העשיר היהודי והחייל הגרמני שהצילו יהודים בהולנד  

תמונה הראשית: שמואל "סאם" ואן פרלסטין ונכדתו ניקי, שנת 1951

פגישה מקרית בחנות ספרים, איש עסקים יהודי "ארי", וגרפיקאי צעיר, חייל גרמני בהולנד הכבושה, שהיה לאחד המאיירים הגרמנים האהובים ביותר. כל אלה שיחקו תפקיד בסיפור הצלתם של מאות יהודים בעיירה בוסום (Bussum) בזמן מלחמת העולם השנייה, סיפור שהתגלה לגמרי במקרה. 

אנט בצלאל היא בימאית סרטים, תושבת בוסום שממזרח לאמסטרדם, ופעילה בהנהגת הקהילה היהודית בעיירה. לפני כמה שנים ביקשה לעיין בארכיון הנשכח של הקהילה היהודית בעירה, ויצאה עם גילוי מפתיע. ״גיליתי אוצר בארכיון בית הכנסת של בוסום", סיפרה לנו בצלאל, "היו שם מסמכים רבים שהתייחסו לתפקידם המשמעותי של שני חיילים גרמנים במבצע הצלת יהודי בוסום. להפתעתי הגדולה אחד מהם, ורנר קלמקה, הפך לאחר המלחמה לאחד המאיירים הידועים בגרמניה המזרחית. לא היה ספק בלבי שיש לספר את סיפורו בסרט תיעודי״.

אולי יעניין אותך גם:

מה שקרה אז בקופישופ, מה שקרה בחנות הספרים
הבית ברחוב שפינוזה שלוש, אמסטרדם
התמונה שצולמה מחלון הבית שלי באמסטרדם, אז
הולנד, 1944: תינוק יהודי נולד בבּוֹר

הקהילה היהודית בבוסום היא קהילה צעירה יחסית לקהילה הוותיקה באמסטרדם השכנה. היא הוקמה ב-1911, בעיקר על ידי צעירים יזמים ועצמאיים שמאסו בממסד היהודי הוותיק באמסטרדם. הקהילה הייתה מאד ציונית ועצמאית וחבריה למדו עברית. בסוף שנות ה-30 קהילת בוסום קלטה פליטים רבים מגרמניה שברחו מהדיכוי הנאצי. מהקמתה שמרה הקהילה על קשרים טובים עם השכנים הלא-יהודים בסביבה, כמו אנשי הכנסיות ונציגי העירייה. למשל, היה מקובל שכל שנה בתפילת כל נדרי בבית הכנסת ישבו כמרים בשורה הראשונה.

הולנד נכבשה ב-1940, וב-1941 גבר דיכוי היהודים. הילדים גורשו מבתי הספר, עובדים יהודיים פוטרו ונאסר על יהודים להשתתף באירועים ציבוריים כגון הצגות תיאטרון, אירועי ספורט או אפילו להיכנס לבתי קפה – הם מודרו לחלוטין מהמרחב הציבורי. הד לאותה הדרה ולמשמעותה ניתן למצוא בדברי המלך וילם-אלכסנדר בטקס יום הזיכרון ההולנדי בשנה שעברה: "סוביבור התחיל בוונדלפארק, עם שלט שעליו נכתב 'אסור ליהודים'".

משמאל לימים מלס דה יונג, יוהנס גרהארט, ג'וני ליפיבורה, חארארד ואן פרלסטין, ורנר קלמקה, 1942

 

הוראות קשות החלו להגיע למועצת הקהילה בבוסום: כל היהודים חייבים לעבור לאזורים מסוימים  באמסטרדם, לנטוש את בתיהם ולשלם בעצמם על כרטיסי הרכבת לבירה. הנהגת הקהילה הבינה שגורלם של תושבי בוסום יהיה מר אם יצייתו, בין היתר בזכות הפליטים הרבים מגרמניה שגרו בעיירה. הם הבינו שעליהם לעשות משהו. בזכות הקשרים הטובים והענפים שהיו להם עם אנשי האזור הם יכלו ליצור רשת תמיכה נרחבת להסתרת יהודים ואנשים נוספים שהיו בסכנה. כ-500 בני אדם "צללו" – המונח ההולנדי המתאר כניסה למחבוא בזמן המלחמה (onderduiken). גם לבית הכנסת דאגו: הכומר הפרוטסטנטי בעיר לקח אליו את ספר התורה, הנגר שמר על חפצי היודאיקה.

כדי לתאם את מבצע ההצלה הנרחב היה צורך באיש קשר בין כל הגורמים המשתתפים. שמואל "סאם" ואן פרלסטין היה גזבר הקהילה ובעל חברה גדולה אשר הוחרמה על ידי הגרמנים, אדם מוכר ועשיר. כדי להיות מסוגל להסתובב חופשי, ללא טלאי צהוב ולתאם את מבצע ההצלה, היה לו צורך במסמכים. העובדה שאמו של סאם היגרה מגרמניה להולנד היוותה הזדמנות. אך נדרש מישהו שיוכל לזייף מסמכים גרמניים שיוכיחו שהוא "ארי". הזייפן הגיע מכיוון בלתי צפוי.

נקודת המפגש ארסמוס

ורנר קלמקה ליד חנות הספרים באמסטרדם, 1941

חנות הספרים "ארסמוס" באמסטרדם הייתה ידועה כמקום שבו ניתן למצוא ספרים "אסורים", כאלה שהנאצים ביקשו להעלים. חייל גרמני צעיר בשם יוהנס גרהארט (Johannes Gerhardt) ביקר בחנות וככל הנראה שקע כל כך בספרים עד שיצא ממנה ושכח את נשקו האישי מאחור. איש צעיר רדף אחריו והזכיר לו. היה זה מלס דה יונג (Mels de Jong) חתנו של סאם. יוהנס אסיר התודה אמר למלס שישמח לעזור לו בתמורה וכך נוצרה השותפות שהצילה חיים רבים.

גרהארט, שהיה צלם מקצועי, הגיע לבוסום עם ציוד צילום והדפסת תמונות והביא עמו את חברו הגרפיקאי, ורנר קלמקה (Werner Klemke), גם הוא חייל גרמני. השניים נסעו לגרמניה והנפיקו לסאם את המסמכים הנדרשים. בזכות המסמכים קיבל סאם בחזרה את הבעלות על חברתו והלך לבנק ליפמן רוזנטל (LIRO) באמסטרדם כדי לקבל בחזרה את כספו, מיליון גילדן במזומן. כשנשאל על ידי הפקיד בבנק מדוע הוא לוקח את כל הכסף במזומן הוא ענה: ״זה בשביל המחתרת, אבל זה לא עניינך״. הבנק נאלץ לתת לו את הכסף.

הכסף שימש לבניית מקומות מסתור ליהודים ולאנשים נוספים שהיו בסכנה מהנאצים (קומוניסטים למשל). סאם וחתנו מלס היו חברים משמעותיים במחתרת וביתו של סאם שימש כמרכז פעילות למחתרת וכמקום מעבר לאנשים במסתור. המחתרת לא עסקה רק בהצלת אנשים אלא גם הדפיסה עיתון מחתרתי מקומי שמטרתו הייתה לעודד את רוחם של המסתתרים וגם להזהיר אותם לא לצאת ממחבואם לפני שהכיבוש הגרמני יסתיים.

קלמקה לא הסתפק בזיוף המסמכים של סאם בלבד. הוא היתל בממונים עליו והביא לכך שיקימו עבורו משרד קטן. שם זייף תעודות לידה, תלושי מזון, תעודות טבילה לנצרות ואפילו מסמכי זיהוי. לו היה נתפס רב הסיכוי שהיה מוצא להורג.

אנט קראה לסרטה "מפגש בארסמוס" (Treffpunkt Erasmus) על שם חנות הספרים האמסטרדמית.

אולי יעניין אותך גם:

הולנד, 1944: תינוק יהודי נולד בבּוֹר
בגיל חודש מהלידה נמסר ושרד, סיפור ההצלה של לוקי טימנס
"אחרי המלחמה" – נותנים עדות בבתי ספר בהולנד

 

"לא ישן בלילה בגלל אלו שלא הצלתי"

עמוד מתוך יומן המלחמה של ורנר קלמקה

ערב הכיבוש היו רשומים בבוסום 1,400 יהודים. האתר ההיסטורי של יהודי בוסום ובית הכנסת מציין כי כי ככל הנראה 400 מהם נספו. קשה לדעת כמה בדיוק ניצלו מכיוון שרבים לא שבו להתיישב בבוסום, אולם ככל הנראה מאות ניצלו בזכות מבצע ההצלה הנרחב. גרהארט וקלמקה החיילים היו שותפים פעילים בכך. גרהארט הצלם נהרג בקרב נגד האמריקאים בדרום הולנד. קלמקה הגרפיקאי שרד את המלחמה ואחריה התגורר בברלין המזרחית, שם הפך למאייר מפורסם ואהוב שנודע בין היתר באיוריו לאגדות וסיפורי ילדים. את סיפורו האישי שמר לעצמו.

הוא נשאר בקשר עם חברי המחתרת בבוסום כל חייו למרות הקושי לתקשר מעבר למסך הברזל. חבריו ההולנדים שלחו לו כסף וחומרי ציור. בתו הציירת, סבינה כהנא-נול, בן זוגה הכותב חיים נול וילדיהם מתגוררים כיום בישראל.

גם סאם התעקש שלא יינתן לו שום כבוד מיוחד בגין מבצע ההצלה. הוא נהג לומר כי אמנם ״הצלתי כמה אנשים, אבל אני עדיין לא ישן בלילה בגלל אלו שלא הצלתי״.

מתוך כ-140,000 היהודים שחיו בהולנד בתחילת הכיבוש הנאצי, כ-102,000 נספו. מדובר בשיעור השמדה גבוה במיוחד. לצד זאת, בהולנד הוכר מספר גבוה במיוחד של חסידי אומות העולם, 5,851, והיא ניצבת במקום השני אחרי פולין (7,112). אחת השאלות המרכזיות בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בהולנד היא מדוע דווקא במדינה ללא מסורת של אנטישמיות היה שיעור ההשמדה גבוה כל כך? היסטוריונים מספקים הסברים שונים למה שנראה כסתירה. חלקם מסבירים זאת בשילוב בין אופי המשטר הכובש, יעילותה של הבירוקרטיה ההולנדית ומאפיינים גיאוגרפיים. לאחר הכיבוש הגרמני הממשלה ההולנדית ומשפחת המלוכה גלו לאנגליה ובמקומם השליטו הנאצים משטר כיבוש אזרחי שהורכב מפקידים אוסטרים אנטישמים מנוסים ונלהבים, שפעלו יחדיו לביצוע המשימה. הרשויות ההולנדיות, שהחזיקו עוד לפני המלחמה במידע רב על האזרחים, המשיכו לתפקד ביעילות ובצייתנות. מבחינה גיאוגרפית הקשו הצפיפות, מיעוט היערות והיעדרם של גבולות "ידידותיים" על הסתתרות ומילוט. אחרים תולים את האשם בהתארגנות מאוחרת יחסית של תנועת התנגדות ורשתות הצלה. מחקר חדש יותר מותח ביקורת על חלק מהתיאוריות הקודמות ומדגיש יותר מכול את חשיבותה של המשטרה ההולנדית ברדיפה פעילה ומאורגנת אחר יהודים. הסיפור של הצלת יהודי בוסום שופך אור על פרק מוכר פחות של ההתנגדות לנאצים – התארגנות יהודית להצלה עצמית ולהתנגדות.

מותר לזייף מסמכים?!

תלמידי תיכון מבקרים בבית הכנסת בבוסום

בנוסף לפועלה כבימאית, אנט פעילה מאוד בתחום החינוך. ילדים מבתי ספר בהולנד מגיעים לבית הכנסת בבוסום ולומדים על שאירע במקום. הפעילויות שהיא עורכת מגוונות ויצירתיות. למשל, הילדים משתתפים בסדנאות להכנת עיתון מחתרתי, מתנסים בשידור רדיו מחתרתי ("רדיו אורניה" כשמם של השידורים האנטי-נאציים מבריטניה) והם גם מזייפים מסמכים. היא מספרת שבמהלך הפעילות שואלים אותה הילדים בהפתעה האם מותר לזייף מסמכים. ואנט עונה: ״לא, זה בניגוד לחוק, אבל לפעמים חייבים״. המסר שאותו אנט מבקשת להעביר לילדים הוא ״תהיו חזקים! אם המצפון אומר לכם להתנגד למשהו – תגידו לא!״.

לאחרונה הוסיפה אנט פעילות חדשה. היא פיתחה מסלול אופניים שעובר בנקודות מפתח לסיפור ההצלה וההתנגדות המיוחד של בוסום. המסלול מתחיל בתחנת הרכבת של בוסום ועובר דרך 20 תחנות ובהן מידע על דברים שהתרחשו במקום וקוד QR לסריקה כדי לצפות בסרטונים המתארים את ההתרחשויות. בזכות המסלול הזה זכתה אנט בפרס "תושבת השנה של בוסום לשנת 2020".

 

 

הצטרפו לרשימת התפוצה של דאצ'טאון וקבלו את כל העדכונים אליכם

 

Avatar photo

‎עורכת דין ורופאה וטרינרית מומחית לבריאות הציבור. נהנית מהשלווה והיופי של הולנד. בזמני הפנוי אוהבת לטייל, לצייר, לקרוא, ולהתאמן.

  • תמר שילו
    08/04/2021 at 13:53

    תודה לילך על חשיפת הסיפור וכתיבתו

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.