אדם בעקבות גורלו – טיולים בהולנד עם איזי ריידר

בסתיו האחרון כתבנו במהדורה המיוחדת של המגזין המודפס, על חברת התיירות איזי ריידר אמסטרדם, הצוות, הפעילויות ועל סיפורו המרתק של מירון המייסד. עברו מספר חדשים, הגיעה הקורונה, וחזרנו לשוחח עם בעלי החברה, גל עפרון. שאלנו כיצד עסק ישראלי בתחום התיירות מתמודד עם מצב הקורונה. את העדכון לכתבה זו והתשובה, תוכלו לקרוא בהמשך. 

כשנכנסים למשרדי איזי ריידר בכפר הציורי Weesp שליד אמסטרדם מיד מרגישים משהו חם ומוכר. הגעתי בדיוק לשעת הצהריים, הבעלים גל עפרון וצוות המשרד קיבלו אותי ומיד הניחו לפניי סלטים, לחמים, בורקסים וכל טוב, במהירות שרק ישראלים יודעים לעשות. ״כל זה שבילי?״ התפלאתי, ״לא״ ענו בחיוך, ״זה ככה כל יום שלישי, כשכולנו ביחד אנחנו מקפידים לעשות הפסקת צהריים משותפת״. פאני כהן, חברתו לצוות, מתבדחת ואומרת ש"העובדים ההולנדים במשרד ממול מופתעים כל פעם מחדש מהארוחות שאנחנו מתקתקים פה"… ואני בהחלט מאמינה לה.

סביב השולחן הערוך אני יושבת עם כל הצוות, מקשקשים, מסתלבטים ומדברים קצת על ענייני תיירות ואמסטרדם וכמובן גם על מירון טן-ברינק האגדי, שהתחיל הכל, ורוחו עדיין שורה על המקום.

אולי יעניין אותך גם:

על טיול משפחתי ושינוי עצמי
נצפו בקהילה: המסיבה, יום הפוטבול, הצגה ושבוע הספר
דני ג. וולדמן – האישה מאחורי הנוצות

סיפור אהבה ישראהולנדי

מירון נולד בכלל כמקס, במזרח הולנד, ב-1949. מקס, נער נחוש ודעתן, החל את דרכו בעולם התיירות כבר בגיל 16 כאשר עזב את לימודיו ויצא אל הים. חלומו היה ללמוד תיירות בשוויץ אך מכיוון שהדבר לא התאפשר כלכלית הוא הלך לעבוד על אוניות בקו הולנד-אמריקה וכך לדבריו התמזל מזלו לתור את העולם בגיל כה צעיר. בזמן מלחמת ששת הימים הגיע מקס בן ה-18 לבדו לישראל כדי להתנדב לצה"ל. הוא התגורר בבית דודיו בקיבוץ נען. את השם מירון בחר לעצמו. 

מירון שובץ לשרת בסיירת צנחנים. כנער הולנדי שלא גדל על מורשת הקרב לא היה מוכן כלל למה שעתיד היה לבוא – המסעות המפרכים, העומס הפיזי, אבל נחישותו ואמונתו בכוח הרוח סייעו לו להשתלב ולהצליח.

את בתיה פגש בבית הספר לתיירות כשלמד להיות מורה דרך. היא בכלל לא חשבה שמירון הוא הטיפוס שלה. היא מספרת שנראה לה אירופאי עדין מדי, לעומת המאצ׳ואים הישראלים שהכירה עד אז. אבל משהו קרה בכל זאת, השניים התאהבו, נישאו, חיו יחד 42 שנה והביאו לעולם את שלושת ילדיהם: ירון, ארז ושירי. 

פרוץ האינתיפאדה הראשונה בישראל פגע בתיירות, וב-1991, בעקבות מצבו הכלכלי, החליט מירון לחפש עבודה בהולנד. בני המשפחה נשארו בארץ ומירון חי תקופה ארוכה וקשה "על הקו". לבסוף לא יכלה עוד בתיה לראות את הקושי של בעלה ואת בדידותו בהולנד, וכך, בגיל 50 פלוס ועל אף הקושי לעזוב את בני משפחתה בארץ, החליטה לעבור ולחיות איתו בארץ השפלה. 

כאן הצטלבו דרכיהם של מירון וגל, שהגיע להולנד ב-2001 בעקבות האהבה. בישראל היה גל מדריך טיולים ובאמסטרדם עבד במלונות. מירון הגיע למלון שבו עבד כדי לתלות מודעות המציעות טיולים לישראלים. גל התחיל לעבוד כמדריך עבור מירון והשניים צמחו יחד והפכו לשותפים. כיום מעסיק גל מעל 20 עובדים, כמעט כולם ישראלים שחיים בהולנד. חברת 'איזי ריידר' מציעה שירותי תיירות, חבילות לשוק הפרטי ולקבוצות מאורגנות וכן שירותי הסעות. יש טיולים ברכב וברגל, באופניים, בסירה, סיורים עם תחומי עניין מיוחדים כמו אמנות ומוזיאונים, ארכיטקטורה, צילום, סיורי טעימות ואוכל, היסטוריה יהודית וכמובן טיולים בהתאמה אישית. בשנים האחרונות עובדים ב"איזי ריידר" יותר ויותר עם חברות וארגונים על תוכניות השתלמות סביב נושאים מיוחדים, הפקות אירועי חברה וטיולי תמריץ.

"זמן החופשה של הלקוחות יקר מפז"

בזמן שאנחנו מדברים מקבל גל שיחת טלפון שמסיחה את דעתו לחלוטין. אחת המדריכות מדווחת לו על מקרה פעוט שקרה. ברוב החברות אירועים מסוג זה לא היו מגיעים אפילו לידיעת המנהל, אבל לגל חשוב להיות זמין ומעורב. "איזי ריידר" גדלה בשנים האחרונות וגל קצת התרחק מהעבודה בשטח. נראה שהוא מתגעגע לנגיעה האישית ולאינטראקציה עם הלקוחות. לאחר השיחה הוא מסביר: "חשוב לנו מאוד שהמדריכים בשטח תמיד ידעו שאנחנו זמינים להם. מה שקורה בשטח זה הדבר הכי חשוב. יותר ממכירות ויותר מאדמיניסטרציה. אנחנו בסופו של דבר נשפטים על איכות המוצר שלנו והמדריך הוא חלק חשוב אבל ממש לא לבד. הלקוחות שלנו אוהבים שאנחנו תמיד שם לענות על שאלות ולתת מענה". 

״מירון היה אומר תמיד שזמן החופשה של הלקוחות יקר מפז, וזה שהם מפקידים אותו בידינו זו אחריות גדולה״, מספר גל כשהוא חוזר לשיחה ומוסיף שהמשפט הזה מלווה אותו בכל מחשבה ופעולה בעסק.

אבל הלקוחות הישראלים לא מאוד תובעניים? 

״ישראלים הם באמת קהל עם הרבה דרישות אבל זה גם קהל חם, ויש לנו הרבה ניסיון איתם״, אומר גל ומסביר שאנשים מתנהגים אחרת כשהם בחופשה, הם פשוט רגועים ונחמדים יותר. "נכון שיש חלק מינורי שגם עושה יותר רעש ובעיות אבל באמת שזה חלק מזערי״.

גל מדגיש את החשיבות של המדריכים. ״אנחנו משקיעים המון במדריכים שלנו כדי שהלקוח יקבל את החוויה הכי טובה שהוא יכול לקבל בחופשה״. המדריכים נהנים מסדנאות, ימי כיף וארוחות משותפות. לגל ולצוות הניהול חשוב לשמור על אווירה משפחתית וקהילתית, שמחלחלת לשטח. חשוב לנו שהמדריכים יקבלו מאיזי ריידר כמה שאפשר. זו עבודה קשה ומאוד תובענית כי המדריך צריך לתת את הנשמה לכל אורח. גם קשה להתפרנס מהדרכה, בחורף יש חדשים ארוכים שבהם יש מעט מאוד עבודה. בקיץ לא רואים את הבית ימים ארוכים. זו באמת עבודה למשוגעים לדבר, אבל יש גם הרבה עניין וגיוון ולומדים באמת להכיר את הולנד".

"יש אצלנו מדריכים שחרשו את שבילי הולנד עוד לפני שאני עברתי לגור פה. יש לנו מדריכה בת 84 ועוד כמה מעל גיל 70 שעושים את עבודתם במקצועיות ובתשוקה של מתחילים. במקביל יש לנו חבר'ה צעירים ונהדרים, סטודנטים, מהגרים חדשים. השילוב הזה והיכולת להציע את המדריך המתאים לכל אחד הוא אחת החוזקות שלנו".

״עבודה בתיירות אפשרית רק אם ממש חשוב לך שלאנשים יהיה כיף”, הוא מדגיש. "הדבר שמשמח אותי ביותר הוא פידבק חיובי מלקוחות, והדבר שחשוב לנו ביותר הוא לשמור על שמחה והתרגשות בעבודה, לא להפוך לסרט נע, כי כל לקוח ירגיש שהטיול שלו הוא חוויה חד פעמית".

על הקיר במשרד תלויה תמונתו של מירון על האופנוע שאהב. את שם החברה, "איזי ריידר", לקח מירון משמו של הסרט האמריקאי "אדם בעקבות גורלו" משנות ה-60, שבמרכזו זוג אופנוענים צעירים שיוצא למסע בארה"ב. מירון חש שגם הוא הולך בעקבות גורלו (וגם אהב לרכוב על אופנוע).

כשמירון חלה בסרטן לפני ארבע שנים היה ברור שגל ייכנס לנעליו. מירון ראה בגל, יד ימינו, את ממשיך דרכו. בזמן שהתמודד עם המחלה החליף אותו גל בתחום הניהולי ופאני בתחום הלוגיסטי. לאחר חצי שנה מהיוודע דבר מחלתו הוא נפטר. 

אישיותו המיוחדת ואהבת האדם של מירון משכו אליו אנשים רבים ומגוונים. בשיחה שמו עולה שוב ושוב ונראה שאפילו המדריכים והעובדים שלא הכירו אותו מושפעים מהסיפורים עליו. "בכל פעם שאני נתקלת בסוגייה כלשהי אני נזכרת במשפטים של מירון", מספרת פאני, "הוא מהדהד לי תמיד בראש, אני תמיד חושבת מה מירון היה עושה במקרה הזה״.

אשתו בתיה כתבה על מירון ספר מרתק ונוגע ללב, "מקס-מירון, סיפור חיים", על דברים רבים שלא הספיקו להיאמר. כתיבתה כל כך אישית וחודרת, חושפת פרטים קטנים על איש גדול. ולי נדמה שהוא היה אולי גדול מהחיים עצמם.