מגי'ק מאשרום

"אתמול בלילה הנשמות שלנו עשו סקס"
זה היה המשפט הראשון על הבוקר שהיא הוציאה מהפה.
הסתכלתי עליה בבעתה
וכל מה שיצא לי מהפה היה "אחלה" 
"מה אתה לא חושב ככה"?
האמת שהיה לי די מדהים איתה והכול,
אבל משפט כזה מבחורה שהכרתי לפני כמה שעות גרם לי מעט לחשוש.
ערב לפני יצאנו כל החברים, אחרי ששתיתי 13 שוטים של סמבוקה היא נכנסה לבר, התיישבה מולי וכל המשך הערב רק הסתכלה עליי וחייכה. 
החברים שלי דחקו בי לגשת אליה 
"אחי היא לגמרי בעניין שלך"
אבל אני הייתי שבור מאלכוהול וממש לא התחשק לי להתחיל עם מישהי, 
"רדו ממני יש לי סטלה יפה,
אין לי כח לדיבורים עכשיו"
לקראת הסוף מרקו האיטלקי ניגש אליה ולחש לה משהו על האוזן, היא לא הנידה עפעף משל היה אוויר.
חשבתי שזה קצת מגעיל מצידה,
להתעלם ככה בהפגנתיות ואז היא קמה מהכיסא נגשה אליי ואמרה
"תגיד הרדאר שלך מקולקל"? 
חשבתי שאני מת וקצת התרגשתי אבל התעשתתי מיד ועניתי לה
"אני חושב שכן,
את יכולה אולי לעזור לי לתקן אותו"
5 דקות לאחר מכן כבר היינו במונית לכיון הדירה שלי.
במשך כל הלילה החלפנו ביננו מעט מאוד מילים, רובם חזרו על עצמם שוב ושוב. ועכשיו ללא אפילו בוקר טוב היא באה לי ביציאה כזאת?!
"מה אתה חושב יותר מדי"? -היא קטעה את הרהורי 
-"כן כן בטח הנשמות שלנו על מלא"
החלטתי לזרום, מי החליט שזה חייב להיות רק סטוץ?! אם בא לה עליי אני לא חייב לשלול רק בגלל הדרך בה הכרנו.

 

"תגיד, לא הצלחתי להירדם עד עכשיו, אני יכולה לישון כאן"?
-"כן בטח" 
"בטוח"?
-"בטח שבטוח" 
הייתי צריך לצאת לעבודה אז השארתי לה מפתח על השולחן בסלון ונעלתי.

 

בערב כשחזרתי היא בדיוק יצאה מהמקלחת עם מגבת בלבד לגופה.
"שלום ליפיפייה הנרדמת" 
היא ענתה לי שלום חלוש, נכנסה
לחדר וסגרה את הדלת.
"תן לי דקה להתלבש" הוסיפה בענייניות. 
כשיצאה ראיתי אותה עם התיק שלה ביד.
"מה את לא נשארת לארוחת ערב? 
קניתי פסטה וירקות…" 
"אתה חמוד והיה נחמד אבל מבחינתי זה היה חד פעמי"
הופתעתי.
-"חשבתי שהנשמות שלנו עשו סקס"
היא ציחקקה קלות. 
"אתמול הייתי תחת השפעת מאג׳יק מאשרום, לכן גם נרדמתי רק בבוקר,
בכול אופן היה נחמד להכיר"

 

נעלתי אחריה את הדלת,
גילגלתי לי סיגריה,
סדרתי את המצרכים במקום
והזמנתי פיצה.

"כיבוי אורות זמן לישון" הכריזה אמא.
סגרתי את הספר, לא לפני שסימנתי היכן אני אוחז, ברגע ששמעתי את דלת החדר נסגרת, הוצאתי את הפנס שקיבלתי מסבא פליקס והמשכתי לקרוא מתחת לשמיכה.
”תולעת ספרים” קראו לי כולם.
בניגוד גמור, את שיעורי לשון,
לא סבלתי בעליל למעשה על
הבגרות בלשון קיבלתי 86
אחרי שמישהי עמדה מעליי
והכתיבה לי את התשובות הנכונות.
ניגודים זה דבר שמאפיין בחיי,
מילד שגדל בהתנחלויות,
דרך חינוך חרדי בבני ברק
ועד לסיום התיכון בתל אביב.
הגעתי לאמסטרדם במטרה לעבוד
בעגלות ומצאתי את עצמי ב-4
השנים האחרונות מנהל חנות פלאפל/שווארמה קטנה.
אני אוהב את השקט והשלווה
שאמסטרדם משרה עליי,
לצד התנועה הקולנית והבלתי פוסקת.
למדתי לחכות בתור בסבלנות,
למדתי תמיד להקדים בברכת שלום.
למדתי לקבל את השונה והאחר.
ולמדתי מה זה ׳חזלך׳
מקווה שזה מה שיהיה לכם
כשתקראו את הסיפורים.

    אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

    כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.