ידיים של אמא

תמיד הוא נוחת מחוייך, שמח, זחוח בטוח.
מפזר אנרגיות לכל עבר, משדר שתמיד בסדר, אוהב שאומרים עליו גבר.
מרים לחיים, מסתכל בעיניים, חי ללא גבולות, מתעד חוויות, מקצין רגשות.
מגיע למספר ימים בלבד,
אסור לו להיות לבד, חייב לטרוף את השעות, בעיקר את הלילות, לצאת לבלות, להתעורר לצידן של הרפתקאות.
לרוב זה בא על חשבון המשפחה שנדחקת לפינה, או אז הוא מתרץ לעצמו ללא בושה: ״ההנאה שלי – היא הכי חשובה".

————————————–

בלילה השני להגעתו, פגש בה לראשונה.
כבר זמן מה שהם מתכתבים, מחליפים רגשות, מחמאות ורעיונות.
הלילה הוא ידע הם יחליפו קצת יותר…
הם עמדו צפוף בין קהל. היא נצמדה אליו ולחשה באוזנו: "ימים אפלים עוברים עליי", ועשתה לו את המבט הזה עם העיניים. רעד בלתי רצוני חלף במעלה גבו. המלנכוליות שלה עשתה לו את זה.
אחר כך כשהיו לבד, מתגפפים תחת כיפת השמיים ומטחי הגשם, הצהירה באוזנו שהוא הראשון שנתן לה לחוש כך, שהיא כלואה במערכת יחסים אחת מאז ידעה גבר, והנה הוא היחידי שגורם לה להרגיש חיה.
אולי זה היה היין בשילוב הג׳ויינט ואולי זו הכמיהה להרגיש נחשק שטשטשו את חושיו, אבל באותו הרגע הוא באמת האמין לה.
בבוקר למחרת היא התקשרה ובטון מתגרה תיארה בפרטי פרטים את רצונותיה ותשוקותיה. תכף לאחר מכן הצהירה שאסור ושמא עליהם לחדול,
כששאל בתמיהה לפשר השינוי הקיצוני בשיחה הודתה שהוא צודק ואז התחננה אליו שלא יתרחק.
"אם תזרוק אותי, אבכה המון". היא חזרה על המשפט הזה עוד כמה פעמים ואז סיימה את השיחה עם עוד פנטזיה אפלה.
זה היה נראה לו מוזר הניגון שלה על קשת רגשות בשיחת טלפון אחת, אבל מוזר תמיד התפרש אצלו כמסתורי והרפתקני. ואם כך, אז למה לא?!

———————————–

הוא עמד עם הטלפון באמצע הרחוב המום, היא דיברה אליו בלשון נקבה משל שוחחה עם חברה ואז ניתקה, לא היה קשה להבין שהאחר עמד לצידה.
ברגע אחד המסתורין והתשוקה התחלפו עם תיעוב ודחיה, מצפונו צף עלה מהבפנוכו של נשמתו מטיח בו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"
זיכרון ידיה הקטנות מטיילות על גופו בהנאה עשה לו צמרמורת מהסוג הרע, "מגע מלוכלך" מלמל לעצמו.
מחשבה התגנבה למוחו, בתחילה ביטל אותה בהינף יד אבל היא גדלה וצברה תאוצה עד שנעמדה מולו וצרחה
"סע הביתה "
מונית אקראית נעצרה מולו החלון נפתח והנהג שאל אם זקוק להסעה.
הוא הוציא את הטלפון מהכיס.
"היי אמא מה שלומך אני תופס אליכם מונית – יש קוסקוס?"

————————————

השולחן החל להתמלא במבחר סלטים והוא נשנש אותם בחטף.
אמו צפתה בו מהמטבח מוחה אגלי זיעה בסינרה ומפריחה לעברו חיוך ונשיקה.
"לעמרה של אמא המרק מוכן, הנה אני מוזגת לך קוסקוס"
היא ניגשה אל הקערה וחפנה בידה את הגרגירים שעמלה עליהם משעות הבוקר המוקדמות.
"כמה למזוג לך חיים שלי?"
"תתחילי למזוג יא מאמא, אני כבר אפסיק אותך לפי העין"
"אתה יש לך עיניים של עספור, תראה איך רזית"
הוא נזכר בשעשוע איך לאף אחד מבני משפחתו היה אסור להכניס ידיים לקערה.
פעם הוא תפס את אחותו מוזגת לעצמה עם הידיים ואמא מיד הזדרזה והעמידה בשבילו סיר חדש.
"אולי הגיע הזמן שאמצא לי זוג ידיים נקיות, אמיתיות, ראויות, כאלה שיהיו רק שלי"
אמו הסתכלה עליו בחשד "התחלת לדבר לעצמך מה קרה?!"
הוא לקח את שתי ידיה ונשק להם ארוכות
"אני צריך ידיים אמא"
"וואעה עלייה אתה מרגיש טוב? על איזה ידיים אתה מדבר?"
"ידיים של בית אמא,
ידיים של בית"

אלי טויל

"כיבוי אורות זמן לישון" הכריזה אמא.
סגרתי את הספר, לא לפני שסימנתי היכן אני אוחז, ברגע ששמעתי את דלת החדר נסגרת, הוצאתי את הפנס שקיבלתי מסבא פליקס והמשכתי לקרוא מתחת לשמיכה.
”תולעת ספרים” קראו לי כולם.
בניגוד גמור, את שיעורי לשון,
לא סבלתי בעליל למעשה על
הבגרות בלשון קיבלתי 86
אחרי שמישהי עמדה מעליי
והכתיבה לי את התשובות הנכונות.
ניגודים זה דבר שמאפיין בחיי,
מילד שגדל בהתנחלויות,
דרך חינוך חרדי בבני ברק
ועד לסיום התיכון בתל אביב.
הגעתי לאמסטרדם במטרה לעבוד
בעגלות ומצאתי את עצמי ב-4
השנים האחרונות מנהל חנות פלאפל/שווארמה קטנה.
אני אוהב את השקט והשלווה
שאמסטרדם משרה עליי,
לצד התנועה הקולנית והבלתי פוסקת.
למדתי לחכות בתור בסבלנות,
למדתי תמיד להקדים בברכת שלום.
למדתי לקבל את השונה והאחר.
ולמדתי מה זה ׳חזלך׳
מקווה שזה מה שיהיה לכם
כשתקראו את הסיפורים.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.