כאלפיים אנשים ועוד.

הגר נטר - "בלי האנשים הנפלאים שהכרתי במהלך הפעילויות לא הייתי מצליחה

הגר מדגישה בשיחתנו את שיתוף הפעולה שמאפשר למיצגים להתקיים ומספרת שבכל אחד מהמיצגים והעצרות היא מצאה את עצמה עובדת עם אנשים שהכירה לראשונה. "בלי האנשים הנפלאים שהכרתי במהלך הפעילויות לא הייתי מצליחה. מימיני ומשמאלי אנשים טובים באמצע הדרך, חדורי מטרה ונטולי אגו, אנשים נפלאים שהאמינו בי ונתנו לעבוד, אחד מהם אמר לי יום אחד שאיתי היה נכנס לעזה- או במילים אחרות, עליך אני סומך. זה התאפשר כיוון שהקונצנזוס היה שלמען המטרה כולם עובדים עם כולם. כולם חלקו אנשי קשר, ידע, כסף וכל בדל אינפורמציה שיקדם את המטרה, היה משהו מאוד מיוחד"

איך את מצליחה לשלב את הפעילות האינטנסיבית עם שגרת החיים שנמשכת?

"עברתי למוד של כיבוי שריפות עם לקוחותיי. ארגון אירועים גדולים בזמן קצר דורש הרבה ריכוז, זמן, הבנה של איך המערכת עובדת וכמובן אנשים טובים מסביב. אצלי משהו שרוט, משהו פצוע, כולנו מי יותר ומי פחות בטראומה, לתמימות שלפני השבעה באוקטובר לא נחזור, רק שנעבור איזה תהליך ריפוי."

איך הפעילות שלך ממשיכה בימים אלו? 

"כרגע אני בודקת מה הדרך הנכונה לי. המוות בארץ ובעזה קשה לי מאוד והקול הפנימי שלי אומר תפסיקו את ההרג, תפסיקו להגדיל את מעגל השנאה, תנו לכולנו לחיות- אפשר אחרת."

רק במקרה זה לא הילדים או ההורים או האחיינים שלך

מרב (49) מנהלת פרויקטים ומשה (49) מנהל IT, הורים לשלושה ילדים, גרים בהולנד שמונה עשרה שנים. משפחת גבאי-הלינגר לוקחים חלק באופן קבוע במיצגים ובעצרות הקוראות לשחרור החטופים. "האירועים של שבעה באוקטובר תפסו את משה ואותי בהולנד. הבן הבכור שלנו, שי (19), היה בישראל ומיד הצטרף לחמ"ל של "אחים לנשק" מתוך רצון לעזור במה שניתן. היינו מחוברים לאירוע בלייב ברשתות ועם הסרטונים משעה מאד מוקדמת וזה פשוט היה בלתי נתפס. אנחנו משתדלים להתנדב ולעזור בכל מיזם שעולה בהולנד ובעיקר באמסטרדם וסביבותיה. השתתפנו במשט, רכיבת האופנים ועצרות כמו שולחן השבת ומיצג העגלות למען החזרת החטופים, הדבקת שלטי חטופים ברחבי הולנד, אירוח ערב הסברה אינטימי אצלינו בבית, עזרה במיזם ספרי החטופים והרבה שיח והסברה על המצב. אנחנו הולכים עם הדיסקית והסרט הצהוב לכל מקום כדי שאנשים ישאלו וירצו לשמוע ולהבין מה קרה בשבעה באוקטובר ובימים אלו".
מה גורם לכם לפעול?
"המחשבות על החטופים הן קשות מאד. הכאב והעצב הם בלתי נסבלים לכולנו למרות שאנחנו לא מכירים אף אחד באופן אישי. כהורים לילדים בגילאים שונים, כילדים להורים, ודודים לחיילים בקרבי, יש תחושת הזדהות עם הכאב הבלתי נסבל וההבנה שרק במקרה זה לא הילדים או ההורים או האחיינים שלך. יש כמובן תסכול עצום, שזה לא היה צריך להיות בכלל מאבק אלא משהו שברור שמדינת ישראל תעשה באופן מיידי. ההבנה שחייבים להירתם להסברה, במיוחד כשאנחנו גרים בחו"ל ויש לנו נגישות גבוהה לאנשים שהם לא ישראלים או יהודים."

"המחשבות על החטופים הן קשות מאד. הכאב והעצב הם בלתי נסבלים לכולנו למרות שאנחנו לא מכירים אף אחד באופן אישי."

איך משלבים את כל זה עם השגרה העמוסה?

"זה לא פשוט לשלב שגרה מלאה כמו שלנו והשתתפות בפעילויות ההתנדבות השונות, אבל אנחנו מרגישים שזו החובה שלנו לצעוק עבור החטופים שנמצאים בעזה ולא יכולים לצעוק בעצמם וכמובן לתמוך במשפחות שלהם שעוברות גיהנום כבר אוטוטו שנה וזה פשוט לא מתקבל על הדעת. אנחנו אמנם לא מאלה שיוזמים את הפעילויות אבל אנחנו ממש משתדלים להציע את עזרתנו מההתחלה, להסיע ציוד, אנשים, למלא משמרות התנדבות לשמור על המיצגים השונים, לעזור בהקמה ובפירוק ובכל מה שמבקשים, וכשקצת קשה אנחנו מזכירים לעצמנו שזה כלום לעומת מה שעובר כרגע על משפחות החטופים."

איך הפעילות שלכם ממשיכה בימים אלו?

"לצערנו בהולנד אין כרגע הרבה פעילות בועטת. אנחנו באמת מקווים שעוד אנשים יצטרפו לפעילויות השונות כי זה הדבר היחיד שנשאר למשפחות וברור שאפקט המחאה כקבוצה גדולה משמעותי יותר".

דאצ'טאון בפעילות מתמדת

גם מערכת דאצ'טאון לקחה חלק פעיל בתכנון והוצאה לפועל של אירועים למען ישראל. חשוב לציין, מספר הפעילים המרכזיים בפעילויות השונות, גדול בהרבה למרבה הנחמה. רבים האנשים שפינו מזמנם ותיאמו עם רשויות מקומיות, גייסו תרומות, נאמו בעצרות, הכינו ציוד, הגיעו לעצרות ועוד ועוד.

אני מקדישה את הכתבה לבת דודתי ליאל אסייג שאבדה את אהבת חייה רפ"ק ניסים לוגסי הי"ד. ניסים נפל באופקים בתאריך שבעה באוקטובר במהלך קרב יריות קשה עם מחבלים שהתבצרו באחד מבתי העיר עם בני ערובה. בן 30 בנופלו, בנם של אהובה ושמעון, אח למורן, הדר ויעל. אהבת חייה של ליאל. 
הילה

Avatar photo

הילה ברקן הגיעה להולנד בחורף 2019 מהרצליה בעקבות מקום עבודתו של יונתן, בן זוגה.
היא אמא לשלושה (10,7,4) ובזמנה הפנוי מעדיפה לפתח את תחביבה - עיצוב עוגות.
בארץ עסקה בייעוץ משכנתאות וכהמשך טבעי כיום היא שותפה בחברה לייעוץ פיננסי ומשכנתאות בארץ.
ממייסדי עמותת "דינל'ה" בישראל.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.