"הרוח נושבת קרירה"… אילו זכרונות, אה?! עד היום כל ריח עץ שרוף יחזיר אותי ברגע לאותה חוויה לגבעומרית שאין לה תחליף. יושבים סביב המדורה, זו שסוף סוף נדלקה, רוח קלילה נושבת ואש חמה מגנה. מנסים לחלץ תפוחי אדמה, שרים, עליזים ובעיקר חוגגים. ככה זה, חוויות ילדות, מסתבר, חזקות ונזכרות היטב.
למה ל"ג?
עכשיו, כשכבר הבנו דבר או שניים על מדורות, מה נדלק מהר ואיזה עץ מתכלה לאט. באיזה חומר בעירה להשתמש ומהם תפוחי האדמה הנכונים למדורה. אולי ננסה להבין מה מסתתר שם מאחורי המדורה? מה גורם לה לבעור במשך הדורות? מהם הגחלים ומהי האש? ומהו עניינו של החג, וליתר דיוק, של הל"ג?
ראשית, בואו נבין אחת ולתמיד מהו אותו ל"ג ולמה הוא נמצא ב-עומר. כאחת ששולטת בלוח השנה העברי זה הצליח לבלבל גם אותי. ט"ו בשבט, לדוגמה, כשמו כן הוא, תאריך ט"ו בחודש שבט. כך גם תשעה באב, ט"ו באב, עשרה בטבת ועוד רבים וטובים בלוח השנה העברי. אבל ל"ג, מה איתו, איפה מוצאים תאריך כזה? הרי לא קיימים ל"ג ימים בחודש. ובכן, ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה (בגימטרייה ל"ג) לספירת ימי העומר. הימים שבין חג הפסח לחג השבועות, אותם יש מצווה לספור מדי יום כהכנה, המתנה וציפייה לקבלת התורה. תקופה זו נקראת 'עומר' על שם קרבן 'מנחת העומר' שהיה מוקרב בבית המקדש. היה זה קרבן המובא מסולת שעורים בנפח של חבילת שיבולים קצורה, ומכאן שמו.
למה אנו מדליקים?
עד כאן לגבי הל"ג. אבל מה לגבי החג? מה מייחד את יום השלושים ושלושה לעומר ליום כזה שחוגגים בו, מציינים אותו ומדליקים לכבודו?
האמת היא שאין סיבה אחת, אלא כמה.
הראשונה קשורה לתנא המפורסם רבי עקיבא, שזכה והעמיד עשרים וארבע אלף תלמידים. לצערנו כולם מתו בין פסח לשבועות במגפה מסתורית, שלא הייתה אלא עונש על כך ש"לא נהגו כבוד זה בזה". מאחר וביום ל"ג בעומר פסקה המגיפה, הפך יום זה ליום שמחה וחג.
השנייה אירעה שנים רבות לאחר מכן, והיא קשורה לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מתלמידי רבי עקיבא המעטים ששרדו את המגיפה. רבי שמעון התייחד בכך שחיבר את ספר הזוהר הקדוש, ספר היסוד של חכמת הקבלה. בכך הנחיל לנו את הזכות ללמוד לא רק את התורה הנגלית אלא גם את פנימיותה. יום ל"ג בעומר הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, ומאחר וביום זה גילה סודות רבים ועמוקים, הפך יום זה, כבקשתו, ליום 'הילולא' ושמחה.
לכאורה, שתי התרחשויות שונות, בזמנים שונים, לאישים שונים, סביב נושאים שכלל אינם קשורים זה בזה ולא בהכרח קשורים אלינו. רק ב'מקרה' נפלו יחד על ל"ג בעומר.
זהו, שלא.
איך זה מתחבר?
הסיבה בגללה נענשו תלמידי רבי עקיבא היא משום שלא השכילו לקיים את מצוות רבם "ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה". מסתבר שללא לימוד פנימיות התורה שגילה רבי שמעון בר יוחאי, קשה, עד בלתי אפשרי, לקיים מצווה זו.
אנחנו יכולים לבדוק עם עצמנו ולהבין עד כמה זה לא פשוט. היחסים בינינו לבין הקרובים, הרחוקים או אלו המזדמנים והבלתי מוכרים הם חתיכת פרויקט. איך אפשר לאהוב את כולם ולנהוג בכולם בכבוד? ומה אם הוא חושב שונה ממני, ומה אם הוא מכעיס, מרגיז, מגעיל אותי? בדיוק כאן נכנסת לתמונה תורתו של בר יוחאי והסודות הנסתרים שגילה השופכים אור, מבהירים ומבארים את הדרך בחיים.
וכך כותב בעל התניא המתבסס על ספר הזהר (בעריכה קלה): "הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות 'ואהבת לרעך כמוך' לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן… שהרי נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בהשם אחד רק שהגופים מחולקים. ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחווה אמתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה".
הגוף – מפריד בין אנשים. הנשמה – מאחדת. מדורת ל"ג בעומר מרככת לא רק את תפוח האדמה. אור מדורת פנימיות התורה, אותה הצית רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר, מלמדת אותנו התבוננות אל הנפש פנימה, ללא אותן שכבות המפרידות ומרחיקות, אותן יש להמיס בחום ואולי אף לשרוף באש ולהגיע אל העומק, אל הפנים, כי שם אנחנו שווים ללא פילוג ומריבות, שם יש רק חום וקירוב לבבות.
ערך האהבה והכבוד אינו עוד ערך, אלא בסיס משמעותי והכרחי לקיומנו ומשום כך ל"ג הפך לחג, חג שמזכיר לנו לשמור על קשר עמוק של נשמות חמות ואוהבות.
אני לא סגורה כמה מדורות ל"ג בעומר ידלקו כאן השנה בהולנד, וברור לי שאיכות הסביבה חשובה לנו עד מאד, אבל בואו נזכור, מה שחשוב באמת זו אש הנשמה.
ל"ג שמח!
