רגע של שפיות

בדיוק שנה אחורה.
אמצע נובמבר.
אוטוטו נגמר הלילה,
אני בעבודה אחרי יום ארוך, נותרה חצי שעה לסגירה.

אמסטרדם דיי שוממת בתקופה הזו של השנה, במיוחד בשעות האלה.
אני מעביר את הזמן בישיבה מול הויטרינה ושוקע במחשבות…

מצב מאוד מורכב בחיים שלי העסיק אותי באותם ימים ואני נסחף במערבולת של רגשות, דאגות וחששות..

לפתע מגיחה מפינת הרחוב הנרקומנית הסורינמית המבוגרת, זאת שתמיד רואה אותי וצועקת:
״משטרההההה הבחור הזה רוצה לאנוס אותי״ ואז צוחקת בקול גדול ואומרת ״הלוואי״.
חשבתי לעצמי רק זאת חסרה לי עכשיו.
היא התקרבה לעבר הויטרינה, זרקה אליי חצי מבט ואז ניגשה לכניסה.
לא היה לי כח לשטויות שלה.
לא היה לי כח אפילו לגרש אותה,
פשוט הסתכלתי עליה במבט חלול ושתקתי.
פתאום, ראיתי בעיניים שלה משהו
שאף פעם לא ראיתי.

היא הסתכלה עליי במבט אימהי מלא
רגש, הוציאה גלויה של ׳שמש מחייכת׳ מהשקית שבידה, נתנה לי אותה, ואמרה:

״הלכת לאיבוד בדרך, קודם תמצא את עצמך ואז השמש תאיר לך על הנתיב הנכון״
הפריחה לעברי נשיקה וחייכה חיוך של מלאך.

חשבתי שאני הוזה, מעל 3 שנים אני מכיר אותה, תמיד היא בלתי נסבלת, רק צועקת ומקללת, מעולם לא ראיתי בה רגע של שפיות.

משהו ב'קסם ההזוי' שהתרחש מול עיני נסך בי מעט כוחות שבאותו תקופה אף אחד לא הצליח לתת.
חייכתי אליה ואמרתי לה תודה.

שניה חלפה והמבט הרך התחלף למשהו משוגע.
נדמה היה, כאילו התאמצה לכלוא את
ה׳קופים׳ שלה לכמה רגעי שפיות.
ועכשיו הם התפרצו ביתר שאת.

היא הסתובבה אחורה לרחוב וצעקה:
״יו סקסי מדדרפקרררררר״ ״הלוווווו משטרהההה הבחור הזה רוצה לאנוס אותי״
המשיכה בדרכה וצחקה צחוק שהדהד בכל הרחוב.

תמונה ראשית: "Amsterdam Night Drink" by Estudo em Eb is licensed under CC BY-NC-SA 2.0

"כיבוי אורות זמן לישון" הכריזה אמא.
סגרתי את הספר, לא לפני שסימנתי היכן אני אוחז, ברגע ששמעתי את דלת החדר נסגרת, הוצאתי את הפנס שקיבלתי מסבא פליקס והמשכתי לקרוא מתחת לשמיכה.
”תולעת ספרים” קראו לי כולם.
בניגוד גמור, את שיעורי לשון,
לא סבלתי בעליל למעשה על
הבגרות בלשון קיבלתי 86
אחרי שמישהי עמדה מעליי
והכתיבה לי את התשובות הנכונות.
ניגודים זה דבר שמאפיין בחיי,
מילד שגדל בהתנחלויות,
דרך חינוך חרדי בבני ברק
ועד לסיום התיכון בתל אביב.
הגעתי לאמסטרדם במטרה לעבוד
בעגלות ומצאתי את עצמי ב-4
השנים האחרונות מנהל חנות פלאפל/שווארמה קטנה.
אני אוהב את השקט והשלווה
שאמסטרדם משרה עליי,
לצד התנועה הקולנית והבלתי פוסקת.
למדתי לחכות בתור בסבלנות,
למדתי תמיד להקדים בברכת שלום.
למדתי לקבל את השונה והאחר.
ולמדתי מה זה ׳חזלך׳
מקווה שזה מה שיהיה לכם
כשתקראו את הסיפורים.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.