אעשה לה עוול אם אקרא לה רק 'אשת עסקים' או 'סופרת'. נאוה ריץ בוגארט, ביקרה אותנו באמסטרדם, העיר שהייתה לה בית עד לפני כמה שנים (ולא סתם בית: מיד תשמעו את הסיפור המרתק סביבו). היא לא פחות ממגשימת חלומות סדרתית. אז איך מגשימים חלומות? לפניכם מתכונים סודיים עם מיקס מרענן מעולם האימון האישי שלי.
בביקורה הקצר פה, ערכה נאוה ריץ בוגארט מפגש נשים בסוויטת בית המלון שלה באמסטרדם, וגם עשתה גיחה לכפר קטן ליד ליידן כדי לספר את סיפורה ואת סיפור כתיבת ספרה הראשון "הכל התחיל עם קרוליין." כל מי שיקרא את הספר הזה, שכתוב בחן בלתי נדלה וברצינות מהולה בהומור, יוכל לקבל השראה מנאוה, שלא מפסיקה לחלום. לחלום, ולהגשים.
ארבע נקודות בזמן – על חלומות ועל הגשמה
לפני שנצלול לתוך השיחה המרתקת שהיתה לי עם נאוה, ומדוע אני רוצה לשתף אתכם בשיחה הזו, נתחיל עם ארבעה ציוני דרך בדרכה של נאוה, כשהאחרון שבהם מוביל אותנו הישר לאמסטרדם.
- מגיל חמש היא חלמה להגיע לאמריקה, ולהיות שם כל כך מצליחה, כך שיהיה לה "בית עם מדרגות" כמו בסדרה משפחת בריידי. נאוה מצאה דרך להשיג גרין קארד, פתחה עסק ביתי, ולאחריו אחד נוסף שהיה עסק בינלאומי משגשג לעיצוב חדרי תינוקות. באמצעותו עיצבה נאוה חדרים לשועי עולם ולסלבריטאים של הוליווד. חלמה והגשימה.
- נאוה חלמה שיהיו לה ילדים. סרטן הרחם בגיל צעיר הותיר אותה ללא אפשרות ללדת, אבל היא אימצה שני בנים באימוץ פתוח. חלמה והגשימה.
- נאוה חלמה להופיע כמרואיינת בתכנית "בוקר טוב אמריקה". אבל כיצד מגשימים חלום כזה? מה לנאוה, המהגרת מרמת גן ולתכנית הפופולארית הזו?! לקח לה כעשרים שנה, עד שהיא הצליחה למצוא דרכה אל התכנית בדרך מקורית, מרגשת, ומלאת נתינה ושפע. נחזור לשם בהמשך ונתמוגג יחדיו.
- הנה הדבר המדהים שקרה לה פה בהולנד: נאוה חלמה שיהיה לה בית הולנדי על תעלה באמסטרדם. לא סתם תעלה, אלא על תעלת הנסיכים, הלא היא הפרינסנחראחט (Prinsengracht), ממש מול בית אנה פראנק. עזבו שזה חלום נועז, נקודה. מי שמכיר את הרחוב (מומלץ לעשות בו סיור, אם לא באמת אז לפחות בגוגל מאפס) יבין כמה כמעט בלתי אפשרי זה היה כשנאוה החליטה שהיא רוצה שיהיה לה בית בלוקיישן הזה, עם חנייה פרטית וכל הלוקסוס. לך תמצא בית כזה על התעלות… כולנו פה בהולנד יודעים שזה על סף הבלתי אפשרי, אבל נאוה חלמה ומצאה, ותכף תבינו כיצד זה קרה.
אולי יעניין אותך גם:
שוק הדיור בהולנד מתקרר ברבעון הראשון של השנה
כוכבי מישלן מאירים את שמי הולנד
איך זה שהולנדים רבים בוחרים לקשור את צינורית הזרע?
אז איך קונים בית על תעלה באמסטרדם?
נאוה, אישה ססגונית ומרתקת, חזרה לראשונה להולנד לאחר שלפני ארבע שנים היא נאלצה לעזוב את ביתה האמסטרדמי המדובר, בעקבות מותו הטראגי של בעלה ההולנדי, אלברט. לקח לה זמן לחזור אלינו, אבל כשהיא חזרה, היא עשתה זאת כמנצחת: היא באה לספר את סיפור חייה המרתק, זה שעומד במקביל לסיפור חייה הכתוב בספרה המדובר. שני ערבי ההרצאות שבהם איגדה סביבה נאוה נשים שהקשיבו לסיפור חייה מעורר ההשראה, היו לא פחות ממרתקים. אני נכחתי בערב השני, והתמוגגתי מכל רגע.
כשנאוה הכירה את אלברט, בן זוגה ההולנדי, באמריקה, הוא היה גר בבית מפואר בכפר אלספייט (Elspeet), לא פחות מאשר באזור של חגורת התנ״ך. "הייתם צריכים לראות איך כל האנשים לובשי השחורים באזור היו מסתכלים על האישה הישראלית הססגונית", מספרת נאוה. הבית המפואר, שהיה משאת חלומו של אלברט, ממש לא הרשים את נאוה, והיא התעקשה שהיא רוצה לגור "על התעלה באמסטרדם". הטענה של אלברט הייתה שאי אפשר למצוא בית עם חניה באזור התעלות, והכל כל כך יקר שם.
נאוה, שלמזלה לא ידעה באמת מה היא אומרת, הבטיחה למצוא לו בית עם חניה. היא לקחה סוכן נדל"ן בכדי למכור לאלברט את הבית, ולחפש להם בית באמסטרדם. לא לקח הרבה זמן והבית האמסטרדמי נמצא. כן, כן, בית תעלות עם חנייה בקומת הקרקע! לרגעים היה נדמה כי זו הייתה יכולה להיות טרגדיה, שכן הבית באלספט נמכר במהירות והבית על התעלה, על אף שנמצא, צלע בתהליך הרכישה, והם כמעט ולא הצליחו לרכוש אותו.
דופקים על הדלת
בחישוב מחדש הבינה נאוה שאין ברירה אלא לעשות מעשה: היא הכריחה את אלברט לדפוק לבעלי הבית על הדלת (מעשה נועז באמסטרדם). בכמה משפטים ברורים שכנעה את בעלי הבית למכור להם אותו, לא לפני שחישבה מחדש עלויות, ומיד העלתה את סכום ההצעה לרכישת הבית (דבר שנראה לנו מאד טריוויאלי היום, אך לא היה מקובל בשוק הנדל"ן של לפני 20 שנה). הבית נרכש. בית על התעלה, ממש מול כניסיית Westerkerk (כדי לגלות באיזה מספר בית מדובר, תצטרכו ללכת לטייל שם ולמצוא את הבית היחידי עם חניה, או לקרוא את הספר).
יום המלכה, שהפך ליום המלך, וכן מצעד הגאווה, היו אייקונים עבור נאוה ואלברט בזמן מגוריהם באמסטרדם. אותה הכנסייה המערבית, שבה קבור רמברנדט, היתה זו שבה נערך גם טקס האשכבה של אלברט, אשר אובחן עם סרטן בראשו במצב סופני. לאחר ניתוח וטיפולים, וכשהסתבר שהמחלה חזרה, בחר אלברט בהמתת חסד אשר נערכה בביתם. אלברט הובא למנוחות לצלילי שירו של שלמה ארצי ״ירח״. באותם רגעים קשים, התרכזה נאוה בהבטחה של שלמה ארצי בשיר, והרגישה שהוא כמו מבטיח לה את זה באופן אישי: "אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר". היום לא נותר אלא "לחבק את הצער". נאוה מספרת: "זה היה כל כך דרמטי וקורע לב. אין ממש מילים לתאר את הרגעים האפורים האלה של חיי, אבל החיים הוורודים תמיד מחכים בהמשך הדרך".
גם בגיל 66 לא מפסיקים לחלום
בשיחה עם נאוה, אחד הדברים המאוד בולטים הוא העובדה שהיא לא מפסיקה לחלום. מכל הנושאים שהיא העלתה בספר (אותו קראתי בנשימה עצורה), ומכל הסיפורים אותם חלקה במפגש בביתה של לילך פינק לוי, בלטה לי העובדה שנאוה פשוט לא מפסיקה לחלום, גם לא עכשיו בגיל 66 ועם מספיק כסף בבנק כדי לשבת כל היום בבית קפה אחר ברחבי העולם, כדבריה. כיוון שזה נושא שמרתק אותי, ביקשתי ממנה להיפגש ולדבר על זה. לאחר ששמעתי את סיפור חייה המרתק המשכנו בשיחה מרתקת בה חלקה עמי נאוה כמה תובנות חיים.
אני מרגישה שכל אדם בעולם יפה שיקשיב וילמד. הוספתי לתובנות אלו כמה משלי מעולם המושגים של עולם האימון, כדי לצייר לנו תמונה כמה שיותר רחבה. אני מקווה שתתחברו לדבריה כפי שאני מתחברת, שכן כל מי שיתמזל מזלו ויפגוש את נאוה יבין כמה הרבה ניתן ללמוד ממנה.
"תתחילו לאסוף חלומות לסל החלומות"
"לא משנה מה גודל החלום, וכמה הוא נראה מופרח או בלתי הגיוני בתחילה: שימו אותו בסל", אומרת נאוה.
אני מוסיפה: בעולם האימון אנחנו מתייחסים פעמים רבות לנושא המטרות: הצבתן וההגעה אליהן. אני מאמינה, ואני מדברת מנסיוני האישי, שאין שום טעם להתחיל להציב מטרות אם אין לנו את אותו החלום, המלווה בתשוקה עזה, ואין לנו לפני העיניים את תמונת החזון הברורה שלנו ואת הבקשה העמוקה שזה מה שיזומן לנו. זה אגב מה שנאוה עשתה: היא דמיינה ברוחה כיצד ייראו הדברים והפכה כל דמיון למציאות.
"יהיו חלומות שתגשימו מהר, ויהיו חלומות שייקח לכם עשורים להגשים"
"זה כלל לא משנה, אבל בשום פנים לא לוותר על לשים חלום בסל רק כי מישהו אמר לכם משהו, או שאף אחד לא מאמין בכם או לא עשה ככה קודם", מדגישה נאוה.
אני מוסיפה: סביב כולנו יש אנשים שלא מעיזים לחלום כמונו. לפעמים הם עשויים לייעץ לנו לחדול מלעשות דברים או מלחלום חלומות. כשבודקים את זה לעומק מבינים שזה כמעט תמיד נאמר מפחד אישי שלהם, שכלל לא נוגע אלינו. בעולם האימון אנחנו לומדים לנטרל הקשבה לקולות חיצוניים כאלה. ממש כמו בסרטון האנימציה עם הצפרדעים, מכירים? הן נופלות לבור וחברותיהן אומרות להן מלמעלה שאין סיכוי לצאת, אחת מהן ממשיכה לנסות ובסוף מצליחה לקפוץ ולצאת. ומה הסתבר? שהיא פשוט הייתה חירשת.
הקולות הפנימיים שלנו עשויים גם כן לשטות בנו ולנסות לגבור על קולות ההצלחה. לכן חשוב מאד לברר מה המקור של הקולות הללו. ברוב המקרים אלה הם כשלונות העבר שעולים, או שראינו אחרים שלא הצליחו. חשוב לדעת לזהות את הקולות הללו ולמצוא דרכים להשקיטם לחלוטין. הרי זה שלא הצלחנו בעבר לא מעיד כלום על העתיד, נכון?
"אתם צריכים להסתכל בסל החלומות כל הזמן"
"כל הזמן לבדוק מה יש לכם שם, לבדוק איזה מהחלומות אתם משקיעים בהגשמתו עכשיו, ואיזה מהחלומות עדיין לא הגיע זמנם. אבל כל הזמן לחזור אל הסל ולבחוש בו", אומרת נאוה.
אני מוסיפה: יש המון דרכים שיכולות לעזור לנו לעשות את זה. החל מלוח חזון, דרכי מיפוי שונות, התחייבות לעצמי ולאחרים, כתיבת המטרות והחזון במקום בולט על הקיר או כשומר מסך בטלפון: באמת שאין סוף ליצירתיות וכל הדרכים האלה עובדות נהדר, רק צריך לבחון מה עובד לכם. אני ממליצה להכיר אותן ולהכין לכל מטרה את האמצעי שלה אליו אתם מתחברים, ושיעזור לכם "להסתכל כמה שיותר בסל".
מה קורה אם לא מגשימים חלום?
כאשר שאלתי את נאוה את השאלה הזו, היה לה מאתגר יותר לענות (וכשתקראו את הספר תבינו למה), אולם הסכמנו שצריך לחזור ולבחון את החלומות כל הזמן. לפעמים יהיו חלומות שהם כבר לא רלוונטיים בכלל, אז למה להתעקש ולשים עליהם אנרגיה? לפעמים יהיו חלומות שאי אפשר להגשים לבד, ולכן צריך למצוא מיהם הפרטנרים שלכם (כמו שקרה לה בעסק המשגשג שלה שהפך אותה למיליונרית), ולפעמים צריך לשמור על החלום אבל לעשות לו שינויים שיתאימו לנו יותר: בין אם מתי נגשים אותם, או איך נגשים אותם.
"הסל שלכם צריך להיות כל הזמן מלא. גדוש"
כשחלום אחד הוגשם, מיד להכניס לסל חלום חדש במקומו, אומרת נאוה בחיוך, ואני אומרת: נאוה, אני לומדת ממך. אימצתי. נאוה ממשיכה וחולמת ויודעת בתוך תוכה שזה רק עניין של זמן והיא תהפוך את הספר לסדרה, ואת המשך סיפור חייה המרתק היא תכתוב בספר ההמשך "הכל המשיך עם אלברט", שמגולל את סיפור חייה עם ההולנדי שלה פה באמסטרדם.
יש למה לצפות.
לחיי החלומות והגשמתם!
