שנה חלפה שנה באה אני כפיי ארימה… פוסט שלישי של ראש השנה, וואוו… חייבת להגיד שאני מופתעת מעצמי, מסתבר שאני קשקשנית
עד כמה קשה לחזור לשיגרה אחרי חופשה? קשה מאד! עד כמה קשה לחזור לשיגרה אחרי חופשת בטן גב בסרדינייה? כמעט
שוב הגיע הקיץ, ואיתו הגשם, המעלות הלא גבוהות במיוחד והכמיהה לחום… יחד עם זה מגיעות כמובן התלונות ממעבר לים, תלונות
אצלנו במשפחה יש מחנות. מחנה מלפפון ומחנה עגבנייה. אני במחנה מלפפון. יחד עם בני הקטן. ומה זה אומר בעצם? אם
פסח עבר, בקרוב שבועות, ורק חלף לו יום השיחרור של הולנד יחד עם יום הזיכרון, יום העצמאות ה-68 של ישראל
עוגיות של פסח… זוכרים את אלה עם בוטנים? ההן שזה מרגיש כאילו מישהו כבר לעס אותן קודם? או הקוקוס שמרגיש
הפעם הפוסט יהיה הפוך. כמו לתת את המתכון לחברה עוד לפני שהיא טעמה מהאוכל. למה? כי אם הייתם טועמים, הייתם
עדין חורף. הימים אומנם התארכו במעט, ניתן לראות את השמש עולה עוד לפני שמגיעים לבית ספר, אך עדיין קר וגשום ואפור
משפחה חורפית שכזאת. כן גם אני וגם הילדים, מצווה עלינו לחגוג בחגיגות שדורשות לוקיישן, אין לצאת לפארק או לחצר ולפתוח שולחן
דצמבר – החודש הכי עמוס בשנה אצלנו בבית. האמת זה מתחיל כבר בסוף נובמבר עם סינטרקלאס ושגעת המתנות/ממתקים/רשימות שהוא מביא