כאמן קוויירי ישראלי והולנדי, יש בי סקרנות גדולה לגבי הזרות והזהויות השונות שמתקיימות בתוכיישראלנדים

כאמן קוויירי ישראלי והולנדי, יש בי סקרנות גדולה לגבי הזרות והזהויות השונות שמתקיימות בתוכי

עושים קונצים – מורן אביב דביר פוגשת אמנים ישראלים פעילים שחיים בהולנד. והפעם היא פוגשת את שגיא גרוס. מורן משוחחת
'כותבים עתיד': מנפצים תקרות זכוכיתישראלנדים

'כותבים עתיד': מנפצים תקרות זכוכית

תוכן ממומן לקראת השקת קמפיין מרגש במיוחד, "כותבים עתיד", אשר מכוון לכתיבת עתיד טוב יותר לילדים ונערים בסיכון בכפר הילדים
ספטמבר בהולנד: אוכל, תרבות, חברים והחטא האחרוןאטרקציות

ספטמבר בהולנד: אוכל, תרבות, חברים והחטא האחרון

תחילת ספטמבר ובמרבית האזורים בהולנד חזרו או יחזרו החודש, התלמידים לספסל הלימודים. בלילות כבר אפשר להרגיש את הרוח הקרירה שמרמזת
על חברות והגירהישראלנדים

על חברות והגירה

לכבוד יום הידידות הבין-לאומי שלום מהַגֵג על האפשרות להכיר חברי אמת חדשים בגיל מאוחר ובארץ חדשה. האם העובדה שהשארנו חברים
מעוספייה למאסטריכט – על אוכל וזהותקולינריה

מעוספייה למאסטריכט – על אוכל וזהות

אוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון, זה ברור. אוכל הוא גם תרבות וזהות. הזכרונות והגעגועים שלנו קשורים לעיתים קרובות
האם יכול להתפתח לנו מבטא זר בעברית?הולנדיה

האם יכול להתפתח לנו מבטא זר בעברית?

אני לא נעלב בקלות, אבל בזמן האחרון זה קורה יותר ויותר. כאשר בביקורי בארץ אנשים שואלים אותי מאיפה אני במקור,
"בארץ אני ההולנדית מאירופה. בהולנד אני הישראלית החצופה מהמזרח התיכון"ישראלנדים

"בארץ אני ההולנדית מאירופה. בהולנד אני הישראלית החצופה מהמזרח התיכון"

עושים קונצים – מורן אביב דביר פוגשת אמנים ישראלים פעילים שחיים בהולנד. והפעם היא פוגשת את טלי פרחי. טלי פרחי
"במקום לצעוק את החלומות שלכם, שימו אותם בסל"ישראלנדים

"במקום לצעוק את החלומות שלכם, שימו אותם בסל"

אעשה לה עוול אם אקרא לה רק 'אשת עסקים' או 'סופרת'. נאוה ריץ בוגארט, ביקרה אותנו באמסטרדם, העיר שהייתה לה
נצפו בקהילה: מפסח ועד ליום העצמאות, כל האירועיםישראלנדים

נצפו בקהילה: מפסח ועד ליום העצמאות, כל האירועים

אנשים, מפגשים, אירועים וחגיגות. כל מה שקרה בקהילה הישראלית בהולנד בחודש החולף. יש לכם גם תמונות מאירועים בקהילה לשלוח לנו?
לחיות עם השכול, גם בהולנדישראלנדים

לחיות עם השכול, גם בהולנד

זר לא יבין זאת: שתי דקות דומיה, לקול צפירה מנקב לב, מזכירות בבת אחת לכולנו פעם בשנה, עד כמה כבד