שירים מכאן: הכפר

במסגרת המדור שירים מכאן, בני זוג של ישראלים בהולנד מוזמנים לבחור שיר הולנדי שהם אוהבים, ולספר לנו מדוע כדאי לישראלים בהולנד להכיר אותו. זה יכול להיות שיר עַם, שיר פופ, שיר ילדים או שיר משוררים, מה שבא לכם. אנחנו נתרגם את השיר לעברית ונפרסם אותו כאן עם דברי פתיחה קצרים.

הפעם מתארחת במדורינו הנריקה אשר בחרה עבורנו את השיר הנוסטלגי 'הכפר' – het dorp של וים סונפלד (Wim Sonneveld). זהו שיר הולנדי קלאסי שמעלה דמעה בכל מי שהיה כאן בהולנד בתקופה של הקוקו והסרפן שבה חבר היה חבר. אולי הגירסה ההולנדית להיו זמנים משולבת בזכרון יעקב שלי. 

‘הכפר' יצא לראשונה בשנת  1974, אך הוא נכתב כבר בשנת 1965, ומבוסס בעצם על שיר צרפתי משנת 1930. כך שמדובר פה למעשה על הנוסטלגיה של הנוסטלגיה. שימו לב שהוא 'מתלונן' על 'הנוער של היום' עם תסרוקות הביטלס שלו המפזז לצלילי מוזיקת הקצב… אבל המילים האלמותיות נוגעות בכל אחד אשר מתגעגע לימי ילדותו ולעולם הולך ונעלם. 

אולי יעניין אותך גם:

אדם בעקבות גורלו – טיולים בהולנד עם איזי ריידר
איפה אני?
צמחונות – זה בטבע שלנו

הנריקה וגל נפגשו בתור סטודנטים בפאב אירי בברמינגהם, אנגליה. זה היה מתישהו בשנת 1997-8. לאחר מכן הם  גרו בקיבוץ ליד ים המלח, טיילו באפריקה, במרכז אמריקה ובאירופה, ולבסוף השתקעו בוייספ (Weesp) בשנת 2001. מאז הם פה, עובדים שניהם בחברת הטיולים שלהם איזי ריידר אמסטרדם. יש להם שלושה ילדים. תם 13, מאיה 9 ואילן בן 4. 

בחרתי את שירו של וים סוננפלד, אומרת הנריקה כי זהו שיר אשר מחזיר אותי לילדות, לחווה ולכפר בה גדלתי. הרגשת נוסטלגיה לילדות כפרית פשוטה ומאושרת. 

יש לכם בבית גם בת/בן זוג הולנדים שרוצים לספר לנו על שיר שהם אוהבים? כיתבו לנו!

הכפר – וים סונפלד

יש לי בבית עדיין גלויה, אשר רואים בה כנסייה,

ועגלה עם סוס

הקצב י. ואן דר וֵן

פאב, גברת על אופניים

 

זה בטח לא אומר לך כלום, אבל זה המקום שבו נולדתי

הכפר הזה

אני עדיין זוכר איך זה היה

ילדי האיכרים בכיתה

עגלה משקשקת על דרך לא סלולה

בית העירייה עם משאבה מלפנים

דרך העפר בשדה התירס

הבקר, המשקים

 

ולאורך שביל הגן של אבי

ראיתי את העצים הגבוהים

הייתי ילד, וחשבתי לתומי

שזה לעולם לא ייגמר

 

כמה פשוט הם חיו אז

בבתים פשוטים מוקפים ירק

עם פרחים וגדר חיה

אך כנראה הם חיו לא נכון

אל הכפר הגיעה הקידמה

והם עכשיו בדרך הנכונה

ראה כמה חייהם מלאים עכשיו

רואים שעשועון בטלוויזיה

חיים בקופסאות בטון עם הרבה זכוכית

וכך אפשר לראות איך הספה ניצבת אצל גברת מין, ועל השידה ורדים מפלסטיק

 

ולאורך שביל הגן של אבי

ראיתי את העצים הגבוהים

הייתי ילד, וחשבתי לתומי

שזה לעולם לא ייגמר

 

צעירי הכפר נפגשים בכיכר

בחצאית מיני ותיספורת ביטלס.  מפזזים עם מוזיקה קצבית

אני יודע זו, זכותם המלאה

הזמן החדש, כמו שאתה תמיד אומר

אבל אני קצת נעצב

אני עוד זוכר את אבותיהם

אשר היו קונים זוטהאוט בפרוטה

ראיתי את אימותיהם קופצות בחבל

הכפר הזה של פעם, איננו עוד

וכל מה שנותר לי הוא גלויה וזיכרונות

 

כשראיתי את העצים הגבוהים לאורך שביל הגן של אבי

הייתי ילד, איך יכולתי לדעת

שכל זה ייעלם לנצח

לכל הכתבות בסדרה