״לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי שיר אמנם אני עוד לא מזיע, אבל איני מסתיר את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור.
הימים הבהירים בחוץ מספקים לי הרבה אנרגיה. אנרגיה להכין, לעשות, לדחוף את עצמי קדימה. זה לא מובן מאליו כשחיים במדינה
יושבת לי פה עכשיו מול שולחן העבודה שלי, בחוץ 24 מעלות, מתחילה לכתוב על התערוכה COOL JAPAN המציגה בין היתר אופנה
שבועות מתקרב. איך אני אוהבת את החג המושקע הזה, עם ארוחות השחיתות, השמש הנעימה שקורצת בזוית העין ובעיקר הירוק שממלא
ברוכים הבאים להתמכרות הבאה שלכם! מה יותר ישראלי מחומוס-טחינה? מה יותר טרנדי מטבעוני-ללא גלוטן? מה יותר חגיגי מתוצרת בית? מה
כשחברתי סיפרה לי על התערוכה שמעצב העל ז'בנשי מקדיש לאודרי הפבורן המוצגת פה בהאג שמעבר לפינה ושאלה אם בא לי
בית של אוכל כבר אמרנו. ועכשיו משבר. הילד בן חמש ופתאום החליט שהוא מצמצם את הרפרטואר. לא רוצה לטעום ולא
בזמן האחרון אני חושבת הרבה על מינימליזם, בהקשר של דברים שאנחנו צריכים בחיים. האם כל דבר צריך? זה שאלה קשה,
ארבעה חודשים חלפו להם מהר והגיע זמני להיפרד מהולנד, לפחות לעת עתה. איזו מדינה… אני מרגישה שפיתחתי סוג של מערכת
בוקר. מתקלחת, מתלבשת, מסתרקת, מתקתקת הכל במהירות, חסרות רק הנעליים… מתיישבת מול עשרות הזוגות שעומדות לפניי, מסתכלת על הצבע, גובה