שישה דברים שכדאי לדעת על שפת-אם, ואחד שחשוב לנו במיוחד

ביידיש קוראים לה מַאמֵע-לוּשֵן: לשון האם, שפת-אם. כמו שכל מהגר כמונו יודע, שפת האם של אדם איננה סתם עוד שפה, ואיננה סתם אוסף של מילים, משפטים, חוקי תחביר וביטויים. היא לא בהכרח השפה שאנו משתמשים בה הכי הרבה, ואנחנו יודעים שיבוא יום ונגלה שחיינו יותר זמן בלעדיה מאשר איתה. אבל שפת-האם שלנו היא הבית, היא המרק-עוף, הגעגוע, הרחם, המאמעלושן שלנו, וכשאנחנו פוגשים אותה פתאום ברחוב, שומעים אותה בטלפון או ברדיו, אנחנו מרגישים בבית.

שלמה יידוב גילה לנו, שעד כמה שהוא אוהב את שפתו החדשה, העברית, הוא עדיין חולם בשפת-אמו, הספרדית (האמת היא שאהוד מנור כתב עבורו את השיר הזה), ביאליק אמר שקריאת שירה בשפה שאינה שפת-אמך זה כמו לנשק את אמך דרך מטפחת, וסמי מיכאל בשירו  'ערבית היא שפת אמי' תאר כיצד מרגיש המיעוט, במדינה שבה הרוב דובר שפה אחרת:

 

אני כותב עברית אבל לעולם לא אשכח

כי ערבית היא השפה שינקתי עם חלב אמי,

כי ערבית היא שפת אהבתי הראשונה,

וכי בערבית דיברתי עם אמי עד אחרית ימיה,

שפת המולעקאת,

שפתו של סמאוואל היהודי בן ערב.

סופר עברי אני שבדמו זורמת גם הערבית

 

(השיר המלא פורסם בידיעות אחרונות 22.12.2019, כתגובה לחוק הלאום)

 

לפני כעשרים שנה, החליטו באו"ם להכריז על יום מיוחד, ה-21 לפברואר (היום!) לציין בו את חשיבותה של שפת-האם. מצד אחד זה נראה מוזר, הרי שפת-האם היא אחד הדברים היחידים כמעט שכלל אינם זקוקים לעזרה ולתמיכה. בניגוד לכל המיומנויות שאנו מנסים ללמוד בימי חיינו במאמץ ניכר ובהצלחה מוגבלת, ככל שמדובר בשפת-אם, כולנו תלמידים מצטיינים. בלי מאמץ, בלי תכנית לימודים מסודרת ובלי משמעת אימונים, כולנו רכשנו את שפת-אמנו בצורה מושלמת.

אבל מצד שני, בעולמנו החדש שמספר המהגרים בו גדל באופן קבוע, ואנשים רבים בו חיים כמיעוט במדינה שהשפה הרשמית בה אינה שפת-אימם, יש צורך אמיתי להדגיש ולחזק את חשיבותה של שפת-האם. מחקרים רבים מראים ששפת האם של אדם קשורה בקשר הדוק לביטחון העצמי שלו, בתחושת הגאווה האישית והקבוצתית שלו, ובאופן מפתיע, גם להצלחה שלו להשתלב בסביבה ובשפה חדשה.

אולי יעניין אותך גם:

סליחה, מה השפה?
נפלת מהמדרגות? ביטויים בהולנדית לכבוד יום העברית
למה שהילדים שלנו בהולנד בכלל ירצו לדבר עברית?

אז מה אנחנו יודעים על שפת-אם? הנה שישה דברים שלא ידעתם עליה, או שידעתם אך לא שמתם לב עד כמה הם יוצאי דופן:

תינוקות מזהים את שפת-אמם כבר ברחם

הוא כבר מכיר את המאמעלושן שלו

בלשנים השמיעו לתינוקות בני יום (ממש בני יום, הגיל הממוצע היה 36 שעות!) צירופי תנועות אשר אופייניים לשפת-אמם, ולאחר מכן תנועות אשר אופייניות לשפה זרה. המחקר הזה נעשה עם תינוקות שוודיים ועם תינוקות אמריקאים. בפיהם של התינוקות היה מוצץ שמחובר למחשב, אשר מדד את קצב המציצה. בשתי השפות, התינוקות החלו למצוץ בקצב מהיר יותר, כאשר התנועות היו לא אופייניות לשפת-אמם. מכאן הסיקו החוקרים שכבר ברחם למדו התינוקות לזהות את ה 'מנגינה' האופיינית לשפה שלהם.

 

שפת-אם אינה נלמדת, אלא 'נרכשת'

הבלשן נועם חומסקי

שפת-אמו של אדם היא מאותם הדברים שמרב שהם מובנים מאליהם, קל לפספס אותם. כמו אמא, כמו האוויר שאנו נושמים, או כמו המלך ווילם אלכסנדר. היא כל-כך נוכחת, כל-כך בסיסית, ומוטמעת בכל כך הרבה רבדים של חיינו, עד שרב האנשים לא שמים אליה כלל לב, גם חוקרי השפה לאורך זמן רב התמקדו בחוקי וכללי השפה של ארצם אך התעלמו משאלת עצם קיומה ומהקלות שבה ילדים לומדים אותה. הבלשן נועם חומסקי הוא האדם המזוהה ביותר עם הבאתה של עובדה זו אל מרכז הבמה, בשנות השישים של המאה הקודמת, והצגתה כשאלה מדעית. כיצד ייתכן, שאל חומסקי, שכל ילד בעולם, גם הילד העצלן ביותר, גם זה שחי בחוסר כל, וגם זה שלא בורך באינטליגנציה גבוהה או אפילו לא באינטליגנציה בינונית, מגיע תוך זמן קצר ביותר לתוצאה חסרת תקדים של מאה אחוז הצלחה בלמידת שפת-האם שלו? וכל זאת ללא שיעור מסודר, או פיקוח על כמות ואיכות ההוראה. השאלה הזאת עוד יותר מפתיעה, כאשר מבינים עד כמה שפות הן דבר מורכב. איך זה ייתכן שבעוד שמעטים מאיתנו יוכלו להסביר ללומד עברית מתי ואיך משתמשים במילה 'אֶת' בעברית, ודוברי הולנדית יתקשו להסביר לנו מתי ואיפה בדיוק שמים 'er' במשפט בהולנדית, כל ילד בן שלוש שזוהי שפת-אמו משתמש במילים אלו בצורה מושלמת וללא טעויות. חומסקי עצמו הציע גם תשובה לשאלה זו, אשר עומדת בבסיסו של תחום המדעים הקוגניטיביים. שפת-אם, הוא טען, אינה נלמדת, אלא 'נרכשת'. כל תינוק נולד עם בסיס ידע מולד, שיחד עם ה'דוגמאות' שהוא מקבל מן הסביבה (המשפטים שהוא שומע), מאפשר לשפת האם להתפתח. כמו שציפורים 'לומדות' לשיר, עכבישים 'לומדים' לטוות קורים, וזברות 'לומדות' להיזהר מטורפים, כך גם ילדים 'לומדים' את שפת-אימם.

עכביש טווה קורים. מי לימד אותו לעשות את זה?

 

ישנה 'תקופה קריטית' אשר בה נרכשת שפת-האם

אריק לנברג

הבלשן האמריקאי אריק לנברג, שטען עוד לפני חומסקי כי לשפה יש בסיס ביולוגי, העלה גם את השערת התקופה הקריטית. על פי טענה זו שאומצה על ידי בלשנים רבים, ילד שלא נחשף לכמות מספקת של דוגמאות משפת-האם שלו עד גיל מסוים (יש הטוענים שהגיל הקריטי הוא ארבע, שבע, או גיל ההתבגרות), לא יוכל יותר לרכוש שפת-אם בצורה מושלמת. אחד ההסברים לתופעה זו היא שהמוח של ילד בתקופה הקריטית הוא הרבה יותר 'גמיש' ממוח של מבוגר או אפילו של ילד מתבגר, ולכן כבר אינו יכול ללמוד מיומנויות מסוימות אחרי אותה תקופה. כל מי שראה אירופאים בני שלוש טסים באתרי סקי, או כל מי שניסה ללמוד לעשות שפגט בגיל 40, ישמח לאשר את הטענה הזו. לשמחתנו, קשה לאשש את הטענה הזאת באופן אמפירי מובהק ומספר הילדים שגדלו בנסיבות חמורות שלא אפשרו להם מגע עם שפת אמם הוא מועט ביותר (והם באמת לא הצליחו לפתח שפת-אם באופן נורמלי). אבל יש לצערנו דוגמאות מילדים שנולדו חרשים ולא נחשפו לשפת סימנים בילדותם המוקדמת. מחקרים עם ילדים אלה הראו שהם באמת לא הגיעו לרמה של שפת אם בשפת הסימנים, גם אם נחשפו אליה בצורה מספקת לאחר התקופה הקריטית. מחקר נוסף שנעשה בישראל התבסס על מקרה עצוב שרבים מאיתנו זוכרים – פרשת המזון לתינוקות רמדיה בשנת 2003. בשנה זו, בעקבות טעות ביצור, תינוקות רבים בישראל קיבלו מזון שחסר בו הויטמין תיאמין. הבלשנית הישראלית נעמה פרידמן, הראתה שויטמין זה הינו קריטי להתפתחות השפה, ושתינוקות רבים שלא קיבלו אותו בשל הטעות ביצור המזון, לא הצליחו מאוחר יותר להגיע לרמת שפת אם, גם אחרי שהטעות תוקנה.

חשוב ללמד ילדים חרשים את שפת הסימנים כבר בשנה הראשונה

חשוב להדגיש שהשערת התקופה הקריטית אינה מדברת על רכישת שפה שניה, אשר גם אם יש בה משמעות רבה ללמידה בגיל מוקדם, יש בה גם גורמים רבים אחרים אשר יכולים להשפיע על הלמידה.

 

שפת האם נמצאת במוח שלנו – במקום ספציפי

שפת האם שלנו נמצאת בתוך המוח שלנו. אצל 95% מהאנשים היא נמצאת בצד שמאל (אצל השאר היא לא בהכרח בצד ימין, אלה בשני הצדדים). פרוצדורה נוירולוגית שנקראת מבחן WADA, מראה שכאשר מזריקים לאדם חומר הרדמה להמיספרה השמאלית של המוח, הוא מפסיק לדבר פתאום, ממש באמצע המשפט, אך כאשר מזריקים את החומר להמיספרה הימנית, יכולת הדיבור לא נפגעת. כבר במאה ה19 גילו מדענים שיש שני אזורים ספציפיים בצד שמאל של המוח שאם הם נפגעים, אובדת השפה. אזורים אלה נקראים אזור ברוקה ואזור וורניקה על שם המדענים שגילו אותם. היום אפשר להראות בקלות רבה בעזרת מכשירי הדמיה מוחית כמו fMRI, שאזורים אלה פעילים כאשר אנשים מדברים בשפת-האם שלהם. בואו נעשה הפסקה קלה, ולכבוד יום שפת האם נעניק עיסוי קטן לאזורי ברוקה ווורניקה.

 

והיכן במוח נמצאת השפה השנייה? במשך שנים היו שטענו ששפה שניה (או שפות נוספות) נמצאת בצד ימין אך זה הוכח כלא נכון. מכשירי ההדמיה מראים שכאשר אדם מדבר בשפה שאינה שפת-אמו, אזורים רבים במוח, גם בצד שמאל וגם בצד ימין לוקחים חלק בפעילות, וחוקרים שיערו לכן שהשפה השנייה יותר מפוזרת. אבל בשנים האחרונות חוקרי מוח טוענים שככל שהשליטה בשפה השנייה הולכת וגוברת, הפעילות מתמקדת באותם אזורי שפה ידועים – ברוקה וורניקה. חוקרים אלה טענים אם כן שגם שפה שניה (ושלישית) נמצאת באותם מקומות, אך כאשר הדוברים עדיין אינם מיומנים, הרבה אזורים אחרים מופעלים שאינם קשורים ישירות לשפה אלא לפעילויות קוגניטיביות כלליות יותר, שדרושות רק למי ש'מתאמץ' לדבר נכון ולא לעשות טעויות.

 

קשה לאבד שפת-אם, אבל זה אפשרי, ולכן צריך לשמור עליה

האם ילדים מאומצים זוכרים את שפת-אימם

 

שפת-אם היא אחד הדברים הראשונים שאנו לומדים והיציבים ביותר בחיינו. גם קשישים אשר מאבדים יכולות קוגניטיביות שונות כמו זיכרון, מהירות תגובה, מפתחות ומשקפיים, עדיין שולטים בכל חוקי השפה ולא מתחילים פתאום להגיד "בית גדולה", "שמיים כחול", ולדבר כמו עולים חדשים. גם אנשים שסובלים מאמנזיה ושוכחים היכן הם גרים ומהו שמם, עדיין זוכרים את חוקי התחביר של שפת-אמם. אבל למרות זאת, שפת-אם אינה חסינה לגמרי. ישנן שתי סכנות עיקריות שיכולות לפגוע בה. הראשונה היא כאשר בגיל צעיר מאד – ילד עובר למדינה אחרת ומנתק מגע עם שפת-אמו לחלוטין. חוקרים צרפתיים חקרו ילדים קוריאנים אשר אומצו בגיל צעיר (אך אחרי שהיו ללא ספק דוברים של השפה ברמת שפת-אם) על ידי משפחות צרפתיות, ולא באו במגע עם שפת-אמם בשום צורה אחרי האימוץ. החוקרים ערכו לילדים אלה (כאשר היו כבר בני עשרים) סדרה של מבחנים, ולהפתעתם הם לא מצאו כל זכר לשפת האם. אפילו מבחן של תגובת גלי מוח לגירויים שונים בקוראנית, לא הראה תוצאות שונות מתוצאות של צעירים צרפתים בני אותו גיל.

הסכנה השניה, וכאן זה מתחיל להיות רלוונטי עבורנו הישראלנדים, היא כאשר מהגרים לא באים במגע עם שפת האם שלהם למשך זמן רב. מחקר שערכה הבלשנית ההולנדית מרל קייזר על דוברי הולנדית שחיים בקנדה יותר מ30 שנה, הראה שההולנדית שלהם הידרדרה מאד. כאן לא מדובר על איבוד מוחלט של השפה, אבל כן על טעויות רבות שמאפיינות אנשים שלמדו הולנדית כשפה שניה. כמו טעויות של  het ו de, סדר מילים במשפט, וכל הטעויות שאנו מכירים מקרוב.

 

חשוב לשמור על שפת האם של מהגרים ומיעוטים, גם לטובת ההתאקלמות שלהם

כאן אנחנו חוזרים שוב לסיבה האמיתית והחשובה שבגללה אנו מציינים היום את יום שפת האם. במשך זמן רב טענו רשויות, מדינות, וגם חוקרים באקדמיה, ששימוש רב מדי בשפת האם, פוגע בלמידת השפה החדשה ובהתאקלמות החשובה כל-כל במדינה המארחת. לכן ביקשו מעולים חדשים בישראל שלא ידברו בבית מרוקאית, רוסית, אמהרית, וכו'. גם בהולנד דרשו מהמיעוטים המרוקאים, הטורקים והאנטליינים, שיזנחו את שפת אימם על מנת שילמדו הולנדית כמה שיותר מהר, ידברו בנימוס, יאכלו אוכל תפל, ירכבו על אופניים, ויהפכו לתושבים למופת. היום טוענים חוקרים רבים, ששמירה ושיפור של שפת-האם הם חשובים מאין כמותם. הם תורמים להרגשת גאווה ושייכות, לביטחון עצמי, ומשפרים ללא הכר את היכולת ללמוד ולהשתלב. שפת-האם של אדם היא חלק מהזהות שלו ולא ניתן לבטל אותה. אם מדכאים אותה ומנמיכים אותה – מדכאים ומנמיכים את האדם עצמו ואת היכולת שלו ללמוד ולהתפתח בכל התחומים, כולל למידת השפה החדשה. התגלית המפתיעה אם כן היא ששתי השפות, שפת האם והשפה החדשה אינן באות זו על חשבון זו, אלא דווקא מחזקות זו את זו!

 

נסיים אם כן בברכת יום שפת-אם שמח לכולם. אל תשכחו את המאמעלושן שלכם – אתם צריכים אותה כמו מרק עוף ביום סגריר.

 

תודה לחברי קבוצת הפייסבוק – 'לא סופרים – מועדון הקריאה של "הארץ" ' , שעזרו לי למצוא שיר רלוונטי לכתבה

ד"ר שלום צוקרמן גר באיזור אוטרכט ועובד כמרצה וכחוקר באוניברסיטת אוטרכט בתחום הפסיכולוגיה של השפה (פסיכו-בלשנות). הוא למד פילוסופיה ופסיכולוגיה קוגניטיבית בתל אביב, ועשה דוקטורט בנושא התפתחות שפה אצל ילדים, באוניברסיטת חרונינגן שבהולנד.
שלום תמיד אהב לכתוב ולערוך, החל מספר המחזור של בית הספר התיכון , דרך עלון גרעין הנח"ל וספר הפלוגה בצבא ועד שירים, ספרי ילדים וסיפורים שכתב למגרתו האהובה (היא מעולם לא כתבה לו בחזרה...). ספר ילדים ראשון שלו עומד להתפרסם בקרוב בישראל בספריית פיג'מה. הוא הצטרף לצוות דאצ'טאון באמצע שנת 2020 ומשמש כעורך וכותב.

  • דניאלה
    21/02/2021 at 15:52

    כתבה מעניינת מאוד❤️

  • שלום
    21/02/2021 at 20:13

    תודה רבה 🙂

  • אלה
    21/02/2021 at 21:35

    שלום החמוד! כתבה מקסימה ומרגשת.
    תודה. 🙏🏽

  • אורן כהן-מגן
    21/02/2021 at 23:58

    שלום ידידי, המאמר מעניין מאוד ומרתק. תודה!
    אתה מתייחס לסוגיית חברת המהגרים שמאוד רלבנטית לישראל עד היום: המתח הקיים בין תפיסת כור ההיתוך שאפיינה את ישראל בעשורים הראשונים לקיומה ודגלה במחיקת התרבות המקורית ויצירת קאנון תרבותי חדש ואחיד, לבין התפיסה הרב תרבותית, שמכבדת ומקבלת את התרבות והשפה שממנה הגיע המהגר ומשפחתו.
    מוכרח לשתף בחוויה אישית שלי, כבן למשפחת מהגרים ממרוקו ומאיראן, אימי כעולה חדשה עם עברית דלה וצרפתית כשפת אם, דיברה איתי מהרגע שנולדתי, בצרפתית. כילד נמנעתי לחלוטין לדבר בה, שכן מאוד התביישתי בצרפתית הגלותית והעדפתי כמובן עברית. אט אט הצרפתית התמעטה בשיח בינינו כי אימי למדה עברית, אך המשכתי לשמוע אותה תמיד ברקע. ומבחינתי שפה זו נשתכחה.
    אך ראה זה פלא, כשנסעתי בגיל 27 ללמוד פנטומימה בפריס, אחרי שלושה ימים בהם לא הסתדרתי לחלוטין עם השפה, כי ניסיתי לתקשר באנגלית ללא הצלחה, לפתע נפרץ הסכר ולהפתעתי ולתדהמת זוגתי, התחלתי לדבר ולהבין צרפתית לגמרי לא רע, כמעט כמו שפת אם…. נפלאות הן דרכי המוח האנושי!

    • שלום
      22/02/2021 at 15:25

      תודה אורן! סיפור מרתק

  • שרון סופר
    22/02/2021 at 14:55

    מרתק! למדתי המון. כילדה שמעתי הולנדית וצרפתית בבית. הולנדית מעט וצרפתית הרבה. לא רכשתי מזה הבנה של השפה ההולנדית אבל כן אהבה לצליל הייחודי שלה. והיום כשאני שומעת הולנדית זה מעורר געגוע עם טעם מתוק של ילדות.

    • שלום
      22/02/2021 at 19:17

      תודה שרון. כאן בדאצ'טאון תוכלי 'לשמוע' קצת הולנדית מדי פעם, או לפחות עברית במבטא הולנדי 🙂

  • נעמי לביא ( ארליך)
    22/02/2021 at 18:52

    שלום יקר. תודה על הכתבה המרתקת והמנחמת.
    כילדה נשארתי בבית עד גיל שלוש ודברתי בעיקר צרפתית עם הורי (אמי צרפתיה ואבי יליד הארץ דובר צרפתית) כשהגיע היום המיוחל לצאת לגן התקבלתי בגננת יקית קשוחה שהודעיה לי "שצרפתית זו שפה של תינוקות" כיאה לתקופה של "דבר עברית". הסיפורים מספרים שחזרתי הביתה וסרבתי לדבר, שבוע ימים התנהלתי עם מעט המילים בעברית שרכשתי והרבה תנועות גוף ולבסוף דברתי עברית בלבד.
    הצרפתית עד היום מהווה עבורי שפה מערסלת ונעימה, לעוברים שנבטו בתוכי ואח"כ לילדים שהפכו שרתי בעיקר שירי ערש ושירי ילדות בצרפתית.

    • שלום
      22/02/2021 at 19:23

      תודה, נעמי. מסתבר שהגישה הזאת שלטה בהרבה מדינות, למרות שבארץ יתכן שזה נעשה ביתר שאת בשם האתוס של התקומה. מזל שעכשיו נהיה ברור יותר שאין סיבה להילחם בשפות האם של מהגרים.

  • אבי כגן
    22/02/2021 at 19:53

    ד״ר צוקרמן, תודה!

    כתבה חשובה לכל מהגר ולכל ממשלה במדינות קולטות הגירה, כמו מדינת ישראל.
    ישראלים החיים מחוץ לישראל בכל העולם ( ולא רק בהולנד) צריכים לקרוא את הכתבה החשובה הזאת בשפת אמם, עברית.
    עשית כבוד לעברית, שפת האם שלך.

    בן יהודה- חומסקי- צוקרמן

    תודה

  • ידידה חייט
    24/02/2021 at 13:42

    מאוד מעניין, ואל נשכח את מאמרו של אפרים קישון ש"במדינת ישראל זו המדינה היחידה שהילדים מלמדים את ההורים שלהם את שפת האם". כנראה בתהליך שהוא בין למידה ובין רכישה.

    • שלום
      24/02/2021 at 21:15

      תודה רבה. האמת היא שגם הילדים שלנו פה בהולנד מלמדים אותנו הולנדית ומתקנים לנו את הטעויות het ו de שלנו. וגם היסטוריה וגיאוגרפיה אנחנו לומדים מהם 🙂

  • איריס
    07/05/2021 at 08:45

    כתבה מרתקת, מעשירה ומן הסתם נוגעת בכל אחת ואחד. מעניינים ומרגשים גם סיפורים שבתגובות 😊

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.