מביקור במקום, דרך לחיות את המקום ועד לצמוח מהמקום
הולנד ארץ קסומה ויקרה, לפני עידן הקורונה היית יעד חם למשפחות ישראליות. לא סתם הן מצאו בך מושא אהוב לטיול בחו"ל. את כל כך יפה ונופייך המישוריים המוריקים, שופעים בתעלות, אגמים, טחנות רוח, אווזי בר, ברווזים ומירקוטים (הברווז החמוד בצבע שחור עם המקור הלבן, רק לפני שנה למדתי את שמו בהולנדית). את כל כך ידידותית להורים ולילדים ומלאה באטרקציות, אך בסופו של דבר מה שהכי קסום בך, זה לדמיין עד כמה נעים לחיות בך כמשפחה. לשבת לצד תעלה ולהתבונן בברווזים שטים. להיכנס לכל בית קפה קטן ולשבת בנחת כשהילדים משחקים להם בחדווה בפינת המשחקים. לשוטט ולמצוא בכל מקום גן שעשועים קטן או פינת חי מתוקה. להתבונן בהורים ההולנדים, כיצד הם יורדים לגובה הילד ומסתכלים לו בעיניים כשהם מדברים איתו. אולי למי שילדיו נולדו כאן זה מובן מאליו, אבל למי שמבקר כאורח בקרבך זו חוויה מכוננת ומאוד עוצמתית להיות בגן שעשועים ולא לשמוע צעקות של הורים, אלא להתבונן כיצד הם ניגשים לילדיהם.
הולנד אהובה תשמרי על עצמך, רגועה ומלאת השראה.
החוויה הקסומה הזו שייכת לא רק למבקרים, אלא גם למשפחות שחיות בהולנד במסגרת רילוקשיין. כשחיים כאן ולא רק מבקרים נחשפים גם לתרבות האחרת. מתחילים קצת או הרבה (תלוי בבן אדם) להיפתח ולהבין את השפה השונה, יש זמן לגלות בנחת עוד מקומות, להכיר את החינוך ההולנדי (שמאפשר לבחור בין מגוון בתי הספר), ולעיתים אף לזכות לראות את מנהלי בתי הספר ככתובת לפנות אליה לכל דבר (ולא רק לנזיפות), כשדלתם שקופה ובבוקר הם אלו שמברכים את הילדים וההורים בברכת goedemorgen (ולפני עידן הקורונה גם עם לחיצת יד שמחזקת עוד יותר את תחושת הקרבה).
לחיות כאן בהולנד כהורים ברילוקשיין זו חוויה מרחיבת לב, אבל (ואבל ענק) גם קשה וכואבת. היא מלאה בהתמודדויות ממושכות ומאתגרות בעקבות המעבר, מצריכה מכל אחד מבני המשפחה למצוא את מקומו מחדש, ואת הדרך שלו להתמודד עם הגעגוע העמוק למוכר – למשפחה, לחברים, לעברית, לתרבות המושרשת, לנופים הישראלים ועוד.
הילדים לא מתאקלמים צ'יק צ'אק וכך גם ההורים, למרות שהרבה פעמים יאמרו לכם אחרת. המחקרים מראים כי זהו תהליך שלוקח זמן ותלוי בהרבה גורמים אינדיבידואלים, הוא יכול לקחת גם שנתיים וחצי או יותר. מעבר לכך יש מקרים שבהם ההתמודדות קשה מנשוא ועלולה לגרום להשלכות שליליות משמעותיות על התא המשפחתי.
ישנן דרכים שעשויות לסייע בהתאקלמות. אחת מהן היא בחירה בבית ספר הולנדי (להבדיל מבינלאומי). בחירה זו ״מכריחה״ את ההורים ואת הילדים להכיר את השפה ההולנדית, ודרכה להתחבר למקום, ולגבש תחושת שייכות (וזאת על אף שההולנדים אדיבים ורובם, כולל ילדים, מדברים באנגלית). לעיתים, בבתי הספר ההולנדים יש משפחות זרות נוספות (תלוי באזור המגורים), כך שלא פעם ימצאו הילדים חברים נוספים החווים יחד איתם את חוויית ההתאקלמות, ההתמודדות עם השפה ויצירת הקשרים החדשים. תחושת השייכות וההזדהות עשויה להקל בהתאקלמות, ולנטרל במעט את תחושת הבדידות במעבר.
אולי יעניין אותך גם:
"כל הגירה היא טראומה". מה לגבי רילוקיישן?
שישה דברים שכדאי לדעת על שפת-אם, ואחד שחשוב לנו במיוחד
קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, עדכונים שוטפים
ומה באשר לקסם?
חווית הרילוקיישן ככלל, זוהי חוויה שיש בכוחה לגרום למשפחה הגרעינית חיבור חזק ומשמעותי, מתנה שתלווה את בני המשפחה כל החיים. המעבר להולנד בפרט מחזק עוד יותר את החיבור. מעבר לחיבור שנוצר באופן טבעי מעצם המרחק מהמשפחה המורחבת והחברים, בהולנד יש מודעות רבה וחשיבות לזמן משפחתי, הן באמצע שבוע והן בסופי שבוע. לדוגמא, במרבית בתי הספר היסודיים מוגדר יום רביעי כיום קצר, על מנת לאפשר לילדים זמן איכות עם אחד ההורים או שניהם (בהתאמה גם במקומות העבודה מאפשרים יום קצר או חופשי) .
לחיות בהולנד זה לפעמים כמו להתעורר לחלום, לפתוח את הדלת ולגלות שהולנד כאן, עם הרוגע, האדריכלות העתיקה והחדשה זו לצד זו, שבילי האופניים והטבע שמזמן חוויות אינסופיות ממש בקלות. כל יציאה מזמנת לבני המשפחה לבד או ביחד, להיפגש עם מה שנמצא כאן ועכשיו. ברווז שט, עץ בשלכת, תעלה קפואה, ניצן מלבלב, נרקיס פורח, אפרוחים שזה עתה בקעו. בעצם להיפגש עם מחזוריות החיים, החזקה מכל ולהתחבר לתהליכים מקבילים בחיים.
מי שלא חווה מגורים מחוץ לישראל, לא חווה עדיין את כל עונות השנה במלוא הדרן. זו חוויה עוצמתית המחברת לטבע ולכוחותיו. למשל עונת הסתיו, שבארץ היא עונה יחסית קצרה ומזוהה בעיקר עם פריחת החצבים המקסימים, הנחליאלים ורוחות נעימות. כאן בהולנד, ניתן להרגיש את מרחב הזמן של הסתיו באופן מופלא המאפשר להתבונן ולעקוב אחר העצים שמחליפים את צבעם מירוק, לצהוב, לכתום ואדום, עד שהם משילים לבסוף את כל עליהם ונשארים עירומים, מוכנים איתנים לימי החורף הקרים.
איך ניתן לצמוח מכל הקסם הזה כשברקע האתגרים?
ההתייחסות להתבוננות בטבע בהקשר רחב ואוניברסלי היא משמעותית מאוד לכולם, ובטח למשפחה ברילוקיישן. המגע הבלתי אמצעי באלמנטים הטבעיים הקיימים כאן בהולנד, ברוח, באדמה ובצומח מחבר את ההורים ואת הילדים לעצמם – לכוחות ולמשאבי ההתמודדות הטמונים תמיד, בכל אחד, גם בתקופה זו. החיבור הזה בא לידי ביטוי אפילו בחוויה בסיסית-טיפוסית הולנדית, רגע של רוח עוצמתית שלא נותנת לרכב על האופניים. לעיתים צריך לעצור ולחכות שהיא תירגע. בפעמים אחרות לרדת מהאופניים ולהוליך אותם לצידנו, אבל לבסוף הרוח תשקוט ונוכל לשוב לרכוב חזרה הביתה. בדומה לכך, החיבור לחוויה שכרגע קשה ומציפה. לדוגמא, רגע כזה שרואים את הילד מתקשה להתחבר חברתית ומעדיף להיות בודד. רגע כל כך כואב המרגיש כסכין המפלחת את הלב. לעיתים אף ניתן לחוש משב רוח עוצמתי של רגש האשמה שכה שכיח אצל הורים בכלל ואצל הורים ברילוקיישן בפרט (מאחר והמעבר מבוסס על החלטות שהם קיבלו עבור המשפחה כולה).
כאשר הורים מפנים את תשומת הלב לחוויה הקשה של סופה פנימית, ומתחברים גם לסופה החיצונית, הם יכולים לחוות את הקושי אבל גם את הסבלנות, הזמניות והאמונה בכוחות של הטבע ובכוחות שלהם, להשתקם ולצמוח מתוך הקושי. ניתן להבין שזו רק תקופה, שלא הכל בשליטתנו, לא הכל ידוע וודאי. יש הפתעות וגילויים כל הזמן במקום החדש שדורשים מההורים וגם מהילדים הרבה סבלנות, גמישות, יצירתיות ואמונה בכוחות שלהם.
הורים רילוקיישנים יקרים, זכרו שרילוקיישן היא סיטואציה מורכבת. יש לה צדדים מהנים ומלאים באושר ויש לה צדדים קשים וכואבים שיכולים לאתגר. אין ספק שכאשר אתם ערניים ונותנים מקום לכל הצדדים הללו, החוויה הזו משמעותית מאין כמוה ויש בכוחה לחבר ולחזק את המשפחה שלכם. מאחלת לכם להנות מהמסע הזה. תנו לעצמכם להתרגש מהחוויות ההולנדיות, ומהטבע המשתנה ולהיות סבלניים כלפי ההתמודדויות הנמצאות בדרך. זכרו שבזכותן אתם יכולים לגלות את הכוחות הטמונים בכם ובילדכם, ולכן הן מהוות מצע לגדילה והתחזקות פנימית של כל אחד מכם ושל כולכם יחד.
ולסיום קטע מתוך השיר "את לא צריכה להיות טובה" שכתבה מרי אוליבר ומדבר בעד עצמו.
"…את רק צריכה לתת לחיה הרכה של גופך
לאהוב את מה שהיא אוהבת.
ספרי לי על ייאוש שלך, ואני אספר לך על שלי.
בינתיים העולם ממשיך.
בינתיים השמש וחלוקי המים הצלולים
נעים דרך הנופים
מעל כרי הדשא והעצים העמוקים…"
הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ'טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם
איציק
27/04/2021 at 15:12הטקסט שלך מקסים ומעורר השראה. תודה לך
אולי יעניין אותך גם...
איך מתחילים שנה?
"ביצירה שלי אני תוהה על המקום שלנו, בני האדם, ועל הפעולות שאנחנו עושים כפרטים ואיך הן משפיעות על העולם״
מהמטבח הביתי לרשתות בהולנד: המסע המרתק של עמית ו-MIMO