רגע של שפיות

בדיוק שנה אחורה.
אמצע נובמבר.
אוטוטו נגמר הלילה,
אני בעבודה אחרי יום ארוך, נותרה חצי שעה לסגירה.

אמסטרדם דיי שוממת בתקופה הזו של השנה, במיוחד בשעות האלה.
אני מעביר את הזמן בישיבה מול הויטרינה ושוקע במחשבות…

מצב מאוד מורכב בחיים שלי העסיק אותי באותם ימים ואני נסחף במערבולת של רגשות, דאגות וחששות..

לפתע מגיחה מפינת הרחוב הנרקומנית הסורינמית המבוגרת, זאת שתמיד רואה אותי וצועקת:
״משטרההההה הבחור הזה רוצה לאנוס אותי״ ואז צוחקת בקול גדול ואומרת ״הלוואי״.
חשבתי לעצמי רק זאת חסרה לי עכשיו.
היא התקרבה לעבר הויטרינה, זרקה אליי חצי מבט ואז ניגשה לכניסה.
לא היה לי כח לשטויות שלה.
לא היה לי כח אפילו לגרש אותה,
פשוט הסתכלתי עליה במבט חלול ושתקתי.
פתאום, ראיתי בעיניים שלה משהו
שאף פעם לא ראיתי.

היא הסתכלה עליי במבט אימהי מלא
רגש, הוציאה גלויה של ׳שמש מחייכת׳ מהשקית שבידה, נתנה לי אותה, ואמרה:

״הלכת לאיבוד בדרך, קודם תמצא את עצמך ואז השמש תאיר לך על הנתיב הנכון״
הפריחה לעברי נשיקה וחייכה חיוך של מלאך.

חשבתי שאני הוזה, מעל 3 שנים אני מכיר אותה, תמיד היא בלתי נסבלת, רק צועקת ומקללת, מעולם לא ראיתי בה רגע של שפיות.

משהו ב'קסם ההזוי' שהתרחש מול עיני נסך בי מעט כוחות שבאותו תקופה אף אחד לא הצליח לתת.
חייכתי אליה ואמרתי לה תודה. 

שניה חלפה והמבט הרך התחלף למשהו משוגע.
נדמה היה, כאילו התאמצה לכלוא את
ה׳קופים׳ שלה לכמה רגעי שפיות.
ועכשיו הם התפרצו ביתר שאת.

היא הסתובבה אחורה לרחוב וצעקה:
״יו סקסי מדדרפקרררררר״ ״הלוווווו משטרהההה הבחור הזה רוצה לאנוס אותי״
המשיכה בדרכה וצחקה צחוק שהדהד בכל הרחוב.

 

Leave a Reply