קהילה היא הפתרון: חזון הקהילות החילוניות בתפוצות

רבים מאיתנו, הישראלים בהולנד, בדומה לשאר הישראלים בתפוצות, מתמודדים עם בדידות, זרות, היעדר תחושות של שייכות ומשמעות, וכן עם דילמות הקשורות לחינוך הילדים ולעיצוב זהותם. בנוסף, רוב-רובם של ילדינו אינם צפויים לקיים חיים יהודיים בבגרותם. ניר גבע מתאר כמה מן הבעיות שכולנו מכירים מקרוב, וטוען שיש להן פתרון: קהילה. הוא מסביר כיצד צריכה להיראות קהילה כזו, ועל אילו יסודות היא צריכה להיבנות. מה דעתכן/ם?

בעשור החולף זכיתי להיות חלק מצוות של אנשים שהקימו ומאז מובילים קהילה של ישראלים באמסטרדם (kehila.nl). לאורך השנים הללו, ביחד עם שותפים לדרך במסגרת מכון קהילות, סייעתי להתהוותן של יוזמות קהילתיות נוספות במספר ערים ברחבי היבשת. לאורך הדרך הזו צברתי לא מעט תובנות לגבינו, ישראלים החיים באירופה, ורציתי לשתף אתכם בכמה מהן.

ישראלים באירופה: אתגרים ובעיות 

אם לפשט ולהכליל, רובנו הגדול נמצאים באירופה כדי להישאר, משום שבסך הכל די טוב לנו במקומות מושבנו. אולם בהיותנו חילונים, איננו נהנים מן המעטפת הזהותית שסיפקו לנו החיים בישראל. כתוצאה מכך, מציאות החיים שלנו יוצרת אתגרים ובעיות, שניתן לחלק לשלוש רמות.

ברמה האישית, רבים מאיתנו, הישראלים באירופה, מתמודדים עם זרות, בדידות והיעדר תחושות של שייכות ומשמעות. כמו כן, חלק גדול מאיתנו סובל מחוסר-השתלבות של ממש בחברה בה אנו חיים – ובכלל זה בקהילות היהודיות שסביבנו – בעיקר בשל פערי שפה ותרבות. 

ברמה המשפחתית, בבתים רבים של ישראלים באירופה נוצרים מתחים היכן שהורים אינם דוברים את שפת הלימוד והחולין של ילדיהם. לעתים, אחד מבני הזוג אף מרגיש מנותק מבחינה חברתית, זהותית ותרבותית. לצערנו, יש לא מעט סבים וסבתות בישראל שהקשר שלהם עם נכדיהם רופף באין שפה משותפת, וההורים שבינינו נתקלים לא אחת בדילמות הקשורות לחינוך ילדינו ולעיצוב זהותם. 

ברמה הלאומית, הבעיה העיקרית היא אובדן הזהות היהודית והישראלית של הדור הבא, משום שנמוך מאוד הסיכוי שילדיהם של ישראלים חילונים באירופה יחיו חיים יהודיים בבגרותם. משמעות הדבר היא שבתוך שניים-שלושה דורות רק מעטים מצאצאי הישראלים באירופה יהיו יהודים. חשוב לציין שהבעיה הזו רלוונטית לא רק לישראלים, אלא לכלל היהדות החילונית באירופה, שנמצאת בתהליך של היכחדות.

מדוע זו בעיה? משום שרוב-רובם של הישראלים באירופה אינם רוצים להיות החוליה האחרונה בשרשרת. ההמשכיות של חיים יהודיים חשובה לנו, ולא רק בארץ. הגירה אל מחוץ לגבולות ישראל – בגלל אהבה, לימודים, קריירה וכל סיבה אחרת – אינה חייבת להוביל לניתוק הצאצאים שלנו מהעם היהודי. אנחנו עם קטן, עם מטען תרבותי והיסטורי שעבר בירושה אלפי שנים, ואנו רוצים שהדורות הבאים שלנו ימשיכו לשאת אותו, ולא יוותרו עליו.

הפתרון: קהילה

הדרך הטובה ביותר להתמודד בהצלחה עם האתגרים והבעיות שציינתי כאן היא, במילה אחת, קהילה. 

על-פי חזון הקהילות שאבקש להציג כאן בפניכם, בכל מקום בו חיים ישראלים באירופה (או לפחות כמה עשרות משפחות של ישראלים), תוקם ותתבסס קהילה פלורליסטית ומכילה, במובן שכל אחת ואחד יוכלו להצטרף אליה, ובלבד שיהיו סובלניים ומכבדים כלפי שאר החברים וכן כלפי אופייה ורוחה.

הכוונה במילה "קהילה" היא למסגרת מאורגנת המאפשרת לחבריה לקיים יחדיו פעילויות חינוך, חברה ותרבות ברוח ישראלית-יהודית-חילונית, ובאופן המספק להם את הצורך בתחושות של שייכות ומשמעות, וכן בקשרים חברתיים המבוססים על רקע ותרבות משותפים. באמצעות הקהילה יוכלו חבריה לשמר ולטפח את זהותם כפי שמתאים להם, ובכלל זה לציין חגים ומועדים וטקסי מחזור חיים בדרך חילונית, עדכנית ומחדשת. בין חברי הקהילה תתקיים מערכת יחסים של ערבות הדדית: כאשר מי מהם נקלע לצרה ומצוקה, יש מי שיעזרו לו.

הלב הפועם של הקהילה יהיה בית חינוך המתכנס תדיר בסופי שבוע, והמסייע בעיצוב זהותם של הילדים ובהעצמת הזיקה שלהם ליהדות ולישראל. לצדו תקיים הקהילה פעילות סדירה ועשירה בתוכן וברוח: אירועים בחגים ובימי זיכרון, מפגשים העוסקים בתרבות ישראלית ויהודית, תיאטרון קהילתי, מקהלה עברית, מועדון סרט ישראלי, מפגשים עם אמנים וסופרים ישראלים, קבוצת לימוד מקורות יהודיים ברוח חילונית, לצד סדנאות כתיבה יוצרת, חוגים, קורסים וטיולים.

לקהילה צריך להיות מקום התכנסות קבוע המתאים לפעילות החינוכית לילדים. את האירועים למבוגרים ולמשפחות ניתן לבצע כל פעם במקום אחר, בהתאם לאופיו של האירוע ולמספר המשתתפים. 

עיקר המימון הנדרש לפעילותה יועמד לה על-ידי חבריה: דמי חבר, שכר לימוד, דמי השתתפות באירועים, ותרומות של משפחות נדיבות. בנוסף, הקהילה תוכל לקבל תמיכה כספית מוסדית מגופי ציבור ומקרנות בעולם היהודי, במטרה לסייע לה בבניית התשתית הנדרשת לפעילותה, שהיא מעבר למה שיכולים החברים לממן מכיסם.  

חברי הקהילה הם שותפים, לא לקוחות 

חשוב שהקהילה לא תהיה "עסק" של משפחה אחת, ושלא תהיה תלויה באדם אחד, שאם הוא יעזוב או יתעייף, אז הקהילה תקרוס. את הקהילה יוביל צוות של מנהיגים מתנדבים המתחלפים מעת לעת, ולצדו – בעלי תפקיד בשכר וכן שדרה של פעילים בהתנדבות. על חברי הקהילה להיות מעורבים בנעשה בה, לקחת על עצמם אחריות, לגלות יוזמה ומעורבות, וגם לדעת לקבל החלטות במצבים של מחלוקת. חברי הקהילה אינם לקוחות שלה, אלא שותפים בה, והקהילה שייכת להם בדיוק כפי שהיא שייכת למי שבאותה עת משמש בה בתפקיד מסוים. 

על הקהילה להיות עצמאית, במובן שהיא לא תהיה כפופה לארגונים אחרים העשויים להכתיב לה החלטות ותכנים כתנאי לתמיכתם. הקהילה יכולה להיתמך על-ידי קרנות וגופים המעוניינים להעניק לה מימון וסיוע, כל עוד הם אינם פוגעים בעצמאותה.  

אפשר שלקהילה יהיו ענפים שונים, ושיתקיימו בה טקסי בר מצווה עם חב"ד, לצד תכנית שנת מצווה בסגנון חילוני. שתהיה בה פעילות לגימלאים בבוקר, לילדים ונוער אחר הצהריים ולמבוגרים בערב. כשנולדים בקהילה תינוקות, החברים יציינו זאת וישמחו בשמחת הוריהם. כשחבר הולך לעולמו, חברי הקהילה יהיו שם כדי לסייע לבני משפחתו ולהשתתף בטקסי האבלות. ואם חברים/ות בקהילה יבואו בברית הנישואין – חברי הקהילה ישמחו בשמחתם ויחגגו עמם.

אין זו קהילה אם היא מסתפקת בלהיות קבוצת פייסבוק או ווטסאפ (עם כל הכבוד לכלים הללו כאמצעי תקשורת בשירות הקהילה). בקהילה אמיתית חברותיה וחבריה נפגשים מעת לעת ובאמת מכירים זה את זה. 

זו צריכה להיות קהילה שילדיה יונקים את האווירה הקהילתית מלידתם. כשהם יהיו בוגרים כבר יהיו להם כעשרים שנות ניסיון קהילתי, והם ישאפו להצטרף לקהילה במקום בו יבחרו לגור בהמשך חייהם. ואם באותו מקום לא תהיה עדיין קהילה מקומית – הם יקימו כזו בעצמם.

יש להתאים את החיים היהודיים למציאות המשתנה

המשך הקיום של יהדות מחוץ לישראל תלוי ביכולת להתאים את החיים היהודיים לסביבה ולמציאות המשתנה. בכל קהילה יוכלו חברותיה וחבריה לשאול עצמם היכן מתאים להם להתמקם על ה"ספקטרום היהודי", ואיך היו רוצים לפעול במתח שבין שימור לבין שינוי: מה יעדיפו לאמץ, על מה יוותרו, ומה עליהם להמציא או לעצב מחדש כדי שיהלום את עולמם והשקפותיהם. 

אם בנותינו ובנינו יאהבו להיות יהודים וירגישו בנוח עם יהדותם, רק אז הם יבחרו – מתוך חירות ולא כי הם חייבים – להמשיך ולקיים את הזהות היהודית שלהם, ובבוא העת להנחיל אותה הלאה לילדיהם. לקהילה תפקיד מכריע בביצוע המשימה הזו. 

במשך אלפי שנותיו של העם היהודי יצרנו קהילות שבזכותן שרדנו, פשוטו כמשמעו. הקהילות אפשרו לנו להתפרנס, להגן על עצמנו, ולממש ערכים של תמיכה ועזרה הדדית, והכל סביב המשימה המשותפת של קיום זהותנו ותרבותנו. הקהילות עזרו לנו לשמור על הגחלת ולספר את הסיפור שלנו, שמחבר בינינו, ולגרום לכך שהוא ימשיך להיות מסופר מדור לדור. קהילה היא פתרון עתיק יומין שמתאים גם כיום.

אשמח לדעת מה אתם חושבים על כך.

 

ניר גבע הוא המייסד ויו"ר הוועד המנהל של מכון קהילות, הפועל להקמתן וביסוסן של קהילות יהודיות חילוניות בתפוצות. ניר חי באמסטרדם עם משפחתו ומשמש כיועץ משפטי בכיר בחברה בינלאומית.

  • גל
    09/05/2022 at 18:41

    כתוב יפה ומעניין. קהילתיות היא ללא ספק ערך חשוב ומתנה גדולה.

  • ליאורה קייזר
    10/05/2022 at 11:41

    מאוד אוהבת את הרעיון, אבל כמו שציינת בראשית הכתבה, יצרת קהילה באמסטרדם שאינה נגישה לכל ישראלי שחפץ , בעיות מרחק, זמני פעילות, רב גילי וכדומה. ולצערי, ישראלי נשאר הכל מקום ולעיתים חוסר ההסכמה והווכחנות שבאופיינו גורמים לטירפוד כוונות טובות. מכיוון שאין לי כבר ילדים במערכת החינוך, מן הסתם אני מתעניינת בקבוצת גיל 60+ אבל זה לא צריך למנוע ממני עירוב רב גילי! אשמח לדעתך. ולעזרתך בהקמת קהילות גם במקומות מרוחקים מאמסטרדם

    • יעל
      10/05/2022 at 13:10

      נכון. אני במצבה של ליאורה…
      ילדים בוגרים, הורים צעירים בעצמם. לא חיה באמסטרדם, מרחק, וגם מרחק גילאים, מקשה על יצירת ושמירת קשר.

  • jeff
    10/05/2022 at 17:15

    יהודיות חילוניות
    this is oxymoron and paradox.

  • דניאל
    01/07/2022 at 18:51

    אני חושבת שכתבת בצורה מאוד מדויקת את הבעיה של הרבה ישראלים.
    מודה שגם בלור זוג אורתודוכסי אנחנו לא נכנסים בשבלונה של הקהילה המקומית, אז מזדהה לגמרי למרות שאני לא חילונית.
    מעניים6לחשוב על מודל קהילתי שיכול לסייע לעוד מקומות באירופה (זורקת רעיון אבל גם מתנדבת לעזור)

    • ניר
      01/07/2022 at 22:30

      תודה, דניאל. אשמח לשוחח איתך על אפשרויות להתנדב ולעזור בתחום הקהילות.

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.